תומאס פורד
 | |||||||
| תומאס פורד | |||||||
| לידה | יוניונטאון, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | פאוריה, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות ספרינגדייל, פאוריה, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
תומאס פורד (באנגלית: Thomas Ford; ) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, שכיהן כמושל אילינוי השמיני בשנים 1842–1846. הוא היה מושל אילינוי הראשון שגדל במדינה, ונודע כמי ששיקם את יכולת הפירעון של המדינה וצמצם את הפלגנות האזורית, וכמי שהוביל את בית המחוקקים המדינתי על אף חוסר ניסיונו הפוליטי המוקדם.[1] כמי שכל חייו היה איש המפלגה הדמוקרטית, זכור פורד גם כמתנגד למורמונים וכמי שפעל בהססנות שהובילה למותו של ג'וזף סמית' הבן ול"מלחמת המורמונים של אילינוי" בשנים 1844–1845.
ראשית חייו
תומאס פורד נולד ליד יוניונטאון שבמחוז פאייט, פנסילבניה. אמו, אליזבת לוג פורד דלייני, אישה ממוצא אירי שהתאלמנה פעמיים, עברה יחד עמו ועם אחיו מערבה ב-1804 בתקווה לחצות את נהר המיסיסיפי ולהקים בית על קרקע שרכישתה תהיה בחינם או במחיר נמוך. כאשר הם התקרבו לסנט לואיס, היא שמעה על רכישת לואיזיאנה, ושהקרקעות שם כבר לא יהיו זולות יותר בשל העובדה שהן הפכו לטריטורייה אמריקאית. תחת זאת התיישבה המשפחה בניו דיזיין שבמחוז מונרו, אילינוי.
אחיו למחצה של פורד, ג'ורג' פורקר, שהיה מבוגר ממנו בשש שנים, סייע בגידולו, ולימים כיהן בשני בתי המחוקקים של אילינוי, וכן כתובע הכללי וכמזכיר המדינה שלה, אך כאשר הוא ניסה להתמודד על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית הוא הפסיד למועמד הוויגים ג'וזף דאנקן. פורקר היה בתחילה סוחר, ולאחר מכן שותף של דניאל פופ קוק, שאיתו הוא הקים את העיירה ווטרלו, גם היא במחוז מונרו.[2] בתמיכתו של פורקר למד פורד משפטים במשך סמסטר אחד באוניברסיטת טרנסילבניה שבלקסינגטון, קנטקי, אך חזר לביתו לאחר שנודע לו על כישלון עסקיו של אחיו למחצה. לאחר מכן הוא עבד בחוות מקומיות, לימד בבית ספר ולמד משפטים בקריאה עצמית בהדרכתו של קוק, שהיה התובע הכללי הראשון של אילינוי, וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית. על שמו נקרא לימים מחוז קוק, שם כיהן פורד במשך כמה שנים כשופט.[3]
ב-1828 נשא פורד לאישה את פרנסס המבו בת ה-15. המשפחה מעולם לא הייתה אמידה. אביה של פרנסס, הנרי המבו, היה איש ממוצא גרמני שעבר מווירג'יניה דרך קנטקי ולימד בבית ספר באדוארדסוויל במשך זמן מה עד שרכש ב-1828 חווה בוורסיילס, אילינוי. אחיה, סטיבן המבו, שהיה קתולי אדוק, החזיק בבעלותו עסק לתחבורה בין אדוארדסוויל לבין סנט לואיס עד שעבר לוורסיילס כדי לעסוק בחקלאות. לתומאס ופרנסס פורד נולדו שלוש בנות ושני בנים.
