M49

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף NGC 4472)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
M49
M49 בצילום של טלסקופ החלל האבל
M49 בצילום של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
שמות נוספים NGC 4472
מגלה שארל מסיה
תאריך גילוי 19 בפברואר 1771
סוג גלקסיה אליפטית
בהירות נראית 8.4+
סיווג מורפולוגי E4
עלייה ישרה 12ʰ 29ᵐ 46.7ˢ
נטייה ‏02″ ‏00′ ‏08°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 22.8-
מרחק 60,000,000 שנות אור
18,395,879.32 פארסק
קוטר 160,000 שנות אור
מסה ‎4×1012‎‏[1] M
הסחה לאדום 0.003326 ק"מ/שנייה

M49 (מ-Messier 49 או NGC 4472) היא גלקסיה אליפטית בקבוצת הכוכבים בתולה הנמצאת במרחק של כ-60,000,000 שנות אור. עם דרגת בהירות 8.4 זו הגלקסיה הבהירה ביותר מבין הגלקסיות שבצביר הבתולה והראשונה שהתגלתה מבין גלקסיות הצביר. כמו כן זו הגלקסיה השנייה שהתגלתה מחוץ לקבוצה המקומית (אחרי M83).

היסטוריה

M49 התגלתה ב-19 בפברואר 1771 על ידי האסטרונום הצרפתי שארל מסיה, שתיאר אותה כערפילית קשה לצפייה. באפריל 1779 חלף בסמוך לערפילית שביט שנצפה על ידי מסיה, שציין שלשניהם אור דומה. באותו זמן צפה גם אסטרונום איטלקי בשם ברנבה אוריאני בשביט וגם הוא זיהה את הערפילית ורשם את מיקומה מבלי שידע כי היא התגלתה 8 שנים מוקדם יותר. ויליאם הרשל ציין בשנת 1785 כי הערפילית בהירה יותר במרכזה מאשר בשוליה וב-1833 צפה בה גם ג'ון הרשל ומאוחר יותר בשנת 1864 כלל אותה בקטלוג הכללי שלו, כאשר הוא מיחס את גילויה לאוריאני בשנת 1771, וגם ג'ון דרייר בקטלוג הכללי החדש, שם כלל אותה כ-NGC4472, חזר על אותה הטעות.

תצפית

הגלקסיה נמצאת כ-3.75 מעלות מדרום-מערב לכוכב ρ (רו) בבתולה וכ-8.5 מעלות ממערב-דרום-מערב לכוכב וינדמיאטריקס (ε בבתולה) ועם בהירות מדרגה 8.4 ניתן להבחין בה באמצעות משקפת איכותית כאשר תנאי התצפית טובים. באמצעות טלסקופ ניתן להבחין בכוכב עם בהירות מדרגה 13 הצמוד אליה (מצד שמאל בתמונה) אך זהו כוכב של שביל החלב הקרוב בהרבה.

מאפיינים

M49 נמצאת במרחק של כ-60 מיליון שנות אור ממערכת השמש והיא גלקסיה אליפטית גדולה במיוחד. מסתה מוערכת בכ-1012×4 מסות שמש (פי 6-7 ממסת שביל החלב) וגודלה הזוויתי של הגלקסיה הוא כ-9x7.5 דקות קשת. אורך הציר הראשי של האליפסה (כפי שהוא נראה מכדור הארץ) הוא כ-160,000 שנות אור ומכיוון שלא ידועה הנטייה של הציר ביחס לקו הראיה מכדור הארץ, לא ידוע מהו אורכו האמיתי של ציר זה. הציר המשני של האליפסה הוא כ-85% מאורך הציר הראשי ובהתאם הגלקסיה מסווגת כ-E4. ספקטרום האור הנפלט מכוכבי הגלקסיה דומה לקרינת כוכב מסוג ספקטרלי G7 שמראה על אוכלסיית כוכבים מבוגרת יחסית האופיינית לגלקסיות אליפטיות. למרות שרוב הכוכבים בגלקסיה הם זקנים יחסית, נצפתה בשנת 1969 סופרנובה בגלקסיה.

בצילומים בחשיפה ארוכה, התגלו אלפי צבירים כדוריים המקיפים את הגלקסיה ומספרם מוערך בלמעלה מ-6,000. באמצעות מדידת מהירות ההקפה של הצבירים את הגלקסיה ביחס למרחקם ממרכזה, ניתן להעריך את מסת הגלקסיה ואת התפלגותה. ממדידות שנעשו בקרני X על ידי טלסקופ החלל צ'נדרה התגלתה קרינת X מליבת הגלקסיה שמראה על קיומו של חור שחור, שמסתו מוערכת בכ-108×5.56 מסות שמש (מעט יותר מפי חצי מיליארד ממסת השמש).[2]

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה

פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M49 בוויקישיתוף
  • M49 באתר SEDS

הערות שוליים

  1. ^ S. E. Zepf, M. A. Beasley, T. J. Bridges, D. A. Hanes, R. M. Sharples, K. M. Ashman, D. Geisler: Dynamical Constraints on the Formation of NGC 4472 and Its Globular Clusters, p. 20
  2. ^ M. Loewenstein, R. F. Mushotzky, L. Angelini, K. A. Arnaud & E. Quataert: Chandra Limits on X-ray Emission Associated with the Supermassive Black Holes in Three Giant Elliptical Galaxies, p. 10