מפנה המאה העשרים
מפנה המאה העשרים או Fin de siècle (מצרפתית: "סוף המאה" או "קץ המאה", נהגה פָן-דְ-סִייֵקְלְ להאזנה (מידע • עזרה)) הוא מונח המציין, בקירוב, את התקופה שבין 1890 ל-1914, עת פרצה מלחמת העולם הראשונה, ורומז לדקדנס (שקיעה) שנתפס כתוצאה ההכרחית של תקופה משגשגת ופורייה (במקרה זה, ה"בל אפוק", Belle Époque).
שמה של התקופה אומץ ממחזה באותו השם מאת פרנסיס דה ז'ובנו וה' מיקאר אשר הוצג ב-17 באפריל 1888 בתיאטרון Château-d'Eau בפריז.
מבחינה ספרותית, את ספרות הפן דה סייקל (קץ המאה) החליף האקספרסיוניזם, בערך בשנת 1910.
אף שהמושג Fin de siècle נטבע בצרפת ומתייחס בעיקר לתחושות שרווחו במיוחד בה, הוא משמש גם לתיאור המצב הכללי של הסצנה התרבותית בארצות נוספות באירופה עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
את התקופה מאפיין שינוי תדיר של מצב הרוח בין אווירה של פריצת גבולות, אופוריה באשר לעתיד, חשש בלתי מוגדר מפני העתיד, רגרסיה, חישוב קיצין, מיאוס מהחיים, ולטשמרץ, קסמו של המוות, נהנתנות ודקדנס.
בווינה נודעה לתקופת ה- Fin de siècle חשיבות מיוחדת, וההתרחשות התרבותית בכל תחומי התרבות בה בתקופה זו הייתה עשירה במיוחד.[1] יוצרים שיצירתם מתאפיינת, ולו בחלקה, ברוח ה- Fin de siècle:
- פרידריך ניטשה
- הוגו פון הופמנסתאל
- ריינר מריה רילקה
- שטפן גאורגה
- הנריק איבסן
- אנטון צ'כוב
- תומאס מאן
- אוסקר ויילד
- ברטה פון זוטנר
- לו אנדריאס-סלומה
- זיגמונד פרויד
- גוסטב קלימט
- גוסטב מאהלר
- ז'אן סיבליוס
- ריכרד וגנר
- ז'וריס-קרל הויסמנס
- ארנולד שנברג
- פרנץ להאר
- ריכרד שטראוס[2]
- שטפן צווייג
- ארתור שניצלר
- מרטין אנדרסן נקסה
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מפנה המאה העשרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Carl E. Schorske, Fin-De-Siècle Vienna: Politics and Culture, New York: Vintage Books, 1981 (באנגלית)
- ^ האופרה "רוזנקוואליר" נחשבת לפרודיה על התקופה. על יצירתו המוזיקלית ועל אישיותו כמגלמת טיפוסית של רוח 'קץ המאה' ראו פרק בספרה של ברברה טוכמן, המגדל הגאה - חיבור המוקדש לאפיונה התרבותי של התקופה כולה.
32665437מפנה המאה העשרים