קרחון סמית' (אנטארקטיקה): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים
תגיות: nowiki בעבודה קישורים לדפי פירושונים
 
עדכון מוויקיפדיה גרסה 36266401
תגית: עדכון מוויקיפדיה
 
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=קרחון באנטארקטיקה|ראו=[[קרחון סמית']]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=קרחון באנטארקטיקה|ראו=[[קרחון סמית']]}}
{{קרחון
{{קרחון
שורה 11: שורה 10:
הקרחון [[אגן ניקוז|מנקז]] את [[הר טוני]], וזורם מזרחית - צפון-מזרחית לעבר [[ים אמונדסן]].
הקרחון [[אגן ניקוז|מנקז]] את [[הר טוני]], וזורם מזרחית - צפון-מזרחית לעבר [[ים אמונדסן]].


נמוך [[אנטארקטיקה]] [[קרחון]], שאורכו מעל 160 קילומטרים, הקרחון מתנקז מהר הטוני בכיוון מזרח - צפון-מזרח [[ים אמונדסן|לים אמונדסן]] . מפיץ צפוני, קרחון קוהלר, מתנקז אל [[מדף הקרח דוטסון|מדף הקרח של דוטסון]] אך הזרם העיקרי עובר לים בין [[חצי האי בר|חצי הדוב]] להר הרפי, ומסתיים במדף הקרח קרוסון .
נמוך [[אנטארקטיקה]] [[קרחון]], שאורכו מעל 160 קילומטרים, הקרחון מתנקז מהר הטוני בכיוון מזרח - צפון-מזרח ל[[ים אמונדסן]]. מפיץ צפוני, קרחון קוהלר, מתנקז אל [[מדף הקרח דוטסון|מדף הקרח של דוטסון]] אך הזרם העיקרי עובר לים בין [[חצי האי בר|חצי הדוב]] להר הרפי, ומסתיים במדף הקרח קרוסון .


== היסטוריה ==
== היסטוריה ==
=== גילוי ומיפוי הקרחון ===
=== גילוי ומיפוי הקרחון ===
הקרחון מופה לראשונה על ידי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, בהתבססס על סקרים על הקרקע, ועל תצלומי אוויר שצולמו על ידי צי ארצות הברית בין השנים 1959 - 1965.
הקרחון מופה לראשונה על ידי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, בהתבסס על סקרים על הקרקע, ועל תצלומי אוויר שצולמו על ידי צי ארצות הברית בין השנים 1959 - 1965.


מופה על ידי [[הסקר הגאולוגי של ארצות הברית|USGS]] מסקרי קרקע ותמונות אוויר של USN, 1959–65. נקרא על ידי US-ACAN על שם פיליפ מ. סמית' (סמית' בלפס), סגן מנהל, משרד תוכניות הקוטב, הקרן הלאומית למדע, שבשנים 1956-71 השתתף במשלחות רבות לאנטארקטיקה ביכולות שדה ופיקוח.
מופה על ידי [[הסקר הגאולוגי של ארצות הברית|USGS]] מסקרי קרקע ותמונות אוויר של USN, 1959–65. נקרא על ידי US-ACAN על שם פיליפ מ. סמית' (סמית' בלפס), סגן מנהל, משרד תוכניות הקוטב, הקרן הלאומית למדע, שבשנים 71–1956 השתתף במשלחות רבות לאנטארקטיקה ביכולות שדה ופיקוח.


=== נסיגת הקרחון ===
=== נסיגת הקרחון ===


בשנת [[2001 באנטארקטיקה|2001]], דוקטור אנדרו שפרד ( Andrew Shepherd), [[עמית מחק]]<nowiki/>ר במרכז לתצפית קוטב (Center for Polar Observation) באוניברסיטת קולג' (University College London) ב[[לונדון]] שב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]], הציג ממצאים לפיהם קרחון סמית' מאבד מניפחו במהירות (נסוג במהירות גבוהה), עקב [[התחממות כדור הארץ]] ותורם לעלייתם האיטית של ה[[אוקיינוס|אוקיינוסים]].  
בשנת [[2001 באנטארקטיקה|2001]], דוקטור אנדרו שפרד ( Andrew Shepherd), [[עמית מחקר]] במרכז לתצפית קוטב (Center for Polar Observation) באוניברסיטת קולג' (University College London) ב[[לונדון]] שב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]], הציג ממצאים לפיהם קרחון סמית' מאבד מניפחו במהירות (נסוג במהירות גבוהה), עקב [[התחממות כדור הארץ]] ותורם לעלייתם האיטית של ה[[אוקיינוס]]ים.


