תעשיית הפלסטיק בישראל

תעשיית הפלסטיק בישראל מבוססת על ייצור ויצוא של חומרי פלסטיק מסורתיים. ענף הפלסטיק בישראל כולל בתוכו כ-500 יצרנים, ומועסקים בו 23,700 עובדים.

היצוא השנתי של ענף זה הוא בהיקף של כ- 2.6 מיליארד דולר, המהווים כ- 6% מתוך כלל היצוא התעשייתי של ישראל. התפוקה הממוצעת לעובד נעה סביב סכום השווה למאתיים אלף דולר.

מוצרי הפלסטיק העיקריים ליצוא הן: יריעות, לוחות וצנרת עבור ענפי הבנייה, התשתיות, והחקלאות, חלקים של ציוד רפואי, אריזות גמישות חכמות וחלקי רכב ותעופה.

תחומי הייצור

תחומי הייצור של תעשיית הפלסטיק בישראל הם:

• חקלאות - ייצור של יריעות לחיפוי חממות ומאגרי מים, וכן טפטפות ומסננים להשקיה.
• תשתיות ובנייה - ייצור גגות לתחנות רכבת וקניונים, יריעות לייצוב קרקע, וצנרת המשמשת להובלת מים.
• אריזה - ייצור חומרי אריזה גמישים כמו שקיות למזון, וכן אריזות קשיחות כבקבוקים.
• בית - ריהוט גן, מחסנים ומוצרי פלסטיק רבים לבית כמו מטאטא ופח אשפה.
• תעשייה - ייצור אביזרים וחלקי נשק קל, מכלים מפלסטיק ומעקות לתעשייה.
• רפואה - ייצור ציוד רפואי מתכלה.
• רכב - ייצור חלקים לענף הרכב.
• תעופה - ייצור חלקי פנים וחוץ של כלי טיס.
• תערובות - הכנת תערובות של חומרי פלסטיק ליצרני פלסטיק אחרים.

ייצוא

למעלה מחמישים אחוז ממפעלי הענף עוסקים ביצוא - בין אם יצוא ישיר ובין אם יצוא עקיף. כעשרים וחמישה מפעלים פועלים מחוץ לישראל בצורה עצמאית, במתכונות של חברות רב-לאומיות, ומחזיקים אתרי ייצור, מרכזי שיווק ומשרדי לקוחות במגוון רחב של ארצות. לצד המפעלים היצרניים בענף הפלסטיקה בישראל פועלות כשלוש מאות חברות אשר עוסקות במתן שירותים לענף, משווקות את מוצריו או מייבאות עבורו מכונות, ציוד וחומרים.

מרבית היצוא של מוצרי פלסטיק מישראל, כ-60% מיועד לאירופה. שאר היצוא הנו למדינות צפון אמריקה, כ- 20%, למדינות אמריקה הלטינית כ- 13%, וכ-7% לאסיה, אפריקה ואוקיאניה.

ייצוא של מוצרי פלסטיק מישראל (2014) 

פריסת המפעלים

מרבית מפעלי הפלסטיק בישראל ממוקמיים בפריפריה כשחלק נכבד מהן נמצא בקיבוצים.

חברות הייצוא הגדולות

על-פי נתוני משרד הכלכלה והתעשייה, בישראל פועלים כ-12 יצואנים גדולים וענקים של מוצרי פלסטיק (הגדרה לפי צריכת פלסטיק):

הדירוג על פי א"ב

• אליאנס חברה לצמיגים (חדרה) - ייצור ושיווק צמיגים ואבובים [1]
• גניגר מפעלי פלסטיקה - ייצור ושיווק יריעות פוליאתילן לחקלאות ולתעשייה [2]
• כתר פלסטיק (כרמיאל) - ייצור ריהוט פלסטיק לבית ולגן [3]
• נטפים (חצרים) - ייצורי מוצרי פלסטיק לענף החקלאות [4]
• סטארפלסט תעשיות (אלון תבור) - ייצור מוצרי צריכה ביתיים [5]
• פלזית 2001 (גזית) - ייצור לוחות פלסטיים [6]
• פלסאון (מעגן מיכאל) - ייצור מוצרים טכניים מפלסטיק [7]
• פלסטופיל (הזורע) - ייצור יריעות פלסטיק גמישות לאריזת מזון מצונן, ולמוצרים אחרים [8]
• פלרם ישראל (רמת יוחנן) -  יצור ושיווק לוחות פלסטיק שטוחים וגלים [9]
• צ.א.ג. תעשיות [10]
• תוסף קומפאונדס - ייצור תוספים לתעשיית הפלסטיק. [11]
• תמה (משמר העמק) - ייצור מוצרי פלסטיק לענף החקלאות [12]

ראו גם: אינדקס חברות הפלסטיק בישראל

טכנולוגיות עיבוד עיקריות

רוב היצרנים המקומיים של מוצרי הפלסטיק מייצרים בטכנולוגיה של הזרקה או בטכנולוגיה של שיחול, ורק מיעוט קטן שלהם מייצר בטכנולוגיות אחרות.

חומרי גלם פלסטיים

תעשיית הפלסטיק הישראלית צורכת בשנה כמיליון טון של חומר גלם פלסטי, כ-30% ממנו מגיע מייצור מקומי (כרמל אולפינים הספק המרכזי), וכ-70% מיבוא.

בין החומרים הנצרכים עבור ענף הפלסטיק בישראל, בולטים החומרים פוליאתילן (כ-37% משקלי מסך כל חומרי הגלם) ופוליפרופילן (כ-19% משקלי).

יתרונה היחסי של תעשיית הפלסטיק בישראל

• מהירות תגובה לשינויים, הבאה לידי ביטוי בתכנון מהיר של תבניות וייצור מהיר, בתוך יממה, של אבות טיפוס למוצרי פלסטיק מוזרקים בעזרת מדפסות תלת מימד.
• הנדסת תהליך טובה, המקנה שליטה טובה באיכות המוצר שעובר הזרקה או שיחול. הנדסת התהליך כוללת מינון מדויק של חומרי גלם, מיומנות בהפעלת המכונות, תבניות מדויקות, ותחזוקת תבניות.
• התמחות בשוק החקלאות או בשוק הביטחוני, אשר בהם לישראל יש יתרון יחסי, ומעמד בינלאומי מבוסס.
• התמחות ביישומים ובפלחי שוק צרים של לקוחות בחו"ל עד השגה של מעמד מרכזי או מעמד של חלוץ מוביל בתוך השוק המסוים.
• נטילת סיכונים לצורך פעילות במספר שוקי יצוא בו זמנית.
• הגדלה מתמדת במשקלם של חומרים מיוחדים בהרכבו של המוצר הסופי.
• רכישה של ציוד חדיש המוצג בתערוכות בחו"ל.
• הוספה של מוצר נוסף למוצר הפלסטי, כדי לקבל ערך מוסף מצרפי בשיעור גבוה יותר מאשר הערך המוסף שמתקבל משיווק של המוצר הפלסטי בלבד.
• עיצוב מוצר באופן בו יחידה אחת נכנסת לרעותה, ולכן הוזלה של ההובלה במכולה בעת יצוא לחו"ל.

ענף הפלסטיק בהשוואה לתעשיות מסורתיות אחרות

ערך מורחב – תעשייה בישראל

תעשיית הפלסטיק הישראלית היא אחת מ-7 התעשיות המסורתיות בישראל, שבהן: מזון, טקסטיל, עץ, נייר, כימיקלים, ומתכת.

ענף הפלסטיק מהווה כ-9% מהפדיון הכללי של קבוצה זו, והוא מעסיק כ-13% מכלל העובדים בקבוצה זו.

בשנת 2012, ענף הפלסטיק ייצא סחורות בשווי של כ-1.8 מיליארד דולר, שהם כשליש משווי היצוא הכולל של כל התעשיות המסורתיות בישראל.

התמורה הממוצעת לעובד בתעשיית הפלסטיק היא השלישית בגובהה לאחר תעשיית הנייר (שני) והכימיקלים (ראשון).

איגוד מקצועי

"איגוד יצרני הפלסטיקה והגומי בישראל", מאגד כ-120 מפעלים מהתעשייה הקיבוצית והפרטית. האיגוד מהווה כתובת עיקרית בכל הנוגע לענף הפלסטיקה והגומי בישראל.

שירותי האיגוד (מתוך אתר הארגון):

• ייצוג הענף מול המוסדות הממשלתיים. 
• סיוע בפתרון בעיות מול ספקים. 
• ארגון כנסים וימי עיון. 
• ארגון ביתנים בתערוכות בארץ בינלאומיות. 
• ארגון תערוכה בינלאומית בישראל - פלסטו ישפאק. 
• שיתוף פעולה עם ארגונים מקבילים בעולם.
• טיפול בנושאים הקשורים למכס על חומרי גלם, תקינה, שיתופי פעולה עסקיים ויחסי ציבור. 
• מתן שירותי מידע בנושאים: שיווק, מחקרי שוק, טכנולוגיות מקצועיות, ציוד וחומרי גלם.

מכון מחקר

גוף חשוב נוסף, הוא "מרכז הפלסטיקה והגומי לישראל", הוא מכון מחקר עצמאי העוסק במחקר ופיתוח יישומי והמתמחה במתן שירותים בתחום הפולימרים הגומי והפלסטיקה לתעשיות שונות.

המרכז הוקם ביוזמתו של "איגוד יצרני הפלסטיקה והגומי בישראל", והוא מבוסס על איחוד של שלושה גופים: המכון הישראלי לפלסטיקה, האיגוד למחקר הגומי, והמרכז ללימודי הפלסטיקה והגומי.

המרכז מעניק שירותי מחקר ופיתוח, שירותי מעבדה וייעוץ טכני והנדסי לתעשיות מוצרי הצריכה, חומרים והתקנים רפואיים, המכשור הרפואי, המכשור האלקטרוני, האלקטרואופטיקה, התעופה, הדפוס הדיגיטלי, הכימיה, המזון והתרופות.

ראו גם

• תעשייה כימית בישראל
• תעשייה בישראל

לקריאה נוספת

• ענף הפלסטיק בישראל, בשנות ה-80: זאב ברל, תעשיית הפלסטיקה בישראל - תמונת מצב, מוסד שמואל נאמן, 1991

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23340842תעשיית הפלסטיק בישראל