אה"מ ניו זילנד (1904)
 | |
| אה"מ ניו זילנד בין 1904–1911 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 3 בפברואר 1903 |
| הושקה | 4 בפברואר 1904 |
| תקופת הפעילות | 11 ביולי 1905 – 20 בספטמבר 1917 (12 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-8 בנובמבר 1921 |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 15,835–16,140 טון, מקסימלי: 17,282–17,567 טון |
| אורך | 138.3 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 7.82 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18.5 קשרים |
| גודל הצוות | 777 איש |
| טווח שיוט | 12,400 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 16 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 18,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–64 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–305 מ"מ, צריחי תותחים משניים – 127–229 מ"מ, קזמטים – 178 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 203–305 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 4 תותחים 9.2 אינץ' (234 מ"מ), 10 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 14 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 14 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
אה"מ ניו זילנד הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי מסדרת קינג אדוארד השביעי. כמו כל אוניות הסדרה (מלבד אה"מ קינג אדוארד השביעי) היא נקראה על שם חלק חשוב מהאימפריה הבריטית. האונייה נבנתה על ידי מספנת פורטסמות' בין 1903 ל-1905. חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) וארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים), היא ואחיותיה סימנו התקדמות משמעותית בכוח ההתקפי בהשוואה לתכנונים קודמים של אוניות מערכה בריטיות שלא נשאו את תותחי ה-9.2 אינץ'.
לאחר כניסתה לשירות ביולי 1905, היא שירתה לזמן קצר בצי האטלנטי מאוקטובר עד מרץ 1907 לפני שעברה לצי התעלה. לאחר מכן הצטרפה לצי הבית ב-1909. שמה שונה לאה"מ זילנדיה ב-1911. בשנת 1912, היא, יחד עם ספינות אחיותיה, שובצה בשייטת אוניות המערכה השלישית, חלק מצי הבית. באותה שנה יצאה השייטת לים התיכון במהלך מלחמת הבלקן הראשונה כחלק ממצור בינלאומי על מונטנגרו. ב-1913 חזרה האונייה למים הבריטים.
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, זילנדיה הועברה בחזרה לשייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה לצי הגדול, הצי הבריטי העיקרי במהלך המלחמה. במהלך השנים 1914 ו-1915, האוניות יצאו לעיתים קרובות לים כדי לחפש כלי שיט גרמניים, אך זילנדיה לא ראתה כל פעולה בתקופה זו. עד סוף השנה הפסיק הצי הגדול לפעול עם אוניות שייטת אוניות המערכה השלישית, ובנובמבר 1915 נותקה זילנדיה לשרת במערכת גליפולי. אולם המערכה הסתיימה זמן קצר לאחר מכן, וכך חזרה זילנדיה לבריטניה בינואר 1916 והצטרפה מחדש לשייטת אוניות המערכה השלישית במרץ. האונייה, שיצאה משירות בסוף 1917, הוסבה לספינת אימונים של תותחנים בתחילת 1918, אך היא מעולם לא שירתה בתפקיד זה. ב-1919 היא שימשה כספינת בסיס לפני שנמכרה ב-1921 והתפרקה ב-1923.
תכנון
בעקבות הפיתוח של אוניות מערכה מסוג פרה-דרדנוט הנושאות תותחים משניים כבדים בקוטר 8 אינץ' (200 מילימטרים) בצי המלכותי האיטלקי ובצי ארצות הברית, הצי המלכותי החליט לבנות אוניות דומות. הצעות ראשוניות קראו לאוניית מערכה מצוידת בשמונה תותחי 7.5 אינץ' (190 מילימטרים) לתמיכה בסוללה הראשית, אם כי בהנחייתו של ויליאם הנרי וייט, מנהל הבנייה הימית, הוחלפו אלו בארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מילימטרים). האוניות החדשות, אף שהתבססו על הטיפוס הכללי של סדרת מג'סטיק שהיוו את הבסיס לארבעת תכנוני אוניות המערכה הקודמים, סימנו את השינוי המשמעותי הראשון בסדרה. כמו כל הפרה-דרדנוטים המאוחרות שנכנסו לשירות באמצע שנות ה-1900, גם ניו זילנד הפכה למיושנת כמעט באופן מיידי עם כניסתה לשירות של אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט בדצמבר 1906, חמושה בסוללה של עשרה תותחים כבדים בהשוואה לארבעת התותחים הכבדים ברוב הפרה-דרדנוטים.
