תביעת השתקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תביעת סרק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תביעת השתקה או תביעה אסטרטגית נגד השתתפות ציבורית (באנגלית: SLAPP,[1] ראשי תיבות של "Strategic Lawsuit Against Public Participation") היא איום או הגשת תביעה משפטית בין גוף גדול וחזק נגד אדם או קבוצה יחידים אשר מותחים ביקורת או עומדים על זכות לגיטימית לחופש הביטוי. מטרת התביעה היא בדרך כלל להרתיע מבקרים ולהשתיק דיון ציבורי. המונח נטבע בשנת 1988 על ידי שני פרופסורים מאוניברסיטת דנוור, פנלופה קאנאן וג'ורג' פרינג, שהתבססו על מחקר מקיף שערכו לאחר שהתוודעו למספר הולך וגדל של תביעות ענק נגד פעילי איכות הסביבה.[2]

מאפיינים

כל תביעות לשון הרע נועדו מטבען, גם להשתיק גורם המפרסם ללא הצדקה מידע דיבתי. אולם המונח 'תביעת השתקה' מתייחס לניצול לרעה של הליכי המשפט, בנסיבות שבהן בסיום ההליך מתברר כי לא הייתה לתביעה הצדקה ראויה מלכתחילה ומטרתה הייתה להשית הוצאות כבדות של ניהול תהליך משפטי על הנתבע כדי להרתיע אותו מלפרסם דברים נגד התובע. מספר תבחינים ניתנו לזיהוי תביעות כתביעות השתקה. אלו כוללים[3][4]:

  • יחסי כוחות בין תובע חזק לנתבע חלש
  • עילת תביעה חסרת יסוד או גבולית
  • סכום תביעה מופרך, כלומר גבוה מהרגיל

השופטת דליה מארק הורנצ'יק ציינה כי "הדוקטרינה קובעת כי מתן אפשרות ניהול של דיון ארוך ומתיש, על בסיס האסטרטגיה שמאחורי תביעות ה SLAPP מביא להרס תהליך של החלפת רעיונות וחופש הביטוי, הואיל ותביעת SLAPP, מעצם ניהול התביעה, יש בה משום ניצול לרעה של כללי המערכת"[5]. תביעת השתקה עלולה להשתיק לא רק את הנתבע, אלא גם אחרים שיפחדו להביע את עמדתם לגבי התובעת.

תביעות השתקה מוגשות ברוב המקרים על ידי תאגידים שפועלים נגד ארגונים לא ממשלתיים, או נגד אנשים פרטיים המבקרים את הפעילות העסקית של מיזם שלהם, אך גם כנגד עיתונאים וכלי תקשורת. המושג מתייחס בדרך כלל גם לעצם האיום בתביעת נזיקין בסכומי עתק, ללא קשר לסיכויי ההצלחה במשפט. התהליך המשפטי עצמו וההוצאות הנלוות לו אמורות להפחיד ולהתיש את הנתבע, כך שישעה את פעילותו "מרצונו". במקרים רבים, תביעות השתקה ננטשות לאחר שהחלו, כאשר המטרה של השתקת הנתבע הושגה.

מכיוון שאיומים בתביעות סרק לרוב אינם מדווחים, או מדווחים שנים לאחר מעשה, קשה להעריך את ההיקף המדויק של תביעות השתקה.

בקנדה ובכ-30 מדינות בארצות הברית נחקקו חוקי אנטי-סלאפ"פ, המספקים מנגנוני הגנה לחופש הביטוי של הנתבע: סילוק התביעה בשלב מקדמי של ההליכים לפני שהנתבע נאלץ להוציא כספים, והטלת סנקציות שונות על התובע. לדברי שופט בית המשפט העליון בניו יורק ג'יי ניקולס קולאבלה, "למעט הצמדת אקדח לרקה, קשה להעלות על הדעת איום גדול יותר לתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית".[6]

בישראל, אין חקיקה ספציפית נגד תביעות השתקה, אולם שופטים לרוב משתמשים בסמכותם כדי לדחות את התביעה, כאשר הם סבורים שמדובר בתביעות לא כנות תוך ניצול לרעה של הליכי בית משפט.[7][8] בנוסף, בית המשפט העליון המליץ להשית הוצאות משפט מתאימות, בתביעות המזוהות כתביעות השתקה[9].

