Entamoeba histolytica
 Entamoeba histolytica
| |
|---|---|
ציסטה של Entamoeba histolytica
| |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | איקריוטיים |
| מערכה: | Amoebozoa |
| מחלקה: | Archamoebae |
| סוג: | Entamoeba |
| מין: | Entamoeba histolytica |
| שם מדעי | |
 Entamoeba histolytica
| |
Entamoeba histolytica (אנטאמבה היסטוליטיקה) היא טפיל מעיים אנארובי, הגורם למחלת האמביאזיס שגורמת למותם של כ-100,000-40,000 בני אדם בשנה. בעבר העריכו שכ-500 מיליון בני אדם הם נשאי הטפיל, אך כיום יודעים שרבים מהם נדבקו באמבה Entamoeba dispar הזהה לטפיל מורפולוגית, אך אינה פתוגנית ואינה גורמת להופעת תסמינים. הוא התגלה על ידי פיודור לש בשנת 1875.
המחלה נפוצה בכל העולם, אך בעיקר במדינות העולם השלישי. מחזור החיים מתחיל בציסטה חיידקית (כיסית), החודרת עם מי שתייה או מזון מזוהמים אל דרכי העיכול. במעי יתפתח השלב הטרופוזואיטי בעל כושר התנועה. מחזור החיים יושלם כאשר חלק מהטרופוזואיטים יהפכו מחדש לציסטות במעי הגס ויופרשו בצואה חזרה לסביבה. ברוב הנשאים של הטפיל לא יופיעו סימפטומים כלשהם. אצל חלק קטן מהנשאים יתפתחו סימנים קליניים של המחלה, שכוללים דיזנטריה ומורסות בכבד.
מבנה
לאנטאמבה היסטוליטיקה אנדופלסמה ואקטופלסמה עם שלוחות ציטופלסמטיות שקופות לתנועה. היא שולחת פסאודופוד אחד לצורכי תנועה, וכאשר היא מתכוננת לבלוע חיידק כלשהו או כדוריות דם אדומות היא שולחת מאגר ציטופלסמה שלם הנראה כמו מספר שלוחות פסאודופודיות, על מנת להכיל את הטרף. לאנטאמבה יש גרעין אופייני אשר נראה כמו לוח מטרה, עם מרכז כהה והיקף כהה שהוא ה- DNA המחולק לשני חלקים עיקריים- האחד היקפי על גבי ממברנת התא, והאחד מרכזי- קריוזום. ניתן לראות גופים כרומטידים- זהו RNA מגובש שניתן למצוא בכיסית (ציסטה) הצעירה יותר, והוא הולך ונעלם עם התבגרות הכיסית והבשלתה. כאשר לכיסית ישנם כבר 4 גרעינים לא נראה יותר גופיפים אלו. הטרפוזואיט, כאמור לעיל, הוא השלב הפעיל של האנטאמבה - אוכל, מתרבה וחודר לרקמה. לאחר פלישתו לרקמה, הוא מסוגל להגיע לממדים ענקיים של עד 50 מיקרון (ברוב המקרים גודלו כ- 39 מיקרון). הכיסית (ציסטה) לעומת זאת, היא השלב העמיד של האנטאמבה, היא מחלקת את הגרעין לשניים ויוצרת RNA גבישי, וגודלה הוא עד 20 מיקרון. הכיסית עמידה בסביבה החיצונית והיא זו הגורמת להדבקה, בניגוד לטרפוזואיט שאינו מדביק ואף איננו יכול לשרוד בקיבה או בחלקים העליונים של המעי הדק (אלא רק במעי הגס). עם זאת, הטרפוזואיט הוא זה אשר גורם לנזק, ניזון מתוכן המעי, מהרס רקמה ומשברי תאים.
אופן ההדבקה
ההדבקה מתרחשת בעיקר על ידי בליעת הכיסיות, בדרך כלל באמצעות זיהום ממזון או משקה. זבוב הבית מסייע לתפוצת המחלה, בין היתר על ידי דגירה בצואה, הטלת הביצים ומשם נדידה למזון בחזרה.
קליניקה
כתוצאה מההידבקות, תיגרם מחלה דלקתית במעי. האנטאמבה גורמת הן להרס של תאים והן לבליעת תאים (בעיקר בליעת תאי דם אדומים). אם נפצעים כלי דם אזי המחלה היא קוליטיס. יכול להיווצר גידול שפיר במעי הגס- אמבומה- זהו אזור המלא בגרנולומות ואשר נוצר מסביב לאזור הדלקת, אזור זה עלול לסגור את חלל המעי הגס. הסממן הקליני הוא שלשולים רגילים או שלשולים דמיים. יציאות מוצקות יותר יהיו ריריות ו/או עם מוקדים דמיים בצואה. בנוסף ישנה עלייה בתכיפות הצורך למתן צואה (5-6 פעמים ביום ויותר). במידה והאנטאמבה פולשת לדם היא עלולה להגיע לכבד או לאיברים אחרים ולגרום לסיבוכים. בכיבים הנוצרים במעי, האמבות יימצאו בהיקף הכיב ולא במרכזו, היות שבהיקף יש רקמה בריאה המשמשת לתזונת האמבות. כאשר הכיבים הקטנים כאמור מתאחים, מתקבלים כיבים גדולים, ויחד עם בליעת תאי דם אדומים יש נקרוזיס (הרס, נמק) של חלקים במעי הגס. הנקרוזיס הוא גורם המוות הראשוני כתוצאה מאמביאזיס.
אבחון
כאשר יש שלשול דמי למשך זמן עורכים לחולה בדיקה. קולונסקופיה מאפשרת לוודא קוליטיס בעקבות הדלקת המאפיינת את המעי הגס במקרה זה (Amebic Colitis). בבדיקת ביופסיה שנלקחת במהלך הקולונסקופיה ניתן לוודא נוכחות של אמבות. בדיקת צואה היא אמצעי זיהוי נוסף לנוכחות אמבות. בכל אופן, האבחנה מוחלטת כאשר מוצאים נוכחות של אמבות וכאשר ישנם הסימפטומים המצוינים. לעיתים משתמשים בדרכים סרולוגיות או בבדיקות של DNA כדי לזהות את האנטאמבה- בעיקר במקרים של אמביאזיס פלישתי, המאופיין בכיל גבוה של נוגדנים של החולה. במקרים מסוימים ניתן לראות בשיטות רדיולוגיות שונות כגון רנטגן או אולטראסאונד את קיומו של אבצס (מורסה) בכבד, אולם במקרים אלו לא ניתן לדעת שמדובר באמבה. הטיפול באמבה דורש טיפול משולב בשתי תרופות: על ידי מתן תרופה אחת ממשפחת ניטרו אימידאזול (פלג'יל) המבוססת על קבוצת אימידזול וקב' ניטרו ומיועדת לסילוק האמבה מזרם הדם או הכבד ותרופה שנייה היא אנטיביוטיקה ממשפחת האמינוגליקוזידים כדוגמת הפארומומצין (הומטין), שאינה נספגת לזרם הדם, ונותרת בחלל המעי בלבד שם היא פועלת כנגד האמבות המצויות במעי הגס.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Entamoeba histolytica, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Entamoeba histolytica, באתר ITIS (באנגלית)
- Entamoeba histolytica, באתר NCBI (באנגלית)
- Entamoeba histolytica, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- Entamoeba histolytica, באתר GBIF (באנגלית)
29653568Entamoeba histolytica