ג'ון ריילי טאנר
 | |||||||
| ג'ון ריילי טאנר | |||||||
| לידה | בונוויל, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ספרינגפילד, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אוק רידג', ספרינגפילד, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ון ריילי טאנר (באנגלית: John Riley Tanner; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-21 בשנים 1897–1901.
טאנר היה המושל הראשון בארצות הברית שגילה פתיחות נייטרלית בסכסוכי עבודה, ונודע לגנאי בשל צעדיו בסדרה של סכסוכי עבודה בענף המכרות. בצילה של מלחמת ארצות הברית-ספרד, הוא היה המושל היחידי שגייס יחידת משמר לאומי מצוידת לקרב של חיילים אפרו-אמריקאים שמפקדיהם היו אפרו-אמריקאים.
הממשל של טאנר היה בעל יכולת ויעיל, ייצב את המדינה על יסודות פיננסיים איתנים והעביר צעדי חקיקה משמעותיים. עם זאת, טאנר היה בעימותים תמידיים עם ההנהגה הפוליטית של שיקגו, הן הדמוקרטית והן הרפובליקנית, סכסוך שעמד בסימן של חתימת "חוק אלן" הידוע לשמצה, שהעניק את השליטה על רשת התחבורה העירונית של שיקגו לבעל ההון המושחת צ'ארלס ירקיז.
טאנר החליט שלא להתמודד על כהונה שנייה כמושל, ותחת זאת הוא בחר להתנגד למינויו של בעל בריתו לשעבר לתפקיד סנאטור, שלבי מור קלם. טאנר ספג תבוסה קשה במפלגתו שלו, ובכך הסתיימה הקריירה הפוליטית שלו. הוא נפטר פחות מחמישה חודשים לאחר סיום כהונתו כמושל.
ראשית חייו
ג'ון ריילי טאנר נולד בחווה ליד העיירה בונוויל שבמחוז ווריק, אינדיאנה. כשהיה ילד עברה משפחתו לאילינוי, והוא גדל בחווה ליד קרבונדייל. כשהיה בן 19, במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, הוא ההתגייס לרגימנט הרגלים ה-98 של אילינוי, ושירת בארמייה של ויליאם שרמן. כאשר שוחרר הרגימנט ביוני 1865, הועבר טאנר לרגימנט הרגלים ה-61 של אילינוי, ובהמשך אותה שנה שוחרר מן השירות. לאחר מכן הוא שב לדרום אילינוי והתיישב בלואיוויל, שם הוא עסק בחקלאות ונכנס לשותפות עם אחיו בעסקי תעשיית העץ.[1] בחג המולד של 1866 נשא טאנר לאישה את לורטה אינגרהאם, ולשניים נולדו שני ילדים. לורטה נפטרה ב-1887, בגיל 40.
ראשית הקריירה הפוליטית
טאנר עלה בשורות המפלגה הרפובליקנית והיה לבוס ללא עוררין של מנגנון פוליטי רב עוצמה. ב-1870 הוא החל את הקריירה הפוליטית הארוכה והמצליחה שלו במפלגה, כאשר הוא ניצח במערכות בחירות ומונה לתפקידים שנעשו חשובים יותר ויותר עם הזמן. בתחילה הוא נבחר לתפקיד השריף של מחוז קליי, תפקיד בו הוא שירת בשנים 1870–1872. לאחר מכן ועד 1876 הוא שימש כפקיד בית המשפט של המחוז. בשנים 1877–1880 הוא היה הפקיד הראשי של בית המשפט, ולאחר מכן הוא כיהן שתי תקופות כהונה בסנאט של אילינוי בשנים 1880 - 1883. טאנר מונה כמרשל של המחוז הדרומי של אילינוי על ידי הנשיא הרפובליקני צ'סטר ארתור, אך עד מהרה הוא הועבר מתפקידו על ידי הנשיא הנכנס, גרובר קליבלנד הדמוקרטי.