דיון בתביעת השתקה נכלל בפסק דינה של שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז:[10]

"שיקול מדיניות נוסף שעלינו לשוות לנגד עינינו, והוא משתלב היטב בדברים שכבר נאמרו על ידי, נוגע לחשש שהגשת תביעת לשון הרע תשמש, לעיתים, לא רק ככלי לגיטימי להגנה על שמו הטוב של אדם, אלא כאמצעי להרתעה לא לגיטימית מפני השמעת ביקורת או מפני חשיפת האמת. חשש זה גובר כאשר מי שמגיש את התביעה הוא בעל נגישות קלה יחסית לשירותים משפטיים, בעוד שבעבור מי שהתביעה מוגשת נגדו כרוך ניהול ההתדיינות בקושי, באופן שעשוי להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות. ... חשוב שבית המשפט ייתן את דעתו, בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, לשאלה האם תביעת לשון הרע שבפניו היא תביעה שמטרתה היא אך הגנה על השם הטוב או גם אמצעי להרתעה ולהפחדה מצדו של מי שיש לו נגישות עדיפה למשאבי משפט. יש מדינות שבהן החשש מפני השימוש לרעה בתביעות לשון הרע הוביל אף לחקיקה ספציפית המאפשרת נקיטת הליכים מיוחדים של מחיקה על הסף או סנקציות אחרות – כך נעשה ביותר ממחצית מדינות ארצות הברית וגם בחלק מן הפרובינציות של קנדה. אכן, השימוש בכלי זה ידוע במיוחד בכל הנוגע להרתעת אנשים מפני מתיחת ביקורת על אנשי ציבור או תאגידים עסקיים אולם, עשויה להיות לו רלוונטיות גם בעניינם של עובדים הנתבעים על ידי מעסיקיהם או אף קורבנות נטענים של עבירות... או אלימות במשפחה."

מקרים בולטים

דוגמאות לתביעות שהוגדרו כתביעות אסטרטגיות או שהדיון הציבורי מתייחס אליהם ככאלה:

ישראל:

  • באוקטובר 2006 הגיש ארקדי גאידמק תביעת דיבה נגד עיתון "הארץ" ויוסי שריד בעקבות פרסום מאמר פרי עטו של האחרון בעיתון. שריד פתח את מאמרו במילים: "האם לדור יש בכלל פנים? ואם יש לו, האם אלה פני הכלב או פניו של ארקדי גאידמק?". בהמשך נכתב, בין השאר: "מפעל החיים של גאידמק הוא מפעל מוות. את הונו העצום - מי יעריך את שיעורו - עשה בעסקאות של נשק ויהלומים באנגולה". סכום התביעה עומד על 45 מיליון ש"ח. העיתון דרש לבטל את התביעה ולחייב את גאידמק בהוצאות משפט.[11] ב-2009 ביטל גאידמק את התביעה.[12][13]
  • בשנת 2008 הגישה משפחת עופר תביעת דיבה בסך 3.5 מיליון ש"ח[14] נגד העיתונאי מיקי רוזנטל, בעקבות סרטו שיטת השקשוקה שעסק בקשרי הון-שלטון בישראל דרך הצגת הקשרים בין המדינה לבין משפחת עופר.[15] התמיכה הציבורית הרחבה ברוזנטל הביאה יותר מאלף גולשי אינטרנט לחתום על כתב התחייבות, בו כל אחד מהם יישא באלפית מהסכום שרוזנטל יידרש לשלם, אם משפחת עופר תזכה בתביעה.[16] התביעה הוסרה לאחר שעידן עופר חויב על ידי בית המשפט לספק פרטים בנוגע לחברות אליהן קשורים בני המשפחה.[17]
  • בשנת 2010 דחה בג"ץ עתירה של העמותה לקידום דרך אחרת נגד מינויו של פרופ' איתן ששינסקי ליו"ר ועדת ששינסקי. בסופו של פסק הדין התייחס בג"ץ לאופי העתירה:
"סבורים אנו כי במקרה הנוכחי יש לחייב את העותרת בתשלום הוצאות משמעותיות, וזאת מכמה סיבות. ראשית, לא היה זה מן הראוי לעשות שימוש בלשון בוטה כלפי פרופסור ששינסקי עד כדי השחרת שמו. על בית המשפט להגן על שמו הטוב של אדם מפני ביטויים פוגעניים המוטחים כלפיו ללא הצדקה בכתב בי-דין. שנית, יש להרתיע גורמים הפונים לבית המשפט בעתירות חסרות שחר, שמטרתן לנצל את במת בית-המשפט בדרך בלתי ראויה. שלישית, יש למנוע מצב בו אנשים ראויים יהססו מלהתמנות לתפקידים ציבוריים בשל החשש שמא ימצאו עצמם מתגוננים בפני טענות שווא המועלות נגדם בראש חוצות. הדבר נכון במיוחד במקרה הנוכחי, כאשר פרופסור ששינסקי פועל בהתנדבות בתפקידו כיושב-ראש הוועדה. לסיכום, העותרת שהגישה עתירה שמשקלה כמשקל נוצה ראוי לה שתחויב בהוצאות שמשקלן כבד."[18]
  • בשנת 2014 רשת הישיבות "שובה ישראל" ואיש העסקים בן ציון סוקי הגישו לבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק תביעה לפיצוי בסך 100 מיליון דולר נגד אילנה דיין ו"שידורי קשת", על שידור תוכנית "עובדה" שעסקה בהם וברב יאשיהו פינטו.[19] לאחר שנה וחצי הורה בית המשפט על מחיקת התביעה, בנימוק שאין לו סמכות לדון בה.[20]
  • בשנת 2012 תבע תאגיד המיחזור אל"ה את הפעיל הסביבתי דני מורגנשטרן, בסכום של חצי מיליון שקלים, בטענה שהפיץ נגדו שקרים פוגעניים בחמישה פרסומים שונים. בשלב הראשון קיבל בית משפט השלום את התביעה, אך בית המשפט המחוזי בירושלים הפך[21]את ההחלטה, פסק הוצאות לתובעים, ונקבע כי אינו יכול להתעלם מהרושם שהתובעת, 'סימנה לה כמטרה להשתיק" את מורגנשטרן.
  • בעקבות תביעה שהגישו ארבעה עובדים של חברת "אור סיטי נדל"ן" לבית הדין לעבודה, הגישה החברה תביעת לשון הרע בסך 2.55 מיליון ש"ח נגד עובדים אלה. בפסק הדין קבע השופט כי התביעה של "אור סיטי נדל"ן" "הוגשה אך ורק על מנת להרתיע את הנתבעים" והוסיף כי "התביעה הוגשה על סכום של 2,550,000 ש"ח, וזאת ללא צידוק ובהיעדר כל ביסוס ראייתי מינימלי. הדבר מצביע על כך שהתובעות החליטו לעשות שימוש בהליכים המשפטיים ככלי ניגוח טקטי בתובעים", ועקב כך הטיל על החברה לשלם, בגין תביעתה, הוצאות משפט חריגות בגובהן בסך 250 אלף ש"ח.[22]
  • העיתונאית שרון שפורר פרסמה מספר פוסטים בפייסבוק בהם קראה לציבור להימנע מעסקאות עם חברת "אורבן נדל"ן י.ד.", העוסקת במיזמי תמ"א 38 ובין מנהליה נמנה העבריין המורשע שהיה סוחר נשים דודו דגמי. שפורר כינתה את החברה "מפוקפקת". בשנת 2016 פורסם כי החברה הגישה נגד שפורר תביעת לשון הרע בסך 1.68 מיליון שקלים. באמצעות פרויקט מימון המונים באינטרנט שיזמה ד"ר ענת באלינט גויסו מעל ל-3,000 אזרחים שהתחייבו לסייע לשפורר בסכום של 560 ש"ח כל אחד אם תידרש לשלם את סכום התביעה.[23]
  • ב-2016 אמיר ברמלי, שבאותה עת נחקר פלילית והוגשה נגדו בהמשך השנה כתב אישום בגין גנבה בידי מורשה, מרמה, זיוף והלבנת הון בסך של יותר מ־400 מיליוני שקלים,[24] תבע את חברת החדשות, מנכ"ל חברת החדשות אבי וייס, עורך "אולפן שישי" איתי דנקנר והכתב יגאל מוסקו על סך של 5 מיליוני שקלים בגין לשון הרע,[25] ואת כתב כלכליסט תומר גנון על סך מיליון שקלים בגיל לשון הרע.[26] בנוסף איים להגיש תביעה כנגד המפרק עו"ד ארז חבר ונגד גופים נוספים.[27][28] הנתבעים טוענים שמדובר בתביעת השתקה.
  • בשנת 2017 הגישו הקבלנים גילי ויואל עזריה וחברות שבשליטתם תביעת דיבה נגד חבר מועצת להבים יוסי ניסן, שבה דרשו פיצוי בשך שני מיליון ש"ח, עקב פוסט שפרסם בפייסבוק בעניינם. בית המשפט דחה את התביעה על הסף, קבע שזו תביעת השתקה, וחייב את התובעים בהוצאות משפט בסך 100,000 ש"ח.[29]

אירופה:

  • בשנת 1990 תבעה חברת מקדונלד'ס שני פעילים בריטיים של גרינפיס לונדון שחילקו עלונים שבהם האשמות נגד החברה. ההליך המשפטי המפרך, שזכה לכינוי משפט מקלייבל, נמשך לאורך שנים, ובסופו הוכחו חלק מטענות הפעילים כאמת וחלק כשקרי, והם חויבו לשלם 60 אלף לירות שטרלינג למקדונלד'ס.
  • בשנת 2010 נתבע בלוגר צרפתי פעמיים על ידי חברת התקשורת "קומטיק" (Cometik), לאחר שחשף את שיטת המכירה המהירה של החברה. החברה הגישה ערעור לאחר ששתי תביעותיה לא התקבלו. בהחלטת הערעור זכתה החברה בהרשעה חמורה של הבלוגר, שנדרש לצנזר כל התייחסות לחברה בבלוג, לפרסם את ההחלטה המשפטית במשך 3 חודשים, לשלם 2000 € דמי נזיקין, 2000 € דמי ניהול המשפט, וכן תשלום כל יתר הוצאות המשפט.

ארצות הברית:

  • בשנת 2003 תבעה השחקנית ברברה סטרייסנד צלם שצילם מהאוויר את בית מגוריה המפואר, במסגרת פרויקט "רישום אזורי החוף בקליפורניה". הפרויקט הגיש תביעה נגדית בהתאם לחוקים נגד תביעות אסטרטגיות בקליפורניה. הניסיון להסתיר גרם לעניין ציבורי נרחב אף יותר בתמונה, תופעה שזכתה לכינוי אפקט סטרייסנד.[30]

קליניקה לטיפול בתביעות השתקה

ביוני 2015 הגישה ענב גנד-גלילי תביעת דיבה כנגד 26 גולשים ואנשי תקשורת, שלעגו לתוכן של הרצאה שנשאה. התובעת העבירה הרצאה על הרשת העמוקה, במסגרת כנס של איגוד האינטרנט הישראלי. לטענת גולשים בעלי ידע בתחום, בהרצאה נפלו טעויות רבות וחמורות[31]. בעקבות הגשת התביעה, פתחה התנועה לזכויות דיגיטליות בפרויקט מימון המונים למימון הגנה המשפטית של הנתבעים, רובם גולשים רגילים שהביעו את דעתם על התובעת ועל רמת שליטתה בחומר.[32] הקמפיין הצליח מעבר למשוער, ובעודפים שהצטברו, נפתחה קליניקה משפטית לטיפול בתביעות השתקה[33].

התיק הראשון בטיפול הקליניקה הוא תביעת גבי כנפו נגד סער גינסבורסקי, אשר נתבע בסכום של 2,600,000 ש"ח בשל מאבקו באישור תוכנית מע"ר דרום באשדוד.[34] אך בסופו של התהליך המשפטי הוברר כי התביעה לא הייתה תביעת השתקה, ובית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של ממלא מקום ראש העיר, וקבע כי הפרסומים של גינזבורסקי היו לשון הרע.[35] בינואר 2018 גזר בית המשפט המחוזי על גינזבורסקי לשלם 300,000 ש"ח פיצוי ועוד 100,000 ש"ח הוצאות משפט לכנפו.[36]

לקריאה נוספת

  • שחר טל, "אימת הדיבה: מפת התמריצים להגשת תביעות SLAPP בישראל", משפטים מה, 2015.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ באנגלית נשמע גם כ"סטירת לחי"
  2. ^ Public Participation" 35 Social Problems (1988) 506); SLAPP – Getting Sued For Speaking Out (Temple U.P. 1996)
  3. ^ ע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין ושרה נתניהו, ניתן ב־15 באפריל 2018
  4. ^ אורן פרסיקו, פס"ד: תביעות השתקה מזיקות לחופש הביטוי, לעיתונות, לדמוקרטיה ולמערכת המשפט, באתר העין השביעית, 12 באוגוסט 2021
  5. ^ ציטוט השופטת מארק הורנצ'יק, בבית משפט השלום
  6. ^ Gordon v. Marrone, 590 N.Y.S. 2d 649, 656 (N.Y. Sup. Ct. 1992
  7. ^ מיכאל בירנהק, סלאפ"פ 2.0, באתר העין השביעית, 19 ביולי 2011
  8. ^ אורן פרסיקו, פס"ד: תביעות השתקה מזיקות לחופש הביטוי, לעיתונות, לדמוקרטיה ולמערכת המשפט, באתר העין השביעית, 12 באוגוסט 2021
  9. ^ ע"א 2266/14 רועי ילין ואח' נ' אם תרצו, ניתן ב־15 ביולי 2015
  10. ^ ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל, ניתן ב־14 במרץ 2016
  11. ^ יואב קניג, פרקליטי "הארץ" רומזים: ארקדי גאידמק הוא סוכן רוסי, באתר Scoop.co.il,‏ 7 בינואר 2007
  12. ^ יצחק דנון, ‏נמחקה בהסכמה תביעה הדיבה שהגיש גאידמק נגד יוסי שריד ו"הארץ", באתר גלובס, 1 באפריל 2009
  13. ^ יוסי מלמן (מאמר בלוג), אני לא מיקי רוזנטל, באתר TheMarker,‏ 22 באוגוסט 2009
  14. ^ דוד ורטהיים, פשרת השקשוקה: עידן עופר מחק התביעה נגד מיקי רוזנטל, באתר של "רשת 13", 15 בפברואר 2010 (במקור, מאתר "nana10")
  15. ^ מרב יודילוביץ', האחים עופר: סרט מלחמה, באתר ynet, 19 באוגוסט 2008
  16. ^ אופיר בר-זהר, ליאור דטל, הילה רז, 1,519 איש למען מיקי רוזנטל וחופש העיתונות, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2009
  17. ^ הילה רז, ניצחון ראשון למיקי רוזנטל: עידן עופר חוייב לחשוף פרטים על בני משפחתו ולחברות הקשורות אליהן, באתר TheMarker
  18. ^ בג"ץ 6259/10 העמותה לקידום דרך אחרת נ' שר האוצר ואחרים, ניתן ב-13 בדצמבר 2010
  19. ^ רועי גולדנברג, ‏מקורבו של הרב פינטו תובע 100 מ' ש' מאילנה דיין וקשת, באתר גלובס, 25 ביוני 2014
    איתמר ב"ז, "תשאיר אותה שתעשה מה שהיא רוצה. אנחנו נתבע אותה פה באמריקה על מאה מיליון דולר", באתר העין השביעית, 10 ביוני 2015
  20. ^ איתמר ב"ז, תביעת ההשתקה של מוסדות הרב פינטו נקברה, באתר העין השביעית, 5 בינואר 2016
  21. ^ החלטה במחוזי, אל"ה נגד דניאל מורגנשטרן
  22. ^ צבי הראל, ‏ענבל אור הגישה תביעות סרק נגד עובדיה, באתר ישראל היום, 15 בנובמבר 2015
    סע (ת"א) 5060-02-11 דן טבקמן ואחרים נגד אור סיטי נדל"ן בע"מ, ניתן ב-15 בנובמבר 2015
  23. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, שרון שפורר בדרך לניצחון? אחד מגיוסי ההמונים המוצלחים בישראל - נגד תביעת השתקה, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2016.
  24. ^ תומר גונן, כתב אישום על גנבה, מרמה, זיוף והלבנת הון נגד אמיר ברמלי, באתר כלכליסט, 26 ביוני 2016
  25. ^ נועה פרייס‏, ביהמ"ש דחה את בקשת חדשות 2 - לחייב את ברמלי להפקיד ערבות, באתר וואלה!‏, 19 בדצמבר 2016
  26. ^ נועה פרייס‏, כתב כלכליסט משיב לברמלי: "תביעת השתקה כוחנית ובריונית", באתר וואלה!‏, 26 בדצמבר 2016
  27. ^ גור מגידו, ‏אמיר ברמלי יגיש תביעת לשון הרע נגד עו"ד ארז חבר, באתר גלובס, 21 בדצמבר 2015
  28. ^ גור מגידו, ‏אמיר ברמלי מתכוון להגיש שורת תביעות לשון הרע נגד "מכפישיו", באתר גלובס, 1 בדצמבר 2015
  29. ^ אורן פרסיקו, פס"ד: תביעות השתקה מזיקות לחופש הביטוי, לעיתונות, לדמוקרטיה ולמערכת המשפט, באתר העין השביעית, 12 באוגוסט 2021
  30. ^ באתר californiacoastline
  31. ^ רחלי רוטנר, ענב גנד גלילי תובעת את "צינור לילה" ואת עידו קינן על לשון הרע. וואלה tech 2014
  32. ^ התנועה לזכויות דיגיטליות יוזמת הקמת קליניקה משפטית להגנה על נפגעי תביעות השתקה, באתר התנועה לזכויות דיגיטליות
  33. ^ הקליניקה למניעת תביעות השתקה באינטרנט, באתר התנועה לזכויות דיגיטליות
  34. ^ שוקי שדה, אם לא נמל אז פסטיבל: המאבקים הסוערים סביב "ההולילנד של אשדוד", באתר TheMarker
  35. ^ "בית המשפט קבע: הפוסטים של גינזבורסקי - לשון הרע". ynet. 2017-01-04. נבדק ב-2017-07-06.
  36. ^ טוקר, נתי (2018-01-07). "פירסם פוסטים על "הולילנד של אשדוד" - וישלם 400 אלף שקל". TheMarker. נבדק ב-2018-01-10.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32473212תביעת השתקה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תביעת_השתקה&oldid=1932249"