תפילת נשים ביהדות
תפילת נשים התקיימה ביהדות לאורך כל הדורות, ובמקרים מסוימים, תפילתן נחשבה לתפילת מופת. כך למשל תפילת חנה, שחז"ל ראו בה המודל של התפילה האידיאלית[1]. לפני חורבן בית שני, כאשר עדיין לא היה סידור, התפלל כל אדם על פי צרכיו תפילות הודיה והלל ותפילות בקשה.
תפילת נשים בהלכה
נשים פטורות מתפילה במניין ובבית כנסת, אמנם המתפללות במניין ובבית הכנסת יש להן בזה זכות. יש פוסקים הסבורים, שהואיל ומצוות זכירת יציאת מצרים נמשכת ברציפות ביום ובלילה יש לחייב את הנשים בה, אך רבים חלקו על כך ולדעתם הנשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים[2].
חיוב נשים בתפילה
במשנה נאמר שנשים חייבות בתפילה[3]. דין זה הובא בספרות ההלכה[4], אולם מנהג הנשים היה לא להתפלל שלוש תפילות, אלא להסתפק באמירת בקשה בקומן בבוקר. בעל המגן אברהם הסביר נוהג זה על פי דברי הרמב"ם שיש מצווה מן התורה להתפלל פעם אחת ביום, ללא נוסח מחייב[5]. מכיוון שחובה זו אינה מצוות עשה שהזמן גרמה, אין הנשים פטורות ממנה, אך רק בחובה זו הנשים חייבות[6]. אמנם לדעת הרמב"ן כל החיוב להתפלל הוא מדברי חכמים[7], וייתכן שדברי המשנה שנשים חייבות להתפלל פירושם שחייבו אותן להתפלל את כל התפילות[8].
- פוסקים רבים קיבלו את הדעה שנשים אינן חייבות להתפלל כל יום, ודי להן באמירת בקשה בבוקר.[9]
- הרב עובדיה יוסף כתב שיש לנשים להתפלל תפילת עמידה אחת ביום, ועדיף שתהיה זו תפילת שחרית - כדי להתחיל את היום בתפילה[10]. והרוצה להדר ולהתפלל כמה תפילות, רשאית[11].
- המשנה ברורה כתב שמרבית הפוסקים סוברים שהחיוב בתפילה הוא מדברי חכמים, ושעל כן יש להזהיר את הנשים שתתפללנה שתי תפילות עמידה ביום. מתפילת ערבית הן פטורות, כיון שמעיקר ההלכה היא הייתה תפילת רשות, ונשים לא קיבלו על עצמן להתפלל אותה[12]. עם זאת, בנו של בעל המשנה ברורה העיד שאימו כמעט לא התפללה כל השנים בהן היא טיפלה בילדיה, בהוראת בעלה.[13]
- בספרות האחרונים נמצא מי שכתב שמעיקר הדין נשים חייבות בשלוש תפילות בכל יום[14].
נשים פטורות מאמירת: קרבנות, קריאת שמע וברכותיה, תחנון, אשרי, למנצח, קדושה דסדרא, שיר של יום, פיטום הקטורת ועלינו לשבח. משום שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, הן פטורות מאמירת פסוקי דזמרא, לפי שזמן אמירתם לפני תפילת שחרית. יחד עם זאת, יש הסוברים, שהואיל ונשים חייבות להתפלל עמידה, חייבות הן גם לומר פסוקי דזמרא כדי להתכונן על ידם לתפילה. אולם לדעת רוב הפוסקים - פטורות, והרוצה להדר רשאית.[דרוש מקור]
היסטוריה
תקופת המקרא
מסיפורי המקרא עולה שאישה המתפללת היא עצמאית בלשונה וכל תפילה מנוסחת על פי המיית לבה. רבות המתפללות במקרא, ולכל אחת תפילה ייחודית משל עצמה. פנייתן הישירה מתקיימת באופן ספונטני מתוך הווייתן ונסיבות חייהן. הספרות היהודית לדורותיה עסקה בנושא זה ואולם הנושא זוכה לעניין מחקרי רב בתקופה האחרונה. ספרות ענפה חוברה במחצית השנייה של המאה העשרים ועד ימינו אלה בנושא זה.
