M56

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף NGC 6779)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
M56
M56 בתמונה של טלסקופ החלל האבל
M56 בתמונה של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים נבל
שמות נוספים NGC 6779
תאריך גילוי 23 בינואר 1779
סוג צביר כדורי
בהירות נראית 8.27+[1]
סיווג מורפולוגי X
עלייה ישרה 19ʰ 16ᵐ 35.57ˢ
נטייה ‏05″ ‏11′ ‏30°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 7.4-[1]
מרחק[1] 32,900 שנות אור
10,087.07 פארסק
קוטר 85 שנות אור
מסה 230,000[2] M
מספר כוכבים 100,000>[3]

M56 (מ-Messier 56, נקרא גם NGC 6779) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים נבל, הנמצא במרחק של כ-32,900 שנות אור ממערכת השמש ומכיל לפחות 100,000 כוכבים.

היסטוריה

הצביר התגלה על ידי שארל מסיה ב-23 בינואר 1779 בעת שצפה בשביט שעבר בסמוך, ותואר על ידיו בקטלוג מסיה כערפילית עמומה וחסרת כוכבים. בשנת 1807 זיהה האסטרונום ויליאם הרשל שזהו צביר כוכבים וציין שכוכביו עמומים וצפופים יותר בכיוון המרכז ובשנת 1828 ציין ג'ון הרשל שלמרות שהכוכבים צפופים יותר במרכז הצביר, אין לו ליבה (שבה הכוכבים צפופים עד שלא ניתן להפריד אותם זה מזה).

בהירותו של הצביר היא מדרגה 8.27 כך שקשה להבחין בו באמצעות משקפת ונחוץ טלסקופ כדי להבחין בכוכבי הצביר, שהבהירים שבהם הם מדרגת בהירות 13. הצביר נמצא על הקו המחבר את אלביראו עם גמא בנבל, כ-3.75 מעלות מצפון-מערב לאלביראו וכ-4.5 מעלות מדרום מזרח לגמא בנבל.

מאפייני הצביר

M55 נמצא במרחק של כ-32,900 שנות אור ממערכת השמש ומעט פחות מכך ממרכז הגלקסיה. קוטרו של הצביר כ-85 שנות אור כך שגודלו הזוויתי הוא כ-8.8 דקות קשת - פחות משליש קוטרו של הירח המלא, אך בעין ניתן לראות רק כשליש מקוטרו ורק באמצעות צילום ארוך חשיפה ניתן להבחין במלוא גודלו. מסתו של הצביר מוערכת בכ-230,000 מסות שמש ועוצמת ההארה שלו היא של כ-75,000 שמשות. הספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי F5 ועד היום התגלו בצביר רק כ-12 כוכבים משתנים. המתכתיות של הצביר נמוכה ביותר - כאחוז אחד מהמתכתיות של השמש. הצביר מתקרב למערכת השמש במהירות של כ-145 ק"מ בשנייה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M56 בוויקישיתוף
  • M56 בקטלוג מסיה באתר SEDS.
  • M56 באתר SIMBAD.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 SEDS: CATALOG OF PARAMETERS FOR MESSIER'S GLOBULAR CLUSTERS
  2. ^ J. Boyles, D. R. Lorimer, P. J. Turk, R. Mnatsakanov, R. S. Lynch, S. M. Ransom, P. C. Freire, & K. Belczynski: YOUNG RADIO PULSARS IN GALACTIC GLOBULAR CLUSTERS (2011), p. 11
  3. ^ Charles A. Cardona III: Star Clusters: A Pocket Field Guide, p. 168