אגרסבור
 | |||||||||||
| אגרסבור, מבצר הטבעת הוויקינגי הגדול ביותר בדנמרק | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מיקום | |||||||||||
| מדינה |
 דנמרק | ||||||||||
| קואורדינטות | 56°59′44″N 9°15′18″E / 56.995444°N 9.254944°E | ||||||||||
אגרסבור (בדנית: Aggersborg) הוא הגדול במבצרי הטבעת הוויקינגיים לשעבר של דנמרק, ואחד האתרים הארכאולוגיים הגדולים בדנמרק.[1] הוא ממוקם ליד אגרסונד (אנ') בצד הצפוני של הלימפיורד (אנ'). הוא מורכב מסוללה עגולה (אנ') מוקפת חפיר. ארבע דרכים ראשיות המסודרות בצלב מחברות את מרכז המבצר עם הטבעת החיצונית של הסוללה. הדרכים נחפרו במנהרה מתחת לסוללה החיצונית והותירו את המבנה המעגלי על כנו.
המקום היה במקור אתר של כפר מתקופת הברזל שפורק במהלך המאה ה-10 כדי לאפשר את בניית מבצר הטבעת. המבצר עצמו כנראה נבנה סביב 980, וננטש מאוחר יותר. אף על פי שהמטרה המדויקת של המצודה אינה ידועה, למיקום יש חשיבות אסטרטגית משמעותית, שכן הוא משקיף על מצר צר של הלימפיורד.[2]
במקום נערכו חפירות ארכאולוגיות רבות שחושפות את מבנהו ועיצובו המקוריים. חפירות אלו חשפו גם מספר רב של חפצי אמנות מתקופת הברזל ומהתקופה הוויקינגית.[2] פני השטח של האתר כפי שהוא קיים היום הם שחזור.
מבצר אגרסבור צורף יחד עם מבצרי טבעת ויקינגיים אחרים (פירקט, נונאבגן, טרלבור ובוררין), לאתר המורשת העולמית "מבצרי הטבעת מתקופת הוויקינגים" של אונסק"ו, שהוכרז במושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית, שהתכנסה בריאד בערב הסעודית בין 10 ל-25 בספטמבר 2023.[3]
היסטוריה
תיארוך המבנה היה קשה, משום שהיה בו כפר מתקופת הברזל לפני בניית מבצר הטבעת. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שכפר זה יושב בסוף המאה ה-8. הוא נהרס במהלך המאה ה-10, והשטח פונה לבניית המבצר. משערים כי מבצר הטבעת עצמו נבנה בסביבות שנת 980 בתקופת שלטונו של המלך האראלד הראשון, מלך דנמרק או בתקופתו של סוון הראשון, מלך דנמרק. חמישה מתוך ששת מבצרי הטבעת בדנמרק ההיסטורית תוארכו לתקופה זו. ייעודו המדויק של המבצר לא ברור. כמה היסטוריונים טענו שתפקידו העיקרי של המבצר היה כקסרקטין או מגרש אימונים בקשר עם הצבאות של סוון הראשון, שכבשו את אנגליה בתחילת המאה ה-10. תאוריה זו הופרכה על ידי תיארוך באמצעות טבעות עצים של האתר. סביר יותר שאגרסבור ומבצרי הטבעת הוויקינגיים האחרים נועדו כמעוזי הגנה לאורך נקודות סחר אסטרטגיות או מאחזים מנהליים של המדינה המתהווה.[2]
מיקום אגרסבור היה בעל חשיבות אסטרטגית, שכן הוא היה מוגן אך גם נגיש בקלות באמצעות ספינה. שני קצוות הלימפיורד היו נתיבי מים פתוחים כאשר המבצר נבנה והפיורד היווה נתיב שיט חשוב מהים הצפוני לקטגט. אף על פי שנתיב המים היה פתוח, משערים שספינות נאלצו להיות משונעות על היבשה מעבר ללוגסטורגרונדה (Løgstørgrunde). חלקו של הפיורד שאגרסבור ממוקם צר יחסית והיה אחד משלושת המעברים העתיקים של הדרך הצבאית (Hærvejen (אנ')) על פני הלימפיורד. שני המעברים האחרים היו קיימים מצפון לפארסטרופ (אנ'), וליד לינדהולם הוי (אנ') באולבורג, בהתאמה.
מבנה מבצר הטבעת הושלם תוך שנה או שנתיים, והיה בשימוש לפרק זמן קצר בלבד; בין חמש לעשרים שנה. למבצר הטבעת קוטר פנימי של 240 מטר. החפיר אותר שמונה מטרים מחוץ לסוללה, ועומקו כ-1.3 מטרים. ההערכה היא שהסוללה הייתה בגובה של ארבעה מטרים. הסוללה נבנתה מאדמה ודשא, מחוזקת ומדופנת במרישי עץ אלון. הסוללה היוותה את הבסיס לחומת מגן מעץ. רחובות קטנים יותר היו ממוקמים בתוך ארבעת החלקים העיקריים של המצודה. כיום, המבצר נמצא בגובה של כ-10 מטרים מעל פני הים, ו-350 מטרים מקו החוף.[2] משערים שקו החוף וגובה פני הים באתר השתנו עם הזמן, מכיוון שהמצר היה פעם רחב הרבה יותר, והגיע קרוב יותר למבצר עצמו.[4] אגרסבור המודרני הוא שחזור שנוצר בשנות ה-90 של המאה ה-20. הוא נמוך מהמבצר המקורי.