אוניות הסדרה היו באורך 425 רגל (130 מטרים) בין הניצבים ובאורך כולל של 453 רגל 9 אינץ' (138.30 מטרים). היה להן רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 25 רגל 8 אינץ' (7.82 מטרים). אוניות הסדרה היו כבדות יותר מאלף טון מאשר אוניות מערכה מוקדמות יותר והיו בהדחק של 15,585–15,885 טונות ארוכות (15,835–16,140 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 17,009–17,290 טונות ארוכות (17,282–17,567 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 777 קצינים ומלחים. האוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי 4 צילינדרים תלת דרגתיים שהניעו שני מדחפים, עם קיטור שסופק על ידי 16 דוודי צינור מים. הדוודים פלטו לשתי ארובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 18.5 קשרים (34.3 קמ"ש) מ-18,000 כוחות סוס (13,000 קילוואט).
לאוניות הסדרה היו ארבעה תותחי Mk IX בקוטר 12 אינץ'/ 40 קליבר שהותקנו בצריחים עם תותחים מקדימה ומאחורה. אלה נתמכו על ידי סוללה משנית כבדה של ארבעה תותחי 9.2 אינץ' (234 מ"מ) בארבעה צריחים בודדים, שניים בכל צד רוחב. האוניות כללו גם עשרה תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/ 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף ל-14 תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ו-14 תותחי 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, הן צוידו גם בחמישה צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף; שניים היו בכל צד רוחב, כשהחמישי בירכתיים.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בקצה האחורי של החגורה היו בעובי 8–12 אינץ' (203–305 מילימטרים). לצריחי הסוללה הראשיים של האוניות היו דפנות בעובי של 8 עד 12 אינץ', מותקנים על גבי ברבטים בעובי 12 אינץ'. התותחים בקוטר 9.2 אינץ' קיבלו הגנת שריון דקה יותר, עם דפנות של 5 עד 9 אינץ'. סוללת הקזמטים הייתה מוגנת עם שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). למגדל הניווט שלה היו דפנות בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2.5 אינץ' (25–64 מילימטרים), בהתאמה.
היסטוריית שירות
קריירה מוקדמת
ניו זילנד, על שם מושבת ניו זילנד, הוזמנה לפי הערכות הצי 1902/1903 ונבנתה במספנת פורטסמות'. היא הונחה ב-9 בפברואר 1903, הושקה ב-4 בפברואר 1904 והושלמה ביוני 1905. ניו זילנד נכנסה לשירות ב-11 ביולי במספנת דבונפורט לשירות בצי האטלנטי. היא עברה שיפוץ בגיברלטר מאוקטובר עד דצמבר 1906, ועברה לצי התעלה ב-4 במרץ 1907. באותה שנה, האונייה עברה שיפוץ שכלל התקנת ציוד בקרת אש וזרקורים חדשים. תחת ארגון מחדש של הצי ב-24 במרץ 1909, צי התעלה הפך לפלגה השנייה, צי הבית, וניו זילנד הפכה ליחידת צי הבית באותה פלגה.
כדי לשחרר את שמה לשימוש על ידי סיירת המערכה החדשה ניו זילנד, שנמסרה לצי המלכותי על ידי ממשלת ניו זילנד, היה צורך לשנות את שמה של ניו זילנד ב-1911. בהתחלה השם קלדוניה, השם הרומי של סקוטלנד, היה מועדף, אבל הוא נתקל בהתנגדות בניו זילנד. בסופו של דבר, הוסכם על השם זילנדיה, האנשה של ניו זילנד, והאונייה שונתה לשם אה"מ זילנדיה ב-1 בדצמבר 1911.
תחת ארגון מחדש של הצי במאי 1912, זילנדיה וכל שבע אחיותיה (אפריקה, בריטניה, קומונוולת', דומיניון, היברניה, הינדוסטן וקינג אדוארד השביעי) הוקצו להקים את שייטת אוניות המערכה השלישית, שהוקצתה לצי הראשון, צי הבית. השייטת נותקה לים התיכון בנובמבר 1912 בגלל מלחמת הבלקן הראשונה (אוקטובר 1912 - מאי 1913); היא הגיעה למלטה ב-27 בנובמבר 1912 ולאחר מכן השתתפה, כחלק מכוח בינלאומי, במצור על מונטנגרו ובכיבוש של סקוטארי כדי לאלץ את המקדונים לוותר על העיר לאלבניה החדשה שהוקמה. השייטת חזרה לבריטניה ב-1913 והצטרפה מחדש לצי הבית ב-27 ביוני 1913.
מלחמת העולם הראשונה
עם הצי הגדול
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שייטת אוניות המערכה השלישית, בפיקודו של תת-אדמירל אדוארד ברדפורד, הוקצתה לצי הגדול ובסיסה ברוזית'. השייטת תוגברה בחמשת אוניות המערכה מסדרת דאנקן ושימשה כתוספת לסיירות של הצי הגדול בסיורים הצפוניים. ב-6 באוגוסט, למחרת הכרזת בריטניה מלחמה על גרמניה, גורמים מהצי הגדול התייצבו כדי לבדוק את חופי נורווגיה בחיפוש אחר בסיס צי גרמני המפר את הנייטרליות הנורווגית. בריטניה ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית סיפקו תמיכה מרוחקת למבצע. בסיס כזה לא נמצא, והאוניות חזרו לנמל למחרת. ב-14 באוגוסט, האוניות של הצי הגדול יצאו לים לאימון קרב לפני שערכו סריקה לים הצפוני מאוחר יותר באותו יום ואל תוך 15 באוגוסט. במהלך סריקות על ידי הצי, היא ואחיותיה הפליגו לעיתים קרובות בראשי הפלגות של הדרדנוטים היקרות בהרבה, שם הם יכלו להגן על הדרדנוטים על ידי מעקב אחר מוקשים או על ידי היותן הראשונות להיפגע מהם. ב-2 בנובמבר נותקה השייטת כדי לתגבר את צי התעלה והתבססה מחדש בפורטלנד. השייטת חזרה לצי הגדול ב-13 בנובמבר.
ב-14 בדצמבר, שייטת סיירות המערכה הראשונה, שייטת אוניות המערכה השנייה והמשחתות הנלוות עזבו את הנמל כדי ליירט את הכוחות הגרמניים המתכוננים לפשוט על סקרבורו, הרטליפול וויטבי. עם הדיווחים הראשונים על מגע עם יחידות גרמניות בבוקר 16 בדצמבר, הורה מפקד הצי הגדול, אדמירל ג'ון ג'ליקו, לברדפורד לקחת את שייטת אוניות המערכה השלישית כדי לתמוך בספינות שהיו במגע בשעה 10:00. ארבע שעות לאחר מכן, הם פגשו את שייטות אוניות המערכה הראשונה והרביעית, בדרך מסקפה פלו, אם כי לא הצליחו להגיע לצי הים הפתוח הגרמני לפני שהאחרון נסוג. הצי הגדול נשאר בים עד סוף 17 בדצמבר, אז הצטוותה שייטת אוניות המערכה השלישית לחזור לרוזית'. זילנדיה ושאר השייטת הצטרפו לצי הגדול לסריקה נוספת לים הצפוני ב-25 בדצמבר. הצי חזר לנמליו יומיים לאחר מכן, לאחר שלא הצליח לאתר כלי שיט גרמני.
שייטת אוניות המערכה השלישית יצאה לים ב-12 בינואר 1915 לאימוני ירי, הפליגה צפונה וחלפה ממערב לאורקני בלילה שבין 13 ל-14 בינואר. לאחר שסיימו את האימונים ב-14, הם חזרו לרוזית' ב-15 בינואר. ב-23 בינואר, שייטות סיירת המערכה ה-1 וה-2 יצאו לפעולה כדי לארוב לקבוצת הסיור הגרמנית I במה שהביא לקרב שרטון דוגר למחרת. מאוחר יותר ב-23, שאר הצי הגדול, כולל זילנדיה, התייצב כדי לתמוך בסיירות המערכה. אוניות השייטת השלישית יצאו ראשונות והפליגו במלוא המהירות כדי להגיע לספינות של כוח הארוויץ', שדיווחו על מגע עם כלי שיט גרמניים. סיירות המערכה נכנסו ראשונות לקרב, וזילנדיה ואחיותיה הגיעו בסביבות השעה 14:00, עד אז הטביעו סיירות המערכה את הסיירת המשוריינת בליכר והספינות הגרמניות ששרדו נמלטו. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה באזור עם שאר הצי הגדול במהלך הלילה לפני שנותקה בשעה 08:00 ב-25 בינואר כדי להפליג לרוזית'.
אלמנטים של הצי הגדול יצאו לים שוב ושוב במהלך החודשים הבאים. שייטת אוניות המערכה השלישית סיירה במרכז הים הצפוני יחד עם שייטת הסיירות השלישית בין 10–13 במרץ. שתי היחידות יצאו שוב לים כדי לטהר את מרכז הים הצפוני בין 5–8 באפריל. מבצע צי גדול לאחר מכן ב-11 באפריל, כאשר כל הצי הגדול יצא לטהר את הים הצפוני ב-12–13 באפריל. השייטות חזרו לנמליהן ב-14 באפריל כדי למלא את הדלק שלהן. מבצע נוסף כזה התרחש ב-17 באפריל, שגם הוא לא הצליח לאתר ספינות גרמניות. שייטת אוניות המערכה השלישית חזרה לרוזית' מאוחר ב-18 באפריל. הצי יצא שוב לפעולה ב-21 באפריל, וחזר לנמל יומיים לאחר מכן. שייטת אוניות המערכה השלישית, אליה הצטרפה שייטת הסיירות השלישית, סיירה בצפון הים הצפוני בין 5–10 במאי, במהלכו תקפה צוללת את אוניות המערכה אך לא הצליחה להשיג פגיעה.
