תעודות קצבות המזון הבבליות
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסר פירוט על תוכן התעודות בכללי, לא רק בהקשר של יהויכין, במיוחד הבאת תוכן התעודה במלואו והקשר ארכאולוגי בהם נמצאו (איפה בארמון, באיזו חפירה וכו'). חסרים מקורות לחלק מהקביעות בערך ונדרשים מקורות נוספים לתיאור הממצא..
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסר פירוט על תוכן התעודות בכללי, לא רק בהקשר של יהויכין, במיוחד הבאת תוכן התעודה במלואו והקשר ארכאולוגי בהם נמצאו (איפה בארמון, באיזו חפירה וכו'). חסרים מקורות לחלק מהקביעות בערך ונדרשים מקורות נוספים לתיאור הממצא.. |
תעודות קצבות המזון הבבליות הן לוחות חרס מארמון נבוכדנצר השני בעיר בבל, עליהם מתועדות באכדית קצבאות מזון לאנשים שונים באימפריה הבבלית החדשה. מתוך תעודות אלה בולטות במחקר המודרני ארבע[דרוש מקור][מפני ש...] תעודות, המתוארכות בין 595–570 לפנה"ס ומתעדות קצבאות מזון למלך יהויכין (Ia-u-kinu[דרושה הבהרה]) ולכמה יהודאים נוספים.[1] התעודה היחידה המתוארכת בוודאות היא משנת 592 (השנה הששית לגלות יהויכין) ובה נזכר יהויכין בליווי התואר מלך יהודה כאחד ממקבלי מנות שמן מאוצר הממלכה, וכן נזכרים חמשת בניו.[1] אזכור דומה מופיע גם בתעודה נוספת:[2]
"½ (= עשירית הכר שמן) ליהויכין, מלך ארץ יהודה, ½2 קא (= כארבעה ליטר שמן) לחמשת בני מלך ארץ יהודה, 4 קא (= כשבעה ליטר שמן) לשמונת היהודים, ½ [קא לאיש]".
— תרגום פרופ' יעקב קליין
תוכן
בחקר המקרא
התעודות מתיישבות עם המתואר בספר מלכים ב' לפיו יהויכין היה אסיר מלכותי שזכה ליחס מיוחד ובהמשך שוחרר מהכלא וכלכל על ידי המלך אמל-מרדוך:
כז וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ; נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ, אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה--מִבֵּית כֶּלֶא. כח וַיְדַבֵּר אִתּוֹ, טֹבוֹת; וַיִּתֵּן, אֶת-כִּסְאוֹ, מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, בְּבָבֶל. כט וְשִׁנָּא, אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ; וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו, כָּל-יְמֵי חַיָּיו. ל וַאֲרֻחָתוֹ, אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ--דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ: כֹּל, יְמֵי חַיָּו.
מהתעודות עולה העובדה כי יהויכין המשיך לשאת את התואר 'מלך יהודה' גם בהיותו בגולה, אף על פי שנבוכדנצר השני המליך על ירושלים את צדקיהו דודו.[1] הדבר עלול להעיד על חולשת צדקיהו ואחיזתו הרפה במלכות: "גם כשנתמלך הייתה אחיזתה של המלכות בחסד בבל רפויה בידו, שכן יהוכין הגולה עוד הוסיף להיקרא מלך בגלותו, ולדעת כמה חוקרים לא היה צדקיהו אלא ממלא מקום ליהויכין".[3][דרוש מקור: חסרים פרטים][מפני ש...] מבחינה זאת הוא לא היה יוצא דופן, שכן גם מלכים גולים אחרים המשיכו להחזיק בתוארם המלכותי בבבל ולקבל קצבות מזון,[1] כפי שניתן ללמוד מרשימה אחרת משנת 570 בקירוב בה נמנים רשימת שליטים גולים - ביניהם מלכי צור, עזה, צידון, ארוד ואשדוד - בחצר מלך בבל.[דרוש מקור: לרשימה] ייתכן שהייתה זו מדיניות מכוונת לשמור על המלכים המוגלים במעמדם הרם למען ישמשו כאיום על המלכים שמונו תחתיהם לבל ימרדו פן יוחזר המלך המוגלה לארצו ויוצב עליהם.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
- Jehoiachin in Babylonia באנציקלופדיה המקוונת Livius.org
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 בוסתנאי עודד, תולדת עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ד', מהדורה שנייה, האוניברסיטה הפתוחה, 2008, יחידה 12, עמ' 363–364
- ^ יעקב קליין, מעמד יהויכין בבבל, באתר הספריה הוירטואלית של מט"ח
- ^ הערך 'צדקיהו' מתוך האנציקלופדיה המקראית
39218912תעודות קצבות המזון הבבליות