שרידים ארכאולוגיים
במקום נערכו מספר חפירות ארכאולוגיות מאז המאה ה-20. המוזיאון הלאומי של דנמרק (אנ') ערך חפירות משמעותיות של האתר בין 1945 ל-1954. ב-1970 ושוב ב-1990 נחקרו חפירים נוספים. יחד, גילו חפירות אלו יותר מ-30,000 חפצי אמנות ושרידי בעלי חיים רבים. הם כיסו כ-13,000 מ"ר משטחו הכולל של האתר ותיעדו כ-19,500 מאפיינים בודדים.[2] המספר הרב של הממצאים הארכאולוגיים שהתגלו באתר כולל פריטי יוקרה רבים מיובאים. דוגמאות כוללות חרוזים של גבישים וחתיכות של צנצנות זכוכית. במקום התגלתה גם טבעת זהב פגומה; העתק מוצג במוזיאון אגרסבור.
בחפירות נחשפו גם חפצי אמנות מהכפר מתקופת הברזל שקדם למבצר הטבעת במקום. חפצי אמנות אלה כוללים מגוון חפצי בית נפוצים: כלי חרס, כלי ברזל וכלי נשק, תכשיטים ומטבעות. מעט מאוד עקבות של מלאכה מיוחדת נחשפו, למשל. עדות לעיבוד מתכת או פסולת מעיבוד עצם. חפצי אמנות אלו כללו גם מספר חפצי יבוא, בעיקר מנורווגיה, אך גם ממערב אירופה ומהאיים הבריטיים. בהתבסס על חפצים אלה, הכפר יושב כנראה בסוף המאה ה-8 ונהרס במהלך המאה ה-10. לאחר שהמבצר שהחליף אותו ננטש, הכפר לא יושב מחדש, אם כי באזורים הסמוכים לאתר נמצאו חפצי אמנות מהתקופה שמיד לאחר מכן.[2]
מבנה מבצר הטבעת של האתר מאופיין בסוללת העפר שלו ובעיצובו העגול המושלם, הכולל מבנים מעץ ומבנים המסודרים בחצרות. הארכאולוגים העריכו שמבצר הטבעת יכול להכיל חיל מצב של 5,000 איש, הממוקם ב-48 בתים ארוכים (אנ'). 12 בתים ארוכים מוקמו בכל רבע, כולם ממוקמים על ציר צפון–דרום או מערב–מזרח. לא קיימים שרידים מהבתים בפועל, אך נמצאה הוכחה למיקומם של הקירות.[2] משערים כי הבתים הבודדים היו דומים לצורה הנראית על "שידת קמנין", רליקוויאריום (אנ') בצורת בית, כמו גם על מצבות בצורת בית באנגליה. לבתים היו גגות בצורת קשת וקירות מעוקלים, בדומה לצורת ספינה; אורכם 32.5 מטר ורוחבם 8.5 מטר. הם חולקו באולם פנימי ארוך, באורך של כ-19 מטרים, ובקצהו חדרים קטנים יותר. ההערכה היא שבניית בית בודד של אגרסבור דרשה 66 עצי אלון גדולים. על פי ההערכות, המבנה כולו, כולל המגורים, השתמש ב-5,000 עצי אלון גדולים.
גלריה
-
צמיד זהב שנמצא ליד אגרסבור. -
פנורמה של האתר -
שלט הדרכה במקום
קישורים חיצוניים
- Viking-Age Ring Fortresses – UNESCO
- Viking-Age Ring Fortresses – National Museum of Denmark
הערות שוליים
- ^ Roesdahl, Else; Sindbæk, Søren M.; Pedersen, Anne; Wilson, David Mackenzie (2014). Aggersborg: The Viking-Age Settlement and Fortress (באנגלית). National Museum of Denmark. ISBN 978-87-88415-87-2.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Brown, Hannah; Goodchild, Helen; Sindbæk, Søren M. (2014). "Making Place for a Viking Fortress. An archaeological and geophysical reassessment of Aggersborg, Denmark". Internet Archaeology. 36 (36). doi:10.11141/ia.36.2.
- ^ Viking-Age Ring Fortresses
- ^ Kristiansen, Søren M.; Ljungberg, Thomas E.; Trier Christiansen, Torben; Dalsgaard, Kristian; Haue, Niels; Greve, Mogens H.; Henning Nielsen, Bjarne (8 בנובמבר 2020). "Meadow, marsh and lagoon: Late Holocene coastal changes and human–environment interactions in northern Denmark". Boreas. 50 (1): 280–287. doi:10.1111/bor.12487.
{{cite journal}}: (עזרה)
 | |
|---|---|
|
37784328אגרסבור