שניאור זלמן ביחובסקי
 | |
| זיגמונט ביחובסקי |
ד"ר שניאור זלמן (זיגמונט) הכהן בּיחוֹבסקי (בפולנית: Zygmunt Bychowski; כ"ו באב תרכ"ה, 18 באוגוסט 1865, קוֹרֶץ, פלך ווהלין, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – ד' בתשרי תרצ"ה, 19 בספטמבר 1934, ורשה, פולין) היה נוירולוג, גנטיקאי ועסקן ציבורי וחברתי יהודי פולני, חבר מועצת העיר ורשה (1923–1934), פעיל ציוני, ציר בקונגרס הציוני הראשון.
תולדות חייו
ביחובסקי נולד בסתיו 1865 בעיירה קוֹרֶץ שבפלך ווהלין שבדרום-מערב האימפריה הרוסית, הצעיר משלושת בניהם ושתי בנותיהם של שמואל הכהן ופייגה בלומה. אביו היה קבלן מצליח שבנה מסילות ברזל ומבנים אחרים בבירה סנקט פטרבורג ובסביבתה. על פי המסורת שעברה מדור לדור, המשפחה מתייחסת לצאצאי המהר"ל מפראג. אביו, שהיה חסיד חב"ד אדוק, קרא לבנו על שם שניאור זלמן מלאדי.
עד גיל 17 למד אצל מלמדים טובים, תחילה בישיבת בריסק ואחר-כך בוורשה. במקביל למד גם עברית, פולנית, רוסית וגרמנית, וכתב מאמרים לעיתון היהודי בשפה הרוסית "ווֹסחוֹד". בנעוריו הושפע מאוד מהסופר וההיסטוריון העברי, מראשוני חובבי ציון, שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר). כשייסד אחד העם בשנת 1889 את אגודת הסתרים "בני משה", מיהר ביחובסקי להצטרף אליה כחבר.
בהיותו בגיל 17 עזב את ורשה ללא ידיעת הוריו ונסע לווינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, שם נרשם לאוניברסיטה בפקולטה למדעים ופילוסופיה. הוריו כעסו עליו מאוד על שעזב את לימוד התורה, וניתקו עמו כל מגע. לאחר שנתיים נתרצו והסכימו שימשיך את לימודיו באוניברסיטת ורשה. הוא עבר בחינות אקסטרניות, קיבל תעודת בגרות ונכנס לפקולטה לרפואה. ב-23 בפברואר 1893 הוסמך כרופא. עם סיום לימודיו נסע לביקור בארץ ישראל, וכשחזר לפולין החל לעבוד בבית החולים ליהודים בעיר. לאחר זמן קצר, עבר לעבוד בית החולים העירוני בעיר, בתור נוירולוג ראשי. במשרה זו החזיק למעלה מ-20 שנה, והפך לאחד המומחים הידועים בתחום זה. בצד עבודתו הרפואית היה גם פעיל ציוני. עוד לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבזל ב-1897, עמד בחליפות מכתבים עם תיאודור הרצל. הוא נסע לבזל כציר בקונגרס הראשון מטעם "חובבי ציון".
בשנת 1912 ניצחה בבחירות בפולין הקונגרסאית המפלגה הלאומית-דמוקרטית (האֶנדֶקים), מפלגה אנטישמית שדגלה באפליית היהודים. היא התאחדה עם מפלגת "הריכוז הלאומי", ושתיהן יחד דרשו להפעיל חרם על העסקת יהודים וקניית סחורות מהם. כתוצאה מכך אולץ ביחובסקי לעזוב את עבודתו בבית החולים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נקרא לעבוד בתור רופא ראשי בבית החולים לאנשי צבא בעיר וינּיצָה. בשנת 1918, בסיום המלחמה, חזרה לוורשה והחל מחדש את עבודתו המקצועית והציבורית. הוא היה חבר בוועדת המערכת של העיתון "נוירולוגיה פולנית" (Neurologia Polska), סגן נשיא האיגוד לנוירולוגיה, חבר ועד הנאמנים של האגודה לרפואה ברפובליקה הפולנית, ומפקח על בית יתומים לילדים יהודים.
ביחובסקי חסיד של תורת האאוגניקה, וטען שהמחלה המכונה נוירופתיה פריפרית, המופיעה בתדירות גבוהה יותר אצל היהודים, איננה תורשתית אלא נגרמת על ידי תנאים חברתיים וכלכליים שאליהם הם נחשפים. במסגרת רעיונותיו אלו, ייסד סמינריון לחקירת מצבם הגופני והנפשי של היהודים. הוא פעל לחידוש המאמצים להגדרתה של הישות "יהודי" מבחינה גנטית, ופעל לקידום גרסה הומניסטית של הגדרה זו. על פי ההיסטוריון של הגנטיקה רפאל פלק,[1] לגישתו זו היו שותפים גם הציונים, שרצו לשמר עם מוגדר ומופרד גנטית.
