ביזת הים
ביזת הים היא הביזה שאספו בני ישראל מחופי ים סוף לאחר קריעתו וחצייתו. המאורע אינו מוזכר במפורש בתנ"ך, אך מופיע במדרשי חז"ל[1] ובמפרשי התנ"ך[2].
רקע
בט"ו בניסן ב'תמ"ח יצאו בני ישראל ממצרים כשהם נוטלים עמם רכוש רב מהמגזר הפרטי המצרי, בעוד הנכסים הממשלתיים[3] נותרו בחזקת פרעה[דרוש מקור]. לאחר מספר ימים חנו ישראל על הים, פרעה התחרט על כך ששילחם מארצו והחליט לרדוף אחריהם ולהשיבם למצרים, העם שסבל רבות בעשרת המכות לא השתכנע בקלות להצטרף למרדף ופרעה נאלץ לפתוח את אוצרותיו ולהשתמש בהם כדי לעטר את הסוסים, על מנת להראות את בטחונו בניצחונו (מעשה זה היה מקובל בעת העתיקה)[דרוש מקור], כמו כן הבטיח להם פרעה להתחלק איתם בשלל בשווה ואף ללכת בראש[4].
המצרים עיטרו את סוסי המלחמה והמרכבות בתכשיטי זהב וכסף[5] אבנים טובות ומרגליות [6] ויצאו לרדוף אחרי בני ישראל. בכ"א בניסן עמדו בני ישראל על שפת ים סוף כשמאחוריהם חיל מצריים ולפניהם הים, ה' הורה למשה לומר לבני ישראל להיכנס לים, וכשהם עשו זאת התרחש נס קריעת ים סוף כאשר נוצר מעבר יבשתי דרכו עברו בני ישראל וברחו מהמצרים הרודפים אחריהם. כשנכנסו המצרים לתוך הים במרדף אחרי בני ישראל, הושב הים לקדמותו על ידי משה והמצרים טבעו בו.
האירוע
לאחר חציית יס סוף שירת הים ושירת מרים פלט הים לחוף את גופות המצרים ויחד איתן נפלטו אבנים טובות ומרגליות, כלי כסף וכלי זהב. בני ישראל ירדו אל הים בכל יום ואספו את האוצרות שפלט הים, הם לא רצו לעזוב את המקום עד שמשה רבינו הסיעם בעל כרחם[7].
כמות הביזה
חז"ל מספרים שביזת הים הייתה גדולה יותר מביזת מצרים, הן מבחינת הכמות (למרות שבביזת מצרים נאמר: "שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים"[8]) והן מבחינת האיכות שהיו בה אבנים הטובות ומרגליות מאוצרות המלוכה והן ניתנו לעם ישראל בביזת הים ללא מאמץ[דרוש מקור].
מביזה זו תרמו בני ישראל למשכן[9].
לדעת רבי אבא בר כהנא זכו ישראל לביזת הים בשכר זאת שקיימו את ציווי ה' ולקחו אגודת אזוב[10] כדי למרוח את דם הפסח על המזוזות והמשקוף[11], לדעה אחרת הביזה היא שכר הנשים על כך שעודדו את בעליהן ושמרו על פתחיהן בזמן שהיו במצרים[12].
הערות שוליים
- ^ במדבר רבה, פרשה י"ג, פסקה כ'
- ^ רד"ק על ספר תהילים, פרק ע"ד, פסוק י"ד, רש"י על מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק י"א
- ^ בפרשת ויגש מתואר אירוע מכירת ארץ מצרים לפרעה בו התרבו הנכסים הממשלתיים.
- ^ רש"י על ספר שמות, פרק י"ד, פסוק ו'.
- ^ רש"י על ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ב
- ^ מדרש תנחומא ישן פרשת בשלח.
- ^ רש"י על ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ה' עמוד ב'
- ^ מדרש תנחומא פרשת תרומה פיסקא ה'.
- ^ "ולקחתם אגודת אזוב..." ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ב.
- ^ ויקרא רבה, פרשה ל'
- ^ ילקוט שמעוני, שמות, רמז קס"ג