סריקה נוספת לים הצפוני התרחשה בין 17–19 במאי, ולא נתקלו בכוחות גרמנים. הצי יצא שוב לים ב-29 במאי לסיור דרומה אל שרטון דוגר לפני שחזר לנמל ב-31 במאי, שוב מבלי שאיתרה אף כלי שיט גרמני. הצי הגדול בילה את רוב חודש יוני בנמל בביצוע אימונים, אבל היחידות המודרניות ביותר יצאו לים ב-11 ביוני לאימון ירי בצפון מערב שטלנד. בזמן שהם התאמנו, זילנדיה ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית, יחד עם שייטת הסיירות השלישית, סיירו במרכז הים הצפוני. פעילות הצי הוגבלה ביולי, עקב איום בשביתה של כורי פחם, שהחלה ב-18 ביולי ואיימה על אספקת הפחם לאוניות הצי. השביתה נמשכה באוגוסט, מה שהוביל את ג'ליקו להמשיך להגביל את פעילות הצי כדי לשמר את מלאי הפחם שלו. הצי ראה פעילות מועטה בספטמבר, ובתקופה זו, הצי הגדול החל לצאת לים ללא שייטת אוניות המערכה השלישית.
פעולות מאוחרות יותר
ב-6 בנובמבר 1915, פלגה של שייטת אוניות המערכה השלישית, המורכבת מאוניות המערכה זילנדיה, היברניה (אוניית הדגל), ראסל ואלבמארל, נותקה מהצי הגדול כדי לשרת במערכת גליפולי. אלבמארל נאלצה לחזור לתיקונים, בסיוע היברניה ובליווי זילנדיה, לאחר שספגה נזק חמור בים סוער בלילה הראשון של ההפלגה היוצאת. זילנדיה ספגה נזק לאשנבי התותחים שלה, מה שגם הצריך תיקונים. לאחר השלמת העבודה על זילנדיה, היא, ראסל והיברניה המשיכו והגיעו לדרדנלים ב-14 בדצמבר 1915. בסוף ינואר 1916, זילנדיה והיברניה עזבו את מזרח הים התיכון כדי לחזור לבריטניה, והגיעו למספנת פורטסמות' ב-6 בפברואר 1916. זילנדיה עברה שם שיפוץ שנמשך עד מרץ 1916, ולאחר מכן הצטרפה האונייה לשייטת אוניות המערכה השלישית ולצי הגדול ב-26 במרץ 1916.
ב-29 באפריל 1916, שייטת אוניות המערכה השלישית הוצבה מחדש בשירנס, וב-3 במאי היא הופרדה מהצי הגדול והועברה לפיקוד נור. זילנדיה נשארה שם עם השייטת עד ספטמבר 1917, ועברה שיפוץ במספנת צ'טם מדצמבר 1916 עד יוני 1917, אשר בו הוסרו תותחי ה-6 אינץ' שלה והוחלפו בארבעה תותחי 6 אינץ' בתושבות ציר ממוגנים על הסיפון העליון שלה, היכן שהיו ממוקמים תותחי ה-12 פאונד. ב-20 בספטמבר 1917 עזבה זילנדיה את שייטת אוניות המערכה השלישית והוצבה בעתודה במספנת פורטסמות'. בזמן שהייתה בעתודה, היא הוחזרה בין ינואר לספטמבר 1918 לשימוש כספינת אימונים לתותחים, וקיבלה חלק גדול מציוד בקרת האש המשודרג שקיבלה אוניית האחות שלה קומונוולת', אם כי היא לא קיבלה בליטות נגד טורפדו. היא גם קיבלה זוג תותחי נ"מ בקוטר 3 אינץ'. אף על פי שמעולם לא יצאה לדרך או נכנסה לשירות כספינת אימונים לירי, היא נכללה בניסויים רבים, כולל שימוש בסוגים שונים של ציוד בקרת אש. היא שימשה כספינת בסיס בפורטסמות' החל מ-1919. זילנדיה הוכנסה לרשימת הפירוק ב-2 ביוני 1919, וב-8 בנובמבר 1921 היא נמכרה לגריטה לחברת סטנלי פירוק ספינות. היא נמכרה מחדש לחברת Slough Trading Company, ואז נמכרה שוב לחברת גריטה גרמנית, ועזבה את פורטסמות' ב-23 בנובמבר 1923 לגריטה בגרמניה.
קישורים חיצוניים
38031536אה"מ ניו זילנד (1904)