אסתר מויאל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אסתר אזהרי מויאל (בערבית: استير مويال; מרץ 1873 – 1948) הייתה סופרת, מתרגמת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים יהודיה-לבנונית.
קורות חיים
אסתר לזרי (אזהרי) נולדה בביירות בשנת 1873. אביה, עבדאללה לזרי, היה סוחר משי. בילדותה קיבלה חינוך נוצרי ומוסלמי ולמדה בקולג' האמריקאי לבנות. בדצמבר 1891 התקבלה כחברה באגודת הנשים הסורית ("באכורה סוריה") ובמרץ 1893 נתמנתה למזכירת האגודה. בתום לימודיה החלה לפרסם מאמרים בעיתונות הערבית בנושאים "המזרח הערבי, השכלת העם ושפור מצבה של האשה המזרחית".[1] בשנת 1893 החלה ללמד מטעם הכנסייה הסקוטית וניהלה את בית הספר המוסלמי לבנות "אל מקאסר אל כיריה" בביירות.
בשנת 1894 נישאה לשמעון מויאל, סטודנט לרפואה אשר הכירה בביירות. הם נסעו לקושטא על מנת שהוא יוכל לקבל תעודת רופא טורקית. הזוג התערה שם בחברה הספרותית והפוליטית. בתום לימודי הרפואה של הבעל חזר הזוג לארץ ישראל. בשנת 1898 הם עברו לקהיר וב-1 במאי 1899 ייסדה את הירחון "אל עאילה" (המשפחה) שהוקדש “לטובת שחרורה של האשה המזרחית ושיפור חייה”. במאמר הפתיחה כתבה כי "האשה הנה יצור תרבותי, בעל רצון חפשי ומצפון חי ומעמדה שוה למעמדו של הגבר. לפי דעתה האשה עולה בכמה תוכנות על הגבר כגון ברגשותיה העדינים ובראית הנולד שכן צופה את הדבר מראשיתו"[2]. בשנת 1904 כתב העת הפך לשבועון. מויאל כתבה גם בעיתון היומי "אלחרם" ובכתב העת הספרותי "אלהילל". מויאל כתבה באותה תקופה את הספר "תאריך חיאת אמיל זולה" (תולדות חיי אמיל זולה) (1903).
בני הזוג חזרו ליפו ב-1908 והיא סייעה לייסוד ארגון נשים יהודיות בעיר. ביתם היה לסלון ספרותי בעיר. ב-16 בינואר 1914 הקימה יחד עם בעלה את כתב העת "צוות אל עותמאניה" (קול העות'מנות). מויאל התאלמנה ב-1915. היא עברה לגור במרסיי יחד עם בניה וחזרה ליפו באמצע שנות הארבעים.
מויאל תרגמה עשרות דרמות מהספרות הצרפתית, שהוצגו בבתי ספר ערביים בארץ ישראל ובביירות.
ילדים: המשורר עובדיה (עבדאללה) נדים, מוניר, סעאד, מונירה, ויקטוריה.
לקריאה נוספת
- Esther Azhari Moyal, "Address at the American College for Girls in Beirut" and "Our Renaissance", in Moshe Behar, Zvi Ben-Dor Benite, Modern Middle Eastern Jewish Thought: Writings on Indentity, Politics, & Culture, 1893-1958, Brandels University Press, 2013
- Lital Levy, "Partitioned Pasts: Arab Jewish Intellectuals and the Case of Esther Azhari Moyal (1873-1948)", in The Making of the Arab Intellectual (1880-1960): Empire, Public Sphere, and the Colonial Coordinates of Selfhood, ed. Dyala Hamzah (Routledge, 2012).
- Hayyim J. Cohen, The Jews of the Middle East: 1860-1972, Transaction Publishers, 1973
- ליטל לוי, "מיהו יהודי-ערבי? עיון משווה בתולדות השאלה, 1880–2010", תיאוריה וביקורת גיליון 39-38, חורף 2011
- رواية الاسم المغتصب / تأليف هنرى كيرويل، مترجمة بقلم استير مويال.
- זינב פואז אל עאמלי, כתאב אל דור אל מנתור פי טבקאת רבאת אל כודור (ספר הפנינים המפוזרים בתולדות הנשים), קהיר, 1893
קישורים חיצוניים
- יהושע בן-חנניה, הסופרת אסתר מויאל ותקופתה, הד-המזרח, 17 בספטמבר 1944, המשך, המשך, (1 באוקטובר), המשך, (13 באוקטובר) (גיליונות יז, יח, יט–כ ו-כא)
- חיים ג. כהן, אסתר מויאל, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר שמעון מויאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1219
צפי סער, ההוגים המזרחים שאף אחד לא זוכר, באתר הארץ, 24 ביוני 2013
הערות שוליים
- ^ יעקב יהושע, הסופרת אסתר מויאל ותקופתה.
- ^ מדובר בציטוט עקיף של תוכן הדברים
31609909אסתר מויאל