שעווה

ערך זה עוסק במוצק המתרכך בטמפרטורה נמוכה יחסית. אם התכוונתם לחומר המופרש בתעלת האוזן, ראו שעוות אוזניים.

שַׁעֲוָה היא שם כולל לקבוצת חומרים מוצקים, המתרככים בטמפרטורה נמוכה יחסית ורובם ניתכים בטמפרטורה נמוכה מ-100 מעלות. ישנן שעוות ממקור מחצבי, צמחי, סינתטי, וגם שעוות שמקורן מן החי. במשנה ובתלמוד שעווה היא דונג, לדוגמה: ”שעוה פסולתא דדובשא.”^[1] (בתרגום: שעווה היא פסולת הדבש)

רוב סוגי השעווה המלאכותיים הם חומרים אורגניים המיוצרים מנפט. בדרך-כלל מדובר באלקאנים ארוכי שרשרת, בעלי 20 אטומי פחמן ויותר. החומר הידוע ביותר מסוג זה הוא פרפין.

השימוש המוכר ביותר של השעווה הוא ככל הנראה ייצור נרות, ציפוי גבינות בשעווה, אך מכלול השימושים גדול יותר, וכולל בעיקר סיכוך ושימון בתעשייה. שימוש נפוץ נוסף הוא מריחת שעווה על כלי רכב, לשם הקניית ברק והגנה.

נשים וגברים משתמשים בשעווה כאחת הדרכים להסרת שיער מגופם. על הגוף מניחים מדבקה המצופה בשעווה נוזלית. כשהשעווה מתקררת והופכת מוצקה נלכדות השערות בתוכה; אזי יש להסיר את המדבקה מהגוף. שיטה זו יעילה הרבה יותר מגילוח פשוט, שכן שורשי השיער מוסרים אף הם, דבר המונע גדילת שיער למשך זמן ארוך; חסרון השיטה הוא הכאב בו היא כרוכה, שנובע מכך ששורשי השיער קשורים לעצבים, ומשיכתם גורמת לכאב.

בגופם של בעלי חיים מיוצרת שעווה טבעית, בעלת הרכב אחר לגמרי. השעווה מופרשת לעיתים קרובות על ידי בלוטות חיצוניות (באוזניים, למשל, או על-גבי העור מבלוטות הזיעה), ומשמשת להגנה פיזית, סיכוך והרחקת פתוגנים.

שעווה בציור ופיסול

שעווה משמשת בכמה אופנים באמנות: כחלק משלב היציקה בפיסול. יוצקים שעווה בזמן יצירת דפנות תבנית היציקה. לאחר שהתבנית מוכנה מחממים את השעווה ומתיכים אותה כך שמתקבלת יציקה חלולה, דבר אשר יכול לחסוך חומר יקר וכן תורם ליציבות הפסל ולהפחתת משקל. המושג ביוונית עתיקה "ללא שעווה" פירושו שלם או נאמן מאחר שפסל אבן שנפגם הושלם בעזרת שעווה.

ברחבי העולם קיימים מוזיאוני שעווה רבים. הפסלים המוצגים בהם הם בדרך-כלל של אישים מפורסמים. במוזיאונים שוררת באופן תמידי טמפרטורה נמוכה כדי למנוע מפסלי השעווה להנמס. מוזיאון השעווה הידוע ביותר בעולם הוא מאדאם טוסו שבלונדון. גם בישראל היה מוזיאון שעווה ותיק - במגדל שלום שבתל אביב שנסגר ב- 1995. עד ל-2015, פעל מוזיאון שעווה ברחבת The MAX באילת.

סוג אחר של עבודה בשעווה הוא ציור שבו השעווה, המגוונת בפיגמנטים, משמשת כצבע. אמן בולט המשתמש בטכניקה זו כיום הוא הצייר האמריקאי ג'אספר ג'ונס.

ציור בעזרת שעווה היא טכניקה שהשתמשו בה במצרים העתיקה כדי לצייר על הקירות. הפיגמנטים עורבבו בשעווה נמסה וציירו על האבן או על הטיח ולבסוף ליטשו את הציור.