בשנת [[2011 באנטארקטיקה|2011]], האמיש פריצ'רד (Hamish Pritchard), [[מדען]] השייך ל[[הסקר האנטארקטי הבריטי|סקר האנטארקטי הבריטי]] ( British Antarctic Survey) אשר המטה שלו ממוקם ב[[קיימברידג']], שב[[בריטניה]], הציג ממצאים לפיהם קרחון סמית' [[נסיגת הקרחונים|נסוג]] בקצב של 8.22 מטרים בשנה.  
בשנת [[2011 באנטארקטיקה|2011]], האמיש פריצ'רד (Hamish Pritchard), [[מדען]] השייך ל[[הסקר האנטארקטי הבריטי|סקר האנטארקטי הבריטי]] ( British Antarctic Survey) אשר המטה שלו ממוקם ב[[קיימברידג']], שב[[בריטניה]], הציג ממצאים לפיהם קרחון סמית' [[נסיגת הקרחונים|נסוג]] בקצב של 8.22 מטרים בשנה.


בשנת [[2016 באנטארקטיקה|2016]], [[מחקר]] שפורסם בכתב העת ניטשור קומיוניקיישן (Nature Communication), שהסתמך על מדידות [[מכ"ם]] [[טיסה|מוטס]] (מדידות שנערכו מהאוויר), מצא שהמסה של אזור החיכוך בין [[מדף קרח|מדף הקרח]] סמית' לבין הקרקע שתחתיו בין השנים [[2000 באנטארקטיקה|2000]] ו-[[2009 באנטארקטיקה|2009]] איבד בין 299 לכ-489.81 מטרים של קרח מוצק מתחת לקרחון סמית'. קרחון סמית' איבד יותר קרח מכל קרחון אחר שנחקר במסגתר מחקר זה. החוקרים מצאו כי קרחון סמית' נסוג בכ-38.89 קילומטרים במהלך התקופה שבין [[1996 באנטארקטיקה|1996]] ל-[[2011 באנטארקטיקה|2011]].המדענים הגיעו למסקנה שגודל הנסיגה נובע בחלקו מהטופוגרפיה הייחודית מתחת לקרח שאפשרה ליותר מי אוקיינוס לחמוק פנימה בין הקרח והיבשה שמתחת לזרם הקרח.
בשנת [[2016 באנטארקטיקה|2016]], [[מחקר]] שפורסם בכתב העת ניטשור קומיוניקיישן (Nature Communication), שהסתמך על מדידות [[מכ"ם]] [[טיסה|מוטס]] (מדידות שנערכו מהאוויר), מצא שהמסה של אזור החיכוך בין [[מדף קרח|מדף הקרח]] סמית' לבין הקרקע שתחתיו בין השנים [[2000 באנטארקטיקה|2000]] ו-[[2009 באנטארקטיקה|2009]] איבד בין 299 לכ-489.81 מטרים של קרח מוצק מתחת לקרחון סמית'. קרחון סמית' איבד יותר קרח מכל קרחון אחר שנחקר במסגתר מחקר זה. החוקרים מצאו כי קרחון סמית' נסוג בכ-38.89 קילומטרים במהלך התקופה שבין [[1996 באנטארקטיקה|1996]] ל-[[2011 באנטארקטיקה|2011]].המדענים הגיעו למסקנה שגודל הנסיגה נובע בחלקו מהטופוגרפיה הייחודית מתחת לקרח שאפשרה ליותר מי אוקיינוס לחמוק פנימה בין הקרח והיבשה שמתחת לזרם הקרח.
 
