תקופת האבות
תקופת האבות היא תקופה עליה מסופר בתורה, והיא מחושבת מזמן לידת אברהם (לפי מדרש סדר עולם בא'תתקמ"ח - 1812 לפנה"ס)[1] ובין פטירתו של יעקב (לפי המדרש בשנת ב'רנ"ה - 1505 לפנה"ס).
האבות, אבות האומה ואמותיה, שעל שמם נקראת תקופה זו, הם שלושת האבות וארבע האמהות: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב רחל ולאה - הם אלו שהיוו את ראשיתה של הדת היהודית, העם היהודי ואמונת הייחוד, כפי המסופר בתורה בחומש בראשית.
אף שבלהה וזלפה ילדו ליעקב חלק משנים-עשר השבטים, הן לא נכללו בתור אמהות האומה, משום שהיו שפחות.
במספר מקורות משמשים ראשי התיבות "ברזל" לציין את נשות יעקב: בלהה, רחל, זלפה ולאה כקבוצה אחת.
ה' התגלה לאבות, סייע להם וכיוון אותם בדרכם, ואף הבטיח להם שיבחר בזרעם כעם סגולה שירש את ארץ כנען. על-פי המסורת וכמתואר בתורה בספר בראשית, האבות והאמהות קבורים במערת המכפלה בחברון, מלבד רחל שנקברה בדבר ה' בדרך לבית לחם, וזהו קבר רחל.
בתחילת תקופת האבות, על פי המסופר בתורה, עם עזיבת אברהם את חרן והליכתו לארץ ישראל, היה אברהם ללא ילדים. בסיומה, מנה עם ישראל שבעים נפש מלבד נשי בני יעקב. תקופת האבות מסופרת בחומש בראשית.
אישים מתקופת האבות
ערך מורחב – עץ משפחה של אישים מהתנ"ך
ראו גם
הערות שוליים
- ^ תיקון לתיארוך זה ראו בהשנים החסרות.
| היסטוריה של עם ישראל | |
|---|---|
|
32326261תקופת האבות