תולידה
תולידה או תולדה היא כרוניקה שומרונית מימי הביניים, הכוללת סיכום של תולדות השומרונים ושושלת הכהנים עד ימי הביניים. התולדה כתובה בעיקר בעברית שומרונית, אך משולבים בה גם קטעים בארמית שומרונית.[1]
כתב היד של יעקב בן הארון בשנת 1859, שתורגם לשפה הערבית, מהווה את הגרסה הסופית של התולידה. הכותרת המלאה של הכרוניקה היא "התולידה אשר מתעתקה בין השמרים", כלומר "(ספר) התולדות אשר העתיקו השומרונים". יש המכנים את החיבור בשם "הכרוניקה של נויבאואר" על שם החוקר הראשון שפרסם אותו.[2][3]
תוכן
חלקו הראשון של החיבור, הכתוב ארמית, הוא דיון בקו האורך שעובר בהר גריזים.[2]
לאחר מכן, מפורט אילן היוחסין של האבות, מאדם ועד משה, ושל אהרן עד עוזי. החיבור מפרט את שושלותיהם של הכהנים הגדולים (בעיקר הכוהנים הגדולים של השומרונים) מחורבן המשכן בשילה ועד לתקופת המחבר הראשון של החיבור, אלעזר בן עמרם.[2]
בהמשך, מופיעה רשימה של המשפחות השומרוניות הבולטות ביותר. ישנם אזכורים קצרים לעולם החיצון, שנועדו למקם את המשפחות הללו בהקשר היסטורי מסוים.[2] למרות שהכרוניקה חוברה בממלכת ירושלים הצלבנית, היא אינה מזכירה את הצלבנים. הכרוניקה כן מזכירה את הכיבוש הסלג'וקי של רמלה בשנת 1070 או 1071. בנוסף, היא מספקת מידע על הקהילות השומרוניות שחיו בעזה ובעכו במאה ה-12.[4]
החלק הבא של החיבור, שנכתב בשנת 1346, כולל רשימה של יובלים מכיבוש כנען ועד לימיו של המחבר.[2] לבסוף, מתואר חורבנה של הקהילה השומרונית בשכם בפשיטה גדולה שנערכה במאה ה-13. זו כנראה לא הייתה הפשיטה הטמפלרית של 1242, שפגעה בתושבים המוסלמים של העיר. נויבאואר הציע לזהות את הפשיטה הזו עם פלישתם של הח'ווארזמים, שצרו גם על ירושלים ב-1244, אך סביר יותר להניח שמדובר בפשיטה המונגולית שאירעה בשנת 1260.[4]
היסטוריית כתבי היד והמהדורות השונות
ההיסטוריה של התולידה מבוססת בעיקר על מידע שמופיע בכתב היד של 1859. אופיו המורכב של החיבור מעיד על כך שהוא נתחבר בהדרגה בידי מספר סופרים.[3] נראה שהחלק הקדום ביותר של התולידה נתחבר במקור בשנת 1149, על-ידי אלעזר בן עמרם, שומרוני משכם. יעקב בן ישמעאל המשיך את החיבור בשנת 1346, וברבות השנים הלך החיבור והתרחב עד שנחתם סופית בשנת 1859.[2][3]
החוקר הראשון שהביא את התולידה אל עיניים מערביות היה אדולף נויבאואר, חוקר יהודי-הונגרי שרכש את כתב היד של יעקב בן הארון, כיום MS or. 651 בספריית בודליאן, ופרסם אותו ב-1869. המהדורה שלו הייתה מבוססת על MS or. 651 ועל כתב יד שהועתק בשנת 1797 על-ידי שלמה בן עוביה, אותו הוא לא היה יכול לרכוש, ונאלץ לראותו למשך כמה שעות בשכם.[2]
בשנת 1870, מוריץ היידנהיים, שככל הנראה לא היה מודע למהדורה שפרסם נויבאואר שנה קודם לכן, פרסם מהדורה משלו של הספר. בשנת 1954, ג'ון באומן, שטען כי ראה כתב יד עם "נראות עתיקה" שהוא ספר התולידה המקורי, פרסם מהדורה שלישית של החיבור. הוא לא ציין את שמו של מחבר כתב היד או את התאריך בו נכתב.[2] בשנת 1977 הוא פרסם מהדורה רביעית הכוללת תרגום לאנגלית של החלק ה"מקורי" של הכרוניקה. המהדורה המדעית האחרונה, המבוססת על אוסף רחב יותר של כתבי יד וכוללת תרגום ופרשנות בשפה האנגלית, נתחברה בידי משה פלורנטין ויצאה לאור בשנת 1999.[3]
מהדורות
עברית
- פלורנטין, משה (תש"ס 1999). התולדה: כרוניקה שומרונית. ירושלים: יד יצחק בן-צבי.
אנגלית
- Neubauer, Adolf (1869). "Chronique Samaritaine, suivie d'un appendice contenant de notices sur quelques autres ouvrages samaritains". Journal Asiatique. 14: 385–470.
- Heidenheim, Moritz (1870). "Die samaritanische Chronik des Hohenpriesters Elasar aus dem 11. Jahrhundert übersetzt und erklärt". Deutsche Vierteljahrsschrift für englische theologische Forschung. 4: 347–89.
- Bowman, John (1954). Transcript of the Original Text of the Samaritan Chronicle Tolidah. Leeds: Leeds University Oriental Society.
- Bowman, John (1977). Samaritan Documents Relating to their History, Religion and Life: Translated and Edited by John Bowman. Pittsburgh: Pickwick. pp. 37–61.
- Florentin, Moshe (1999). The Tulida: A Samaritan Chronicle: Text, Translation Commentary. Jerusalem: Yitzhak Ben Zvi.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Ze'ev Safrai, "The Land in Samaritan Literature", in Seeking out the Land: Land of Israel Traditions in Ancient Jewish, Christian and Samaritan Literature (200 BCE – 400 CE) (Leiden: Brill, 2018), p. 337>
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Paul Stenhouse, "Samaritan Chronicles", in Alan David Crown (ed.), The Samaritans (Tübingen: J. C. B. Mohr, 1989), pp. 218–65, at 218–19.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Magnar Kartveit, The Origin of the Samaritans (Leiden: Brill, 2009), pp. 24–27.
- ^ 4.0 4.1 Benjamin Z. Kedar, "Samaritan History: The Frankish Period", in Alan David Crown (ed.), The Samaritans (Tübingen: J. C. B. Mohr, 1989), pp. 82–94.
37015216תולידה