ב-1886, כאשר הוא כבר היה דמות בולטת בפוליטיקה של אילינוי, נבחר טאנר כגזבר המדינה של אילינוי, וב-1891 הוא מונה לנציבות המדינתית לרכבות ומחסנים. ב-1892 הוא היה לעוזר הגזבר של מחלקת האוצר של ארצות הברית בשיקגו, וב-1894 הוא נבחר ליושב ראש הוועדה המרכזית של המפלגה הרפובליקנית באילינוי, ועדה שבה הוא שימש קודם לכן בשנים 1874–1884 כחבר.[1]
כיושב ראש הוועדה היה טאנר בראש ההיררכיה של מפלגתו בתקופת השיא של כוחה באילינוי ובארצות הברית, בוס של מנגנון פוליטי משומן היטב שהוא סייע להקים. ככזה, הוא השפיע מאוד בתהליכי ההחייאה וההחלשה של דרכו הפוליטית של הסנאטור שלבי מור קלם במפלגה הרפובליקנית.
טאנר היה בוס מפלגתי חסר לאות ובעל רצון חזק. תחת מנהיגותו במהלך הבחירות של 1896, נבחרו כל המועמדים לתפקידים שונים מטעם המפלגה הרפובליקנית באילינוי, המפלגה הבטיחה לעצמה רוב בשני בתי בית המחוקקים המדינתי, ו-18 מתוך 22 המועמדים לבית הנבחרים של ארצות הברית נבחרו מטעמה. טאנר עצמו נבחר באותה מערכת בחירות כמושל אילינוי, לאחר שהביס את המושל המכהן ג'ון פיטר אלטגלד בהפרש ניכר.
מושל אילינוי
טאנר הוביל את טקס ההשבעה שלו בסגנון מפואר במקביל לנישואיו השניים לאשת החברה קורה אינגליש ב-30 בדצמבר 1896. אינגליש נודעה בשל העניין שגילתה ברפורמות חברתיות ובשל התמיכה הגלויה שזכתה לאידיאלים שלה, שאותם היא חלקה עם בן זוגה.
ממשל טאנר היה ראוי לציון בכמה היבטים. הוא הציב את המדינה על בסיס פיננסי איתן, וצעדי חקיקה משמעותיים שעברו כללו את הקמת מועצת החנינות המדינתית, מועצת בוחני האדריכלים המדינתי, משרדי נציבי המזון המדינתיים, נציבי ההימורים המדינתיים, וחקיקת חוק בית המשפט לנוער. בית הספר הנורמלי המערבי הוקם בעיר מקום (אז בית מדרש למורים, וכיום אוניברסיטת מערב אילינוי).
טאנר גם נודע ביחסיו האנטגוניסטים עם העיר שיקגו, ולעיתים קרובות הוא היה במתיחות עם הבוסים הפוליטיים, הן הדמוקרטים והן הרפובליקנים. העוינות ההדדית הזאת עמדה בסימנו של "חוק אלן", חוק שנחתם על ידי טאנר ושנתן שליטה על מערכת התחבורה הפנים-עירונית לאיש ההון המושחת צ'ארלס יורקיז. כשהיא ניצבה מול אילוצים ארוכי טווח שלמעשה הגבילו מאמצים רבים לפיתוח העיר, נרתמה שיקגו לכינון רפורמות פנימיות להבטחת ביטול החוק.
טאנר היה פטריוט פעיל וחסר פניות. עם פרוץ מלחמת ארצות הברית-ספרד, הוא היה המושל הראשון בכל מדינות ארצות הברית שדאג למוכנותה של המיליציה לשירות האומה. תוך 36 שעות מקריאתו של הנשיא ויליאם מקינלי לגיוס מתנדבים, 10,000 חיילים מצוידים היו מוכנים להצטרף לכוחות המזוינים.
