סאנדיי טיימס
| תדירות | שבועון |
|---|---|
| סוגה | חדשות |
| בעלים | ניוז אינטרנשיונל (רופרט מרדוק) |
| עורך ראשי | ג'ון וית'רו (מ-1995) |
| תאריכי הופעה | 1821–הווה (כ־203 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| מערכת | לונדון, אנגליה |
| תפוצה | מעל 1.2 מיליון עותקים בשבוע (2008) |
| http://www.timesonline.co.uk | |
הסאנדיי טיימס (באנגלית: The Sunday Times) הוא עיתון שבועי המופץ בימי ראשון בממלכה המאוחדת מאז 1821. המוציאה לאור של העיתון היא חברת עיתוני טיימס הנמצאת בבעלות חברת ניוז אינטרנשיונל שמוחזקת על ידי חברת ניוז קורפ של האוסטרלי רופרט מרדוק. חברת עיתוני טיימס מוציאה לאור גם את עיתון הטיימס, אך שני העיתונים, שנוסדו באופן עצמאי, חולקים בית הוצאה משותף רק משנת 1966. מרדוק רכש את השליטה בעיתונים אלו ב-1981.
בשנת 2008 הופץ העיתון בכ-1.2 מיליון עותקים מדי שבוע ומחירו היה שתי לירות שטרלינג. באותה שנה עבר העיתון מהדפסה חלקית בצבע להדפסת צבע מלאה. באותה עת הייתה תפוצתו של העיתון גדולה משמעותית מהשבועונים המתחרים בימי ראשון, כדוגמת סאנדיי טלגרף והאובזרבר.
היסטוריה
העיתון נוסד ב-1821 תחת השם האובזרבר החדש, אך לא היה לו קשר לעיתון האובזרבר. עורך העיתון הראשון היה הנרי וייט. שנה אחר כך הוחלף שם העיתון לסאנדיי טיימס וגם במקרה זה, ללא קשר לעיתון הטיימס. ב-1893 רכשה את העיתון רחל ששון בר והפכה לעורכת שלו, בעודה משמשת במקביל כעורכת של עיתון האובזרבר שהיה בבעלות משפחת בעלה. ב-1908 נמכר העיתון לאלפרד הרמסוורת' שהיה איל עיתונות והעיתון נשאר בבעלותו עד ל-1937 כשנמכר לוולשי ג'יימס קמסלי. קמסלי ניהל את קבוצת עיתוני קמסלי שבשנת 1959 הייתה הגדולה בבריטניה. בשנה זו נמכרה הקבוצה לקנדי רוי תומסון והוא יצר ב-1966 את קבוצת עיתוני טיימס כשצירף את עיתון הטיימס לקבוצה.
בשנות ה-60 עסק העיתון בפרשת תרופת התלידומיד והוביל מאבק שבסופו הוכרו ב-1968 נפגעי התרופה בבריטניה כזכאים לפיצוי. ב-1981 נמכרו עיתוני טיימס לרופרט מרדוק למרות שכבר היו בבעלותו שני עיתונים בריטיים אחרים. למרות חששה של הממשלה הבריטית להיווצרות מונופול בתחום העיתונות בבריטניה, היא לא נקטה בצעד כלשהו, עקב איומי חברת תומסון לסגור את שני העיתונים אם לא ימצא להם קונה במהרה. כניסתו של מרדוק הובילה לפרישתו של הרולד אוונס שהיה עורך העיתון מאז 1967 והוביל קו בולט של עיתונות חוקרת. מרדוק מינה למחליפו את אנדרו ניל שעורר מחלוקת, בכך שהיה פחות מנוסה בהשוואה לעמיתיו. הוא שימש כעורך במשך 11 שנה והחל מתקופתו אופיין העיתון בקו תאצ'ריסטי.
ב-1983 קנה הסאנדיי טיימס מהשבועון שטרן הגרמני את הזכויות לפרסם את יומני היטלר, אך לאחר זמן קצר נודע שהם זויפו. הפרסום פגע באמינות העיתון במיוחד כיוון שההיסטוריון יו טרבור-רופר, שאישר את אמינות היומנים בטרם הפרסום, שימש באותה עת כחבר דירקטוריון בחברת עיתוני טיימס. ב-1986 חשף העיתון את הנשק הגרעיני של ישראל על פי המידע שהעביר לו מרדכי ואנונו. בשנת 1987 פרסם העיתון בהמשכים קטעים מספרו של סוכן MI5 לשעבר, על אף שפרסום הספר נאסר בבריטניה. העיתון ניהל מאבק משפטי ארוך על זכות הפרסום וניצח בו ב-1991. בשנות ה-90 פורסמה בעיתון סדרת מאמרים מעוררי מחלוקת הדוחה את תפקידו המרכזי של נגיף ה-HIV במחלת האיידס. בתגובה תיאר כתב העת המדעי Nature את הפרסומים בסאנדיי טיימס כמוטעים באופן חמור והרסניים.
ב-27 בינואר 2013, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, פרסם ה"סאנדיי טיימס" קריקטורה אנטישמית בה נראה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בונה חומה כאשר המלט הוא דם פלסטינים הלכודים בין האבנים. הקריקטורה עוררה זעם רב בישראל ובעולם, וגונתה על ידי הליגה נגד השמצה.[1]
מאז 1989 מפרסם הסאנדיי טיימס מדי שנה את רשימת 1,000 האנשים והמשפחות העשירות ביותר בבריטניה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר העיתון (משותף לסאנדיי טיימס ולעיתון הטיימס)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ זעם על הקריקטורה האנטישמית: "עברו את הגבול", וואלה!, 28 בינואר 2013.
29492014סאנדיי טיימס