קריירה משפטית
לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין של אילינוי, בערך ב-1820, עבד פורד זמן קצר בעיתון בסנט לואיס שתמך באנדרו ג'קסון. לאחר מכן הוא עבד בעריכת דין בווטרלו, ולאחר בחירתו של קוק לכהונה שנייה בבית הנבחרים ב-1824, הוא עבד בעיר מגוריו של קוק, אדוארדסוויל.[4]
לאחר נישואיו של פורד, עברו הוא ורעייתו יותר צפונה במעלה נהר המיסיסיפי לעיר המכרות המשגשגת שנוסדה אז, גאלנה, שבמחוז החדש, מחוז ג'ו דייוויס. אף על פי כן, הקריירה המשפטית שלו לא שגשגה. פורד נוצח בבחירות למשרת שופט שלום מקומי.[5] תחת זאת הוא היה לחבר בוועדה להגדרת הגבול הצפוני של אילינוי עם ויסקונסין, שהעבודה בה הצריכה זמן מרובה והיא פעלה בבירת המדינה ואנדליה.
פורד גם רכש ידע על בית המחוקקים של המדינה כאשר הוא שימש בו כפקיד בכמה ועדות של הבית, ומאוחר יותר הוא טען שהוא נכח בכל ישיבה של בית המחוקקים בשנים 1825–1847. ב-1829, בסיועו של פורקר, קיבל פורד מינוי של המושל כתובע מטעם המדינה של האזור הצבאי במערב אילינוי, מחוז רחב ממדים בין נהר אילינוי לבין נהר המיסיסיפי. עד מהרה הוא עבר עם משפחתו לחווה של חותנו בוורסיילס.
ב-מלחמת בלאק הוק (אנ') ב-1832 לא התפטר פורד ממשרתו, והתגייס לגדוד המרגלים של קולונל סמואל וייטסייד. עד 1835 הוא שימש כתובע של החלק הצפון-מערבי של אילינוי, וגם זכה להכרה כאחד מפרקליטי ההגנה של שופט בית המשפט העליון של אילינוי, תאופיליוס סמית', שהיה זה שניהל את טקס הנשואים של פורד ושל רעייתו, ושרד משפט הדחה ב-1833.[6] זמן לא רב לאחר שפורקר נבחר כחבר הסנאט של אילינוי מטעם מחוז סנגמון, בחר בית המחוקקים בפורד כשופט בית המשפט המדינתי של סבב השיפוט התשיעי בצפון המדינה. פורד כיהן שתי תקופות כהונה על כס השיפוט, זאת על אף התפטרותו ב-1837 לצורך טיפול בפורקר שחלה בשחפת ועבר לסינסינטי לצורך טיפול רפואי, שם הוא הלך לעולמו. הוא גם כיהן תקופת כהונה אחת כשופט עירוני בשיקגו, שקיבלה אז מעמד של עיר. פורד ישב בראש ההרכב שקיבל את ההחלטה הראשונית בתביעת הקרקע של ז'אן בפטיסט בוביין, שנגעה לאדמות המבצר פורט דירבורן, שעד מהרה פורק, והחלטתו נגד המעבר של המתיישב והסוחר ליד המבצר, קיבלה בסופו של דבר אישור מבית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין וילקוקס נגד ג'קסון.[7]
בפברואר 1841 הצטרף פורד כשופט בבית המשפט העליון של אילינוי, כאשר בית המחוקקים המדינתי שהיה בשליטת הדמוקרטים הרחיב את מספר השופטים מארבעה לתשעה. שאר השופטים החדשים שמונו יחד איתו היו הסנאטור לשעבר סידני בריז, הסנאטור לעתיד סטיבן דאגלס, וולטר סקייטס וסמואל טריט. בהסכמה עם עמיתיו, מונה פורד לסבבי שיפוט בצפון המדינה ועבר לעיר אורגון, אך בסופו של דבר הוא כיהן בבית המשפט במשך קצת יותר משנה.[6][8]
מושל אילינוי
במאי 1842, חודשים ספורים לפני הבחירות למשרת מושל אילינוי, הלך לעולמו מועמד המפלגה הדמוקרטית, אדם ו. סניידר. אף על פי שפורד מעולם לא כיהן במשרה נבחרת, הוא קיבל ב-25 במאי את הידיעה שהוא היה למועמד מפלגתו לתפקיד מול מועמד המפלגה הוויגית, המושל לשעבר ג'וזף דאנקן, שהיה יריב פוליטי משכבר הימים של משפחת פורד. אף על פי שהיו כאלו שסברו שדאנקן ינצח בבחירות בשל הרגשות נגד המורמונים שהלכו והתעצמו, ובשל העובדה שמנהיג המורמונים ג'וזף סמית' הבן ביקש מחסידיו להצביע עבור סניידר, זכה פורד ב-57 אחוזים מקולות הבוחרים והיה למושל אילינוי השמיני. בבחירות אלו זכו הדמוקרטים גם ברוב בשני בתי בית המחוקקים המדינתי.[9]
כאשר הושבע פורד, שהיה בלתי מוכר לציבור באופן יחסי, כמושל אילינוי, היה מצבה הפיננסי בכי רע. המושל היוצא, תומאס קרלין, המליץ לבטל את הזיכיונות של הבנק המדינתי של אילינוי, וכן את זה של בנק אילינוי בשוואניטאון. פורד חשש שהוא יפחיד את המשקיעים מהמזרח, שהלוואותיהם היו נחוצות כדי לסיים כמה עבודות ציבוריות, וכן לרכישת פריטים כמו בולי דואר. הבעיות הפיננסיות המתמשכות של המדינה אירעו בשל הפאניקה של 1837 (אנ'), וכן בשל עסקנות פוליטית שהובילה לחקיקת חוק עבודות ציבוריות בלתי זהיר בתקופת כהונתו של דאנקן כמושל, בתמורה להעברת בירת המדינה ב-1837 מהעיר ואנדליה, שהייתה קטנה מדי, לספרינגפילד. החובות של תעלת אילינוי ומישיגן לבדם עמדו על יותר מ-15 מיליון דולר, וחובות נוספים היו עבור התחלות בנייה של מסילות ברזל ותעלות אחרות. פורד גם האמין שסכומים של 200,000 עד 300,000 דולר ב"כסף טוב" הסתובבו במדינה לפני שהוא הושבע לתפקידו, זאת בשל שפל כלכלי מתמיד. על כל פנים, בנאום ההשבעה שלו האיץ פורד לשלם את תמורתן של איגרות החוב ואת הריבית עבורן במלואן, ובמושב בית המחוקקים המדינתי של 1842–1843 הגיש פורד הצעת חוק שתאפשר לשני הבנקים לוותר על הזיכיונות שלהם בתמורה לאיגרות חוב מדינתיות, שימחקו 2.3 מיליון דולר מהחוק המדינתי. שלא כמו קרלין, הסכים פורד להליכי קנייה של קרקעות מהממשלה הפדרלית. לאחר מכן הוא העלה את המיסים.[9] מלאכת כרייתה של תעלת אילינוי ומישיגן הושלמה שנה לאחר תום כהונתו של פורד כמושל, אף על פי שהחוב שנוצר עקב החוק שהוא העביר שולם במלואו רק ב-1882. באופן כללי שיפר פורד את מצבה הפיננסי של אילינוי, והשלמת כריית התעלה גרמה לגידול נוסף באוכלוסייה בצפון המדינה בפרט ובכל המדינה בכלל. בעוד שהמתיישבים הראשונים הגיעו מווירג'יניה ומקנטקי דרך נהר אוהיו, או מניו יורק וממדינות צפוניות אחרות דרך הכביש הלאומי (כביש קמברלנד) (אנ'), שהסתיים בוואנדליה, ושחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית סלל מחדש בשנות ה-30 של המאה ה-19, אך מימונו הופסק על ידי הקונגרס עד 1840,[10] כרייתה של התעלה גם עודדה את ההגירה מאירופה ומהגרים נוספים הגיעו דרך הימות הגדולות ודרך מסילות הברזל החדשות.
