You Can't Read this Book
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | אנגלית |
You Can't Read This Book: Censorship in an Age of Freedom הוא ספר עיון מ-2012 שנכתב על ידי העיתונאי הבריטי, ניק כהן. הספר עוסק בצנזורה המודרנית, חוקי הכוח הפלוטוקרטים ופרטיות, וחופש הביטוי.[1][2]
בספר נטען כי הגישה הבלתי-מוגבלת למידע מקוון ולמדיות החברתית עשויה לזרז את נפילתם של הדיקטטורים. עם זאת, נטען גם שהאנושות אינה נמצאת בעידן חופשי חסר תקדים. בספר גם נקבע כי האנושות נתונה בידי מבנים מהדקים שמסתכלים תמיד על מה שאנו אומרים, חושבים או עושים. לדברי כהן, חוקי הפרטיות (אנ') מאפשרים לעשירים לצנזר את העיתונות החופשית, והמחאה נגד הצנזורה גורמת לדיכוי הקולות של המתנגדים בשל "ההמולה שמברכת את האינטרנט כגואל הדמוקרטיה". עוד נטען כי אף על פי שהאנושות נראית יותר מושכלת מאי פעם, אם האנושות כל כך רוצה לשמור על חופש הביטוי, היא לא צריכה להתעלם מההיסטוריה שלה.[3]
ביקורות
אפיגרף (אנ') הספר נכתב על ידי כריסטופר היצ'נס, והספר מוקדש אליו:[3]
יש עימות כולל בין המוח האירוני למילולי: בין כל סוג של קומיסר ואינקוויזיטור וביורוקרט לבין מי שיודע כי לא משנה מה תפקידם של הכוחות החברתיים והפוליטיים, [כל] רעיון ו[כל] ספר צריך להיות מנוסח [היטב] וכתוב על ידי יחידים.
בביקורת על ספרו של כהן, חניף קוריישי כתב כי האימה בידיעת האמת, והרצון לבורות, היא תשוקה אנושית מרכזית: "אנשים לא רוצים לשמוע את עצמם, שלא לדבר על אף אחד אחר. האמת יכולה להיות כל כך מטרידה שכל שקר [אחר] עדיף. לכן, האפשרות של הסתכלות אחרת על הדברים נשללת על ידי מערכות פוליטיות, תאגידים, רשויות, בנקים, הורים ושוחרי כוח מכל הסוגים."[4]
רוברט בראדלי כתב באתר החדשות האמריקאי, "הפינגטון פוסט", כי הנקודה המעניינת ביותר היא ש-"ברגע שאתה נכנס למקום עבודתך, אתה כבר לא מתגורר בתוך דמוקרטיה נשלטת, אלא משועבד לדיקטטורה שיטתית שאומרת לך מתי לאכול, איפה להשתין ואיזה בגדים ללבוש. אוי אם אתה מעז לשרוק על 'הנוהגים העסקיים' שלהם! סיעת המשטרה החשאית, המכונה באהבה 'משאבי אנוש', תביא אותך לארוז, לפטר ולהישבר מהר יותר מאשר המאבטח הסובל מעודף משקל יכול לזרוק את 'התחת הלא-שגרתי' שלך מחוץ לבניין!".[5] החל מהמקרה של אייאן חירסי עלי, כהן הציג סקירה של סוגיות הצנזורה, והגיב על תקריות חשובות רבות - פרשת קריקטורות מוחמד, סיימון סינג, ג'וליאן אסאנג', חוקי לשון הרע, כמו כן צורות חדשות של כושר המצאה, בכל הנוגע לאמירת אמת, כגון טוויטר. חניף קוריישי כתב כי "[ה]טיעונים שכהן מתאר בצורה כה חיה הם הכרחיים וחשובים לשמוע, וכך גם העובדה שהמתח בין דיכוי לחופש לעולם לא יסתיים. זה לא כאילו יום אחד הכל יסתדר. מה שמכריע הוא שהריב אינו סגור; ולראות כי סיום מריבות זה מה שעושות אידאולוגיות חסרות חיים: הן מתנהגות כאילו רק תפיסה אחת של העולם אפשרית, כאילו זה אמין להרוג את הדמיון, ושגרסאות אחרות של המציאות לא יתקבלו על הדעת."[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Book Review by Hanif Kureishi, on The Independent 27/01/2012.
- Review of You Can't Read This Book, by Robert Bradley, on Huffington Post 25/08/2013.
- Abstract of You Can't Read This Book
- Euston Manifest
הערות שוליים
- ^ Cfr. Book Review (אורכב 25.02.2021 בארכיון Wayback Machine), by Denis MacShane, on The Guardian & The Observer 12/02/2012.
- ^ Cf. Book presentation (אורכב 15.04.2015 בארכיון Wayback Machine), on nickcohen.net
- ^ 3.0 3.1 Nick Cohen, You Can't Read This Book, cit., paperback ed. 2013, "Introduction" & blurb, ad hoc. מסת"ב 978-0007518500
- ^ 4.0 4.1 Cf. Hanif Kureishi,, on The Independent 27/01/2012.
- ^ Cf. Robert Bradley, "Book Review: You Can't Read This Book by Nick Cohen" (אורכב 04.03.2016 בארכיון Wayback Machine), Huffington Post 25/08/2013.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] You Can't Read this Book31990145