== קישורים חיצוניים ==
 
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}


{{קרחוני אנטארקטיקה}}
{{קרחוני אנטארקטיקה}}
שורה 36: שורה 30:
[[קטגוריה:ארץ מרי בירד: זרמי קרח|סמית']]
[[קטגוריה:ארץ מרי בירד: זרמי קרח|סמית']]
{{וח}}
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=קרחון סמית' (אנטארקטיקה)|גרסה=35061819|פריט=Q14871546}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=קרחון סמית' (אנטארקטיקה)|גרסה=36266401|פריט=Q14871546}}

גרסה אחרונה מ־20:31, 2 באפריל 2024

קרחון סמית'
Smith Glacier
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

קרחון סמית'אנגלית: Smith Glacier) הוא זרם קרח (קרחון ) באזור ארץ מרי בירד שבאנטארקטיקה.

אורכו של הקרחון 160 קילומטרים, ולו שיפוע נמוך.

הקרחון מנקז את הר טוני, וזורם מזרחית - צפון-מזרחית לעבר ים אמונדסן.

נמוך אנטארקטיקה קרחון, שאורכו מעל 160 קילומטרים, הקרחון מתנקז מהר הטוני בכיוון מזרח - צפון-מזרח לים אמונדסן. מפיץ צפוני, קרחון קוהלר, מתנקז אל מדף הקרח של דוטסון אך הזרם העיקרי עובר לים בין חצי הדוב להר הרפי, ומסתיים במדף הקרח קרוסון .

היסטוריה

גילוי ומיפוי הקרחון

הקרחון מופה לראשונה על ידי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, בהתבסס על סקרים על הקרקע, ועל תצלומי אוויר שצולמו על ידי צי ארצות הברית בין השנים 1959 - 1965.

מופה על ידי USGS מסקרי קרקע ותמונות אוויר של USN, 1959–65. נקרא על ידי US-ACAN על שם פיליפ מ. סמית' (סמית' בלפס), סגן מנהל, משרד תוכניות הקוטב, הקרן הלאומית למדע, שבשנים 71–1956 השתתף במשלחות רבות לאנטארקטיקה ביכולות שדה ופיקוח.

נסיגת הקרחון

בשנת 2001, דוקטור אנדרו שפרד ( Andrew Shepherd), עמית מחקר במרכז לתצפית קוטב (Center for Polar Observation) באוניברסיטת קולג' (University College London) בלונדון שבממלכה המאוחדת, הציג ממצאים לפיהם קרחון סמית' מאבד מניפחו במהירות (נסוג במהירות גבוהה), עקב התחממות כדור הארץ ותורם לעלייתם האיטית של האוקיינוסים.

בשנת 2011, האמיש פריצ'רד (Hamish Pritchard), מדען השייך לסקר האנטארקטי הבריטי ( British Antarctic Survey) אשר המטה שלו ממוקם בקיימברידג', שבבריטניה, הציג ממצאים לפיהם קרחון סמית' נסוג בקצב של 8.22 מטרים בשנה.

בשנת 2016, מחקר שפורסם בכתב העת ניטשור קומיוניקיישן (Nature Communication), שהסתמך על מדידות מכ"ם מוטס (מדידות שנערכו מהאוויר), מצא שהמסה של אזור החיכוך בין מדף הקרח סמית' לבין הקרקע שתחתיו בין השנים 2000 ו-2009 איבד בין 299 לכ-489.81 מטרים של קרח מוצק מתחת לקרחון סמית'. קרחון סמית' איבד יותר קרח מכל קרחון אחר שנחקר במסגתר מחקר זה. החוקרים מצאו כי קרחון סמית' נסוג בכ-38.89 קילומטרים במהלך התקופה שבין 1996 ל-2011.המדענים הגיעו למסקנה שגודל הנסיגה נובע בחלקו מהטופוגרפיה הייחודית מתחת לקרח שאפשרה ליותר מי אוקיינוס לחמוק פנימה בין הקרח והיבשה שמתחת לזרם הקרח.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קרחון סמית' (אנטארקטיקה)36266401Q14871546