שמעון לב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. שמעון לב (נולד ב-1 באוגוסט 1962) הוא אמן ואוצר בתחום הצילום, הנחשב לאחד מחשובי החוקרים של תרבות הודו בישראל[1], והיסטוריון עצמאי. עבודות הצילום שלו נמצאות באוספים במוזיאונים ובאוספים פרטיים, בישראל ובעולם, ועד היום (2016) הוא הציג 28 תערוכות יחיד.

ביוגרפיה

שמעון לב נולד בירושלים כבן זקונים לדבורה לבית לדרר ופרופ' זאב לב, אמו נפטרה כשהיה בן שש. על פי עדותו, מותה העלה את המוות כמוטיב חוזר בעבודותיו. למד בבית הספר "חורב", ולאחר מכן בישיבה תיכונית. הוא סולק מהישיבה כתוצאה מעבירת משמעת חמורה[2]. השתייך לתנועות הנוער עזרא ובני עקיבא. דחה את גיוסו לצה"ל בשנה כדי ללמוד בישיבת מרכז הרב. בצה"ל שירת, כאחיו הבכור נחום לב[3], כלוחם בסיירת מטכ"ל.

לב סיים לימודי צילום במכללת הדסה ב-1988. השלים תואר ראשון בלימודי הודו באוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני בהצטיינות בתוכנית מחקרית אישית. לב קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית ב-2016, בהנחייתם של יוחנן גרינשפן ובועז הוס, על עבודה שכותרתה "נהירין לנו שבילין דהודו", המפגש התרבותי בין העולם היהודי לבין הודו על רקע צמיחתן של התנועות הלאומיות, הציונית וההודית.

שמעון לב כתב מספר ספרים שזכו לתהודה גדולה, כל אחד בתחומו: הספר "Soulmates", על מהאטמה גנדהי והאדריכל היהודי הרמן קלנבאך, שהפכו לחברים קרובים לאחר שנפגשו בעת שהותו של גנדהי בדרום אפריקה, שם עוצבו השקפותיו על גזענות ועל זכויות אדם, ועל ההשפעה ההדדית העמוקה בין השניים. העיתון ההודי "The Hindu" כתב על הספר שהוא "מלא תובנות" ושהוא מהווה "תוספת רבת ערך למחקר ההיסטורי על גנדהי"[4].

בעקבות הפרסום על הקשרים בין גנדהי לבין קלנבאך בספרו של לב, החליטה ממשלת ליטא בספטמבר 2015 להקים פסל לציון חברותם[5].

לב הוא גם המחבר של הספר "ושיודע לשאול", הכולל ארבעה עשר מונולוגים של דתיים לשעבר (ביניהם מונולוג של לב עצמו, בעילום שמו, וכן של אחיו, נחום לב)[6].

לב שהה תקופות ארוכות בהודו ובסין, והדריך שם בטיולים. פרסם שורה ארוכה של מאמרים וביקורות ספרים שנושאם תרבויות המזרח הרחוק. הוא שימש כמבקר ספרים שעסקו בתרבויות המזרח במדור הספרים של עיתון ידיעות אחרונות. לב מלמד צילום במכללת הדסה ובאגף הנוער של מוזיאון ישראל בירושלים.

פעילות אמנותית

שמעון לב הציג את עבודות הצילום שלו ב-28 תערוכות יחיד, ביניהן: הביאנלה השנייה לצילום ישראלי במשכן לאומנות בעין חרוד[7]; הוא השתתף בלמעלה מחמישים תערוכות קבוצתיות[8]. כמו כן, יצר צילומים לשורה של ספרים, וביים שלושה סרטי טלוויזיה.

בתערוכה לסיכום מאה שנות צילום בארץ ישראל, נבחר לב לייצג את שנות התשעים[9].

בשנת 2014 יצר לב תערוכת צילומים, וידאו ומיצגים על משפחת אביו, בשם "שני ארכיונים משפחתיים", במשותף עם האמן האוסטרי פרידמן דרשמידט. התערוכה הוצגה בישראל ובאוסטריה. דרשמידט הציג בה מסמכים ותיעוד אמנותי של בני משפחתו, שאחדים מהם היו נאצים. לב סיפר, שאחדים מהם החרימו את דרשמידט ואף איימו לתבוע אותו למשפט. התערוכה, שבה גם עבודות משותפות של שני האמנים, זכתה לכיסוי נרחב[10].

בשנת 2016 אצר לב את התערוכה "ירושלים בעיני צלמיה 1950-1900" במוזיאון מגדל דוד[11][12][13]

בשנת 2019 אצר לב את תערוכת הצילומים "ההר - מסע מצולם אל הר הבית מ-1839 ועד ימינו"[14]

משפחתו

אביו, פרופסור זאב לב, היה מייסד מכון לב בירושלים.
לב הוא גרוש ואב לשלושה, ומתגורר ביפו. הוא בין הגברים הראשונים בישראל, שגידל את שלושת ילדיו כאב משמורן.

ספריו

ככותב

  • "ושיודע לשאול", הוצאת חרגול, 1998[15]
  • "Soulmates: The Story of Mahatma Gandhi and Hermann Kallenbach", Orient Blackswan, 2012[16]
  • "נהירין לנו שבילין דהודו", המפגש בין העולם היהודי-ציוני להודו ותרבותה על רקע צמיחת התנועות הלאומיות. הוצאת גמא, 2018. הספר מבוסס על עבודת הדוקטור של לב[17].
  • From Lithuania to Santiniketan: Schlomith Flaum & Rabindranath Tagore". Iithuanian Embassy in New Delhi, New Delhi, 2018[18]

סיפורים קצרים

  • "לגעת בעור", מגזין "מסע אחר", 1999
  • "גדעון בגיגית בגג העולם", בתוך: "אלו החיים שהייתי רוצה לחיות", אנתולוגית סיפורי מסע, עם עובד 2002
  • "קוקוס לטוסטוס", 2005.

עורך מדעי

  • "סאטיאגרהא בדרום אפריקה", תרגום האוטוביוגרפיה של מוהנדס קרמצ'נד גנדי, הוצאת בבל 2014
  • עדנה פרננדס, "יהודים אחרונים בקראלה", הוצאת עם עובד 2011[19]
  • אן קשמן וג'רי ג'ונס, "הדרך לנירוונה: המדריך השלם ליוגים, גורואים, אשרמים ומקדשים בהודו הרוחנית", הוצאת פן 2000
  • מוהנדס קרמצ'נד גנדהי, "שלטון עצמי" (תרגום מהינדי: הינד סווארג'). בתוספת "מכתב להינדו" מאת לב טולסטוי, והקדמה מאת שמעון לב. הוצאת אדם עולם, 2016[20][21].
  • קטלוג התערוכה "ירושלים בעיני צלמיה 1950-1900" במוזיאון מגדל דוד, 2016
  • אבשלום לוי, "שטח הפקר" (אלבום צילומים). הוצאה עצמית, 2016

כצלם

  • Das Land der Bible," Wolfgang Sottil (writer), Styria, Gratz, Austria 1995"
  • מנחם מרכוס, "מורה דרך: 50 מסלולי הליכה קלאסיים בישראל", הוצאת מפה 2009.

מאמרים נבחרים

  • "נדי והשואה", "היה היה", כתב עת להיסטוריה, גיליון מס 9, האוניברסיטה העברית ירושלים, 2012
  • "טאגור והיהודים, הקול האחר הבודד", כתב העת מבוע, גיליון מ"ט, ירושלים 2008
  • "וריד עמוק אל העולם שמעבר – מהטמה גנדי והרמן קלנבך בחוות טולסטוי", זