בוררין
.jpg) | |||||||||||
| בוררין עם קווי המתאר גלויים ומוטות מתכת המציגים את המיקום והגודל המשוער של הקירות החיצוניים המקוריים. | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מיקום | |||||||||||
| מדינה |
 דנמרק | ||||||||||
| קואורדינטות | 55°28′11″N 12°07′20″E / 55.469722°N 12.122222°E | ||||||||||
בוררין (בדנית: Borrering) הוא אחד מששת מבצרי הטבעת הוויקינגיים לשעבר של דנמרק השוכן סמוך לקיאה (אנ') באי שלן.
החפירות הראשונות במקום נערכו ב-1971 ו-1972. בתחילה תוארך המתחם לתקופת הברזל על סמך ממצאים ארכאולוגיים; בשנת 2014, חפירות ומחקרים דנדרוכרונולוגיים הניבו תיארוך למאה ה-10. לפיכך הוא יכול היה להיבנות בתקופת שלטונו של האראלד הראשון, מלך דנמרק או קודמו או יורשו.
מבצר בוררין צורף יחד עם מבצרי טבעת ויקינגיים אחרים (אגרסבור, פירקט, נונאבגן וטרלבור), לאתר המורשת העולמית "מבצרי הטבעת מתקופת הוויקינגים" של אונסק"ו, שהוכרז במושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית, שהתכנסה בריאד בערב הסעודית בין 10 ל-25 בספטמבר 2023.[1]
מיקום ומבנה
המבצר הוויקינגי נבנה על גבעה, הממוקמת על פיורד שניתן היה לשוט בו עד ימי הביניים. לסוללה המעגלית קוטר חיצוני של 145 מטרים, רוחב הסוללה כ-11.0 מטרים, והיא הושלמה בכלונסאות מחודדים. מצויד בחפיר בצורת V וארבעה שערים (שניים מהם חשופים) - בוררין מתאים למבצרים מסוג טרלבור.
ההיסטוריה של המחקר אודות המבצר
שם השדה המקורי Borrering מגלה כי קיומה של חומת הטבעת היה ידוע עד המאה ה-19. זה כבר תועד על מפה מזמנו של כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק ב-1682. ניתן למצוא אותו גם על מפה של ללינגגור משנת 1805. סופוס מילר (אנ'), פרהיסטוריון דני שהחל לתעד באופן שיטתי את עתיקות דנמרק, תיעד את המסדרון במאה ה-19. עם זאת, המסדרון המיועד והמיקום בפועל נבדלים זה מזה בכמה מאות מטרים, משום שהמיקום המדויק כבר לא היה מוכר לבני זמנו באזור.
מ-1971 עד 1972 הוביל תורשילד רמסקו (Thorskild Ramskou) מהמוזיאון הלאומי של דנמרק (אנ') את החפירות. תיארוך מדויק של הסוללה עצמה עדיין לא היה אפשרי באותה עת. עקבות ההתיישבות והמילוי שנמצאו תוארכו לתקופה הקיסרית הרומית הקדומה (המאה ה-1–3).
כארבעים שנה לאחר מכן, בעת שעבד על ספר בנושא אגרסבור, הבחין סרן מ. סינבק (Søren M. Sindbæk) מאוניברסיטת אורהוס שמיקומן של מבצרי הטבעת הוויקינגיים האחרים היה על פי תבנית ברורה: האתרים של המבצרים מסוג טרלבור היו בדרך כלל הליכה של יום, במרחק של כ-30–40 קילומטרים זה מזה. מכאן שבהכרח היה מתחם מבצר שהתעלמו ממנו בעבר במזרח האי שלן.
במאי 2013 החלו סינבק והארכאולוגית ננה הולם (Nanna Holm), מהמרכז הדני לחקר המבצרים, בחיפושים. הולם הצביעה על מקום שבו הצטרפו שתי דרכים ראשיות עתיקות בעמק הנהר Køge Å לעבר פיורד שניתן לשיט בתקופת הוויקינגים ואחד הנמלים הטבעיים הטובים ביותר של שלן. אתר בוררין שהתגלה מחדש נמצא למעשה במרחק המשוער ממבצר טרלבור ליד סליילסה.
בקיץ 2014, סינבק והולם, בסיוע הלן גודצ'יילד מאוניברסיטת יורק באנגליה, חקרו את השטח. ההנחה של סינבק אוששה לבסוף מבחינה גאופיזית: המבנים הארכאולוגיים של החומה תועדו באמצעות מדידות גרדיומטריות של גודצ'יילד עם המגנומטר. תוך מספר ימים נוצר מודל ממוחשב מפורט שסייע לארכאולוגים לקבוע חפירות ממוקדות. החפירות אישרו את השרידים של החומה המעגלית, חיפוי עץ יציב לאורך החזית ושערי עץ מסיביים.[2] שניים מהשערים נחשפו על ידי הארכאולוגים. התגלה שהם הושמדו בשריפה: בשער הצפוני נמצאו עמודי אלון מפוחמים.[3]
חפירות נוספות נערכו בשנים 2015 עד 2018. לפיהן נתגלה בין היתר, שבניגוד למבצרים אחרים מסוג טרלבור, לא היו מבנים בתוך המבצר.
תיארוך
בוררין תוארך למאה ה-10 בשיטת תיארוך פחמן-14. הדגימות ששימשו הגיעו מטבעות העצים החיצוניות ביותר של עמודי האלון המפוחמים של השער הצפוני. התוצאות של שתי הדגימות כמעט זהות: מתחם המבצר נבנה בתקופה שבין 900 לתחילת המאה ה-11. תיארוך פחמן 14 בוצע בפקולטה לפיזיקה ואסטרונומיה, באוניברסיטת אורהוס בדנמרק, בשיתוף פעולה הדוק עם מעבדות Accium Biosciences בסיאטל שבארצות הברית.[4]
מרכז מבקרים
באתר נבנה מרכז מבקרים עם פלטפורמת תצפית והעתק של החומות. יישומון בטלפון החכם מספק רשמים נוספים באתר. מרכז המבקרים היה פתוח מדי יום בין השעות 10:00-16:00 במהלך רבעון הקיץ (יוני, יולי ואוגוסט). מרכז המבקרים נסגר בשנת 2021, ואמור להיפתח מחדש באביב 2024.
קישורים חיצוניים
- Viking-Age Ring Fortresses – UNESCO
- Viking-Age Ring Fortresses – National Museum of Denmark
- Borgring Danmarks Borgcenter (Danish/English)
- New viking fortress discovered in Denmark
הערות שוליים
 | |
|---|---|
|
37782939בוררין