אחת היחידות של אילינוי שהתגייסו במסגרת זו, היה רגימנט המתנדבים השמיני של אילינוי, יחידה שמפקדה, קציניה וחייליה היו אפרו-אמריקאים, וכאשר ניסה הנשיא מקינלי להניא אותו מלגייס חיילים אפרו-אמריקאים, עשה טאנר שימוש בהשפעתו הרבה ללחוץ על הממשלה הפדרלית לשלוח את הרגימנט לשירות בקובה, ובכך הוא היה אחד מעשרת הרגימנטים של אילינוי ששירתו בקרב.[2]
טאנר זכה לתדמית שלילית ברמה הלאומית בשל עמדתו בנוגע לסכסוכי העבודה של התקופה שהיו רבים ואלימים, במיוחד אלו באזורי כריית הפחם של אילינוי. עמדתו בנושא הייתה אל-מפלגתית, והוא היה המושל הראשון שהפך גישה זו למדיניות ממשל המדינה. כאשר פרצו מעשי האלימות, הוא מיהר לשלוח את כוחות המיליציה המדינתית כדי לטפל באלימות. הוא התנגד להבאתם של כוחות חמושים מחוץ למדינה, ועשה שימוש בכוחות המדינתיים כדי לאכוף את החוק והסדר. התקריות הבולטות ביותר באותה תקופה היו בעיר וירדן (שם כוחות חמושים מחוץ לאילינוי ירו על שובתים), בעיר פנה (שם התרחשו מהומות על רקע גזעי בין כורים לבנים ושחורים, כשטאנר צידד בעמדתם של השחורים) ובעיר קרטרוויל (שם אפרו-אמריקאים בלתי חמושים נורו על ידי כורים לבנים, תקרית שטאנר גינה אותה נחרצות).
מותו ומורשתו
טאנר החליט שלא להתמודד על כהונה שנייה כמושל, ותחת זאת הוא בחר לקרוא תגר על מינויו של בעל בריתו לשעבר לתפקיד סנאטור, שלבי מור קלם. טאנר ספג תבוסה קשה במפלגתו שלו, ובכך הגיעה לקיצה הקריירה הפוליטית שלו. ב-11 בינואר 1901 הסתיימה כהונתו כמושל אילינוי.
ג'ון ריילי טאנר נפטר בספרינגפילד ב-23 במאי 1901, פחות מחמישה חודשים לאחר תום כהונתו כמושל. הוא נטמן בבית הקברות אוק רידג' שבעיר.
משמעות מותו בטרם עת הייתה שהוא לא הספיק לתקן את התחושות הרעות שנבעו מהסכסוכים שבהם הוא היה מעורב במפלגתו, במיוחד אלו שנבעו מההתמודדות מול קלם בזמן הקצר שלפני מותו. מערכת היחסים שלו עם הפוליטיקאים של שיקגו הייתה אנטגוניסטית באופן תמידי במשך השנים, והם לא חשו שום נטייה לזכור אותו לטובה.
טאנר התנגד באופן אישי לשימוש בכוח הן נגד המעסיקים והן נגד העובדים במהלך סכסוכי העבודה, והוא העדיף את העלאתם של האפרו-אמריקאים מהמעמד החברתי הנחות למעמד של שוויון. בשעה שאף אחד מעקרונות אלו לא זכה לתמיכה מהפוליטיקאים הבולטים בשתי המפלגות, לפני ואחרי תקופות כהונתו של טאנר כמושל, ראוי לייחס אליו את העקרונות הללו, ולציין שהם לא תאמו את גישתם של בני תקופתו.
טאנר זכור בחיבה הן על ידי ארגוני העובדים הן על ידי האפרו-אמריקאים, שהפיקו תועלת ממדיניותו. בתרומתם הוקמה המצבה הגדולה שעל קברו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- ג'ון ריילי טאנר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ון ריילי טאנר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ון ריילי טאנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
34433127ג'ון ריילי טאנר