התפילות המפורסמות ביותר במקרא הן של: רבקה[15], לאה[16], מרים הנביאה (שמות טו כא), דבורה (שופטים ה ג), חנה (שמ"א א' יא, ב' א-י), אסתר (ד טו-טז) ורות (ד יד). לאורך ההיסטוריה היהודית בכל תפוצות ישראל נשים חיברו תפילות, חלקן השתמר אך רובן הגדול השתכח משום שלא הועלו על הכתב. חלק מזערי של תפילות אילו הוא זה הבא לידי ביטוי בתפילות הנשים שאנו מוצאים בספרות החיצונית.
תקופת ימי הביניים
עם תחילת היווצרות הסידור וביתר שאת עם הפיכת הנוסח לרשמי, כתוב ומאוחר יותר מודפס אנו פוגשים פחות ופחות השפעה נשים על סידור התפילה. תפילות הנשים, גם אם נאמרו לא נותרו בדרך כלל בידינו.
רק בתקופות הקרובות יותר לזמננו אנו מתחילים לפגוש סידורי נשים. בין אם היו אילו סידורי הכלל כמו סידור "קורבן מנחה" המיועד לנשים ובין אם היו אלו קובצי תחינות, היינו תפילות אישיות שנועדו להיאמר ברשות הפרט ובשפת המדינה (בדרך כלל יידיש), כמו "תחינות שרה בת-טובים" או סידורה האישי של יהודית כהן מאיטליה. סידורים אילו נתנו ביטוי, בדרך כלל, לנושאים נשיים אשר הסידור הממוסד לא נתן את דעתו עליהם כמו למשל נושאי הריון ולידה, טהרת המשפחה, וחיי גידול ילדים וחינוכם לצד הבעל.
במקביל אנו פוגשים קבוצות וקהילות מיוחדות בהן הנשים היו הממונות על שמירת המסורת. בגלל הקביעה כי היהדות מועברת מהאם לצאצאיה היו אלה הנשים, בקרב קהילות האנוסים בפורטוגל, שהפכו למתפללות העיקריות בהתכנסויות החשאיות ולנושאות בעול שימור המסורת בנסיבות החיים שנכפו עליהם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מנחם ברונפמן, האם נשים חייבות במצוות תפילה? ואם כן, עד כמה? באתר עלי-ספר
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נשים יהודיות מתפללות |
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א עמוד א' ועמוד ב.
- ^ משנה ברורה סימן ע סעיף קטן ב.
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ג', משנה ג'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א', הלכה ב'.שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ו, סעיף ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א', הלכה ב'.
- ^ מגן אברהם לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ו, סעיף א' סעיף קטן ב.
- ^ השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ה'.
- ^ יש הסוברים שיש לחייב את הנשים להתפלל שתי תפילות עמידה ביום גם לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך (שו"ת אור לציון חלק ב, הערות פרק ז, הלכות תפילה (כד)). מאידך, יש הסבורים שגם לדעת הרמב"ן נשים יוצאות בבקשה אחת ביום (תורת חיים סימן קו, שו"ת לב אברהם סימן כה, שו"ת ברכות שמים סימן מו ועוד).
- ^ אשל אברהם סימן ע, נימוקי אורח חיים סימן מז ועוד.
- ^ יש להעיר שעיקר החיוב לפי המגן אברהם הוא בתפילה אחת ביום, ולאו דווקא תפילת העמידה, אך כיון שהנשים בזמננו רגילות בלשון התפילה וקל להן להתפלל תפילת העמידה ההדרכה היא לפי הרב עובדיה יוסף שתתפללנה לפחות תפילת עמידה אחת ביום.
- ^ יביע אומר חלק ו סימן יז.
- ^ משנה ברורה לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ו, סעיף א' סעיף קטן ד.
- ^ שיחות החפץ חיים חלק א אות כז
- ^ בן ידיד, בן ידיד על הרמב"ם הלכות תפלה (פ"א ה"ב)
- ^ בראשית כה כב: " ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'"
- ^ בראשית כט לה: "ותאמר הפעם אודה את ה'"
