M95
 | |
| M95 בצילום של הטלסקופ הגדול מאוד | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | אריה |
| שמות נוספים | NGC 3351 |
| מגלה | פייר מאשן |
| תאריך גילוי | 20 במרץ 1781 |
| סוג | גלקסיית מוט ספירלית |
| בהירות נראית | 9.73+[1] |
| סיווג מורפולוגי | SB(r)b[2] |
| עלייה ישרה | 10ʰ 43ᵐ 57.7ˢ |
| נטייה | 13.7″ 42′ 11°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.26- |
| מרחק[2] |
32,500,000 שנות אור 9,964,434.63 פארסק |
| קוטר | 45,000 שנות אור |
| מסה | 5×1010[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
778[2] ק"מ/שנייה 0.0026 |
M95 (נקראת גם NGC 3351) היא גלקסיית מוט ספירלית בקבוצת הכוכבים אריה, הנמצאת במרחק של כ-32.5 מיליון שנות אור מכדור הארץ.
היסטוריה
M95 התגלתה ב-20 במרץ 1781, יחד עם הגלקסיה הסמוכה M96, על ידי עוזרו של שארל מסיה, האסטרונום הצרפתי פייר מאשן. מאשן דיווח על תגליתו למסיה, שצפה בה ב-24 במרץ וצירף אותה לקטלוג מסיה כשהוא מתאר אותה כ"ערפילית ללא כוכבים" ליד הכוכב 53 באריה ושאורה עמום מאוד. ויליאם הרשל צפה ב-M95 ב-11 במרץ 1784 וציין שהיא בהירה, גדולה, עם גרעין בהיר יותר מהשוליים שנראה כמו כמה כוכבים, ומוקף בערפיליות בצורה שמזכירה שביט. ג'ון הרשל צפה בה מספר פעמים בין השנים 1825 ו-1831 וציין שהיא בהירה ועגולה ובהירותה גדלה בהדרגה לכיוון המרכז. רק ב-1918 אחרי שצולמה בחשיפה ארוכה במצפה הכוכבים ליק, התגלה המבנה הספירלי שלה על ידי הוברט קרטיס.[4]
ב-16 במרץ 2012 התגלתה ב-M95 הסופרנובה היחידה שנצפתה בה עד היום, סופרנובה 2012aw מסוג II, שבשיאה הגיעה לבהירות נראית מדרגה 13.
תצפית
M95 נמצאת כ-3.7 מעלות מצפון-מזרח לכוכב ρ (רו) באריה, כ-8.75 מעלות ממזרח לרגולוס וכ-8.25 מעלות ממערב-דרום-מערב לכוכב θ (תטא) באריה. עם בהירות נראית מדרגה 9.7 קשה לראותה באמצעות משקפת ונדרשים לשם כך משקפת איכותית ותנאי צפייה מיטביים. באמצעות טלסקופ חובבים ניתן לראותה בקלות ולהבחין בגרעין הבהיר יותר משאר הגלקסיה, אך במבנה הספירלי שלה ניתן להבחין רק באמצעות טלסקופ מקצועי. במרחק של כ-40 דקות קשת ממזרח-צפון-מזרח ל-M95 נמצאת M96 ו-M105 נמצאת כ-1.3 מעלות מצפון-מזרח לה.
תכונות
מישור הספירלה של M95 כמעט ניצב לקו הראייה אליה כך שניתן להבחין במבנה המלא שלה. אורך המוט המרכזי שלה כ-1.5 דקות קשת השקולות לאורך של כ-14,000 שנות אור. סביב המוט הזרועות הספירליות הדוקות וכמעט נסגרות לצורת טבעת. ליבת הגלקסיה מוקפת בטבעת קטנה יותר שקוטרה כ-2,000 שנות אור ובה ניתן להבחין באזורי H II שבהם מתרחשת יצירת כוכבים חדשים.[5] מסתה של M95 מוערכת בכ-5×1010 מסות שמש, כעשירית ממסת שביל החלב וגודלה הזוויתי כ-7 דקות קשת שקול לקוטר של כ-45,000 שנות אור, כמחצית מקוטר שביל החלב.
M95 שייכת לקבוצת הגלקסיות אריה I שנקראת גם קבוצת M96 על שם הגלקסיה הגדולה והבהירה ביותר בקבוצה. חוץ מ-M95 ו-M96, חברות בקבוצה גם M105 ו-NGC 3384 וכן גלקסיות עמומות יותר שקשות לצפייה באמצעות ציוד חובבים.
קישורים חיצוניים
- M95 באתר SEDS (באנגלית)
- M95, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
- ^ SIMBAD: M95
- ^ 2.0 2.1 2.2 NED: M95
- ^ R. Stoyan, S. Binnewies & S. Friedrich: Atlas of the Messier Objects: Highlights of the Deep Sky
- ^ H. D. Curtis: Descriptions of 762 Nebulae and Clusters Photographed with the Crossley Reflector, Publications of Lick Observatory, vol. 13, p. 27
- ^ D. Alloin & J. L. Nieto: On the inner ring of HII regions in NGC 3351, Astronomy & Astrophysics Supplement Series, vol. 50, Dec. 1982, p. 491-504
| קטלוג מסיה | ||
|---|---|---|
| צבירי כוכבים | M2 • M3 • M4 • M5 • M6 • M7 • M9 • M10 • M11 • M12 • M13 • M14 • M15 • M18 • M19 • M21 • M22 • M23 • M24 • M25 • M26 • M28 • M29 • M30 • M34 • M35 • M36 • M37 • M38 • M39 • M41 • M44 • M45 • M46 • M47 • M48 • M50 • M52 • M53 • M54 • M55 • M56 • M62 • M67 • M68 • M69 • M70 • M71 • M72 • M75 • M79 • M80 • M92 • M93 • M103 • M107 | 
|
| גלקסיות | M31 • M32 • M33 • M49 • M51 • M58 • M59 • M60 • M61 • M63 • M64 • M65 • M66 • M74 • M77 • M81 • M82 • M83 • M84 • M85 • M86 • M87 • M88 • M89 • M90 • M91 • M94 • M95 • M96 • M98 • M99 • M100 • M101 • M102 • M104 • M105 • M106 • M108 • M109 • M110 | |
| ערפיליות | M1 • M8 • M16 • M17 • M20 • M27 • M42 • M43 • M57 • M76 • M78 • M97 | |
| אחרים | M40 • M73 | |
| שארל מסיה • קטלוג קלדוול • הקטלוג הכללי החדש | ||
30341206M95