ביחובסקי נבחר לנשיא הוועדה המאוחדת של כל החברות הציוניות בווארשה, והיה הראשון שכתב מאמרים על דבר הרעיון הציוני בעיתונות הפולנית. הוא נבחר לנשיא האגודה היהודית למלחמה בשחפת "בריאות" (Brijus-Zdrowie), שנוסדה בשנת 1908 ביוזמת ד"ר יוסף דוידזון, והפעילה מרפאה בוורשה ובית הבראה בעיר הסמוכה אוֹטְבוֹצְק. כמן כן היה חבר הוועד של "מושב זקנים", נבחר לפרנס הציבור בקהילה, והיה חבר במועצת העיר בשנים (1923– 1934). כאשר תכננו במועצה לאסור את השחיטה היהודית, נלחם ביחובסקי בהחלטה זו, כתב חוברת מחקר מקיפה המסבירה את הנושא והצליח לבטל את רוע הגזירה. בשנת חייו האחרונה חלה במחלה אנושה וידע שסופו קרוב, הוא לא גלה זאת לבני משפחתו ונסע בפעם האחרונה לארץ-ישראל. כאשר שב, נפל למשכב שממנו לא קם. הוא נקבר בבית הקברות היהודי אוקופווה בוארשה.
ביחובסקי נישא לג'יזל הורוביץ, ולזוג נולדו שלושה ילדים, שאחד מהם נפטר בילדותו. בנו גוסטב ביחובסקי (אנ'), פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, ובתו מרתה אוסנוס (Marta Osnos), חוקרת סרטן,[2] היגרו לארצות הברית.
ביחובסקי חיבר יותר ממאה מאמרים וספרים על מחלות נוירולוגיה, בשפות פולנית, רוסית, גרמנית, צרפתית ועברית.
ספריו
- O chorobie Parkinson’a. Medycyna 22, s. 491; 514; 533; 551; 576; 595; 631; 655; 916; 931; 960 (1894)
- Przyczynek do kazuistyki uchyłków przełyku (diverticulum oesophagi). Medycyna 23, s. 233; 255 (1895)
- Przypadek myxoedematu leczonego tyreoidyna oraz kilka uwag o myxoedemacie w ogóle. Przegląd Chirurgiczny (1896)
- Beiträge zur Nosographie der Parkinson’schen Krankheit (Paralysis agitans). Arch. f. Psychiat. 30 (1898)
- Zur Pathogenese der Epilepsie. Neurologisches Centralblatt 19, s. 933 (1900)
- Ein Fall von recidivirender doppelseitiger Ptose mit myasthenischen Erscheinungen in den oberen Extremitäten. Deutsche Ztschr. für Nervenh. 22, s. 333-345 (1902) .
- Über Hypotonie und Hypertonie bei einer und derselben Kranken. Neurol. Centralbl. 23, s. 786-792 (1904)
- Z badań nad odruchami. Medycyna (1907)
- Z badań nad odruchami. I. O zachowaniu się niektórych ścięgnowych i skórnych odruchów u dzieci w pierwszym roku życia. Medycyna i Kronika Lekarska 26; 60 (1908)
- O rozpoznaniu i operacyjnem leczeniu nowotworów przysadki mózgowej. Medycyna 44, s. 628 (1909)
- Chłopiec dotknięty choroba tików (maladie des tics). Neurologia Polska (1910)
- Przyczynki do rozpoznawania i chirurgicznego leczenia chorób mózgu. Medycyna i Kronika Lekarska 47, s. 437 (1912)
- W sprawie pewnych objawów na skutek ran postrzałowych czaszki. Medycyna i Kronika Lekarska (1916)
- 25-lecie objawu Babińskiego. Neurologia Polska 6, s. 169 (1922)
- Ubój rytualny z punktu widzenia humanitarnego i sanitarnego: referat wygłoszony na Komisji Specjalnej rady miejskiej m. st. Warszawy dla zbadania całokształtu zagadnienia rzeźnianego w Warszawie, dnia 22 lutego r. 1928. Monolit, 1936
לקריאה נוספת
- Jews and Sciences in German Contexts: Case Studies from the 19th and 20th Centuries Ulrich Charpa, Ute Deichmann p. VII (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- ברודא, עזריאל מאיר, משפחת ברודא, עמ' 82–86, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ Raphael Falk, 'Nervous diseases and eugenics of the Jews: A view from 1918,' Korot 2003-2004;17: 23-46.
- ^ Marta Osnos, 83, Dies; Researcher on Cancer, The New York Times, September 17, 1990 (נקרולוג).
31191303שניאור זלמן ביחובסקי