עם סיום כהונתו של פורד כמושל בסוף 1846, הביקורות שהוא מתח על חוקת אילינוי כמיושנת הובילו לכינוס וועידה חוקתית מאוחר יותר באותה שנה, שניסחה חוקה חדשה למדינה שנכנסה לתוקף ב-1848. בין החידושים בחוקה החדשה היו הורדת מספר השופטים בבית המשפט העליון של אילינוי לשלושה והפסקת פעולתם של השופטים בסבבי השיפוט. סעיפים נוספים בחוקה החדשה נתנו סמכויות נוספות למושלים בעתיד. בכל אופן, פורד לא השתתף בוועידת החוקה, שכן כאשר הוא סיים את כהונתו הוא עמד על סף פשיטת רגל. הן הוא והן רעייתו חלו במחלה שממנה הם נפטרו שלוש שנים לאחר מכן.
מותו
לאחר תום כהונתו כמושל, שב פורד בתחילה לחוות משפחת המבו, אך עד מהרה הוא עבר לפאוריה. שם הוא כתב את יצירתו הגדולה על ההיסטוריה המוקדמת של אילינוי, וכן ניסה לטפל ברעייתו, שנפטרה בסרטן הבטן זמן קצר לפניו, בגיל 38, בילדיו הצעירים, ובמחלת השחפת שבה חלה. תומאס פורד נפטר ב-3 בנובמבר 1850, כשישה שבועות לאחר שהוא הצטרף לשורת הכנסייה המתודיסטית. בשל העובדה שהוא נפטר בחוסר כל, גייסו התושבים המקומים כסף לקבורתו בבית הקברות ספרינגדייל שבפאוריה, ודאגו לאימוץ ילדיו אצל כמה משפחות מקומיות.
מחוז פורד באילינוי קרוי על שמו.[11]
קישורים חיצוניים
- תומאס פורד באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- תומאס פורד באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- תומאס פורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Robert P. Howard, rev. by Peggy Boyer Long and Mike Lawrence, Mostly Good and Competent Men, 2nd Edition (University of Illinois Press and Illinois State historical Society 1988, p. 79.
- ^ J. F. Snyder, Governor Ford and His Family, Journal of the Illinois State Historical Society, Vol. 3, No. 2 (Jul., 1910), pp. 45-51
- ^ Robert P. Howard, rev. by Peggy Boyer Long and Mike Lawrence, Mostly Good and Competent Men, 2nd Edition (University of Illinois Press and Illinois State historical Society 1988, p. 80.
- ^ J. F. Snyder, Governor Ford and His Family, Journal of the Illinois State Historical Society, Vol. 3, No. 2 (Jul., 1910), p. 46
- ^ J. F. Snyder, Governor Ford and His Family, Journal of the Illinois State Historical Society, Vol. 3, No. 2 (Jul., 1910), pp. 46-47
- ^ 6.0 6.1 Robert P. Howard, rev. by Peggy Boyer Long and Mike Lawrence, Mostly Good and Competent Men, 2nd Edition (University of Illinois Press and Illinois State historical Society 1988, p. 81.
- ^ John Wentworth, "Fort Dearborn" an address delivered to the Chicago Historical Society on May 21, 1881 in Edward Gay Mason, Illinois in the Eighteenth Century: Kaskaskia and Its Parish ..., Volume 16 (Chicago:Fergus Printing 1881) p. 39.
- ^ J. F. Snyder, Governor Ford and His Family, Journal of the Illinois State Historical Society, Vol. 3, No. 2 (Jul., 1910), pp. 47-48
- ^ 9.0 9.1 Robert P. Howard, rev. by Peggy Boyer Long and Mike Lawrence, Mostly Good and Competent Men, 2nd Edition (University of Illinois Press and Illinois State historical Society 1988, pp. 82-83.
- ^ "National History of the Road - National Road Association of Illinois".
- ^ Gannett, Henry (1905). The Origin of Certain Place Names in the United States. Govt. Print. Off. pp. 128.
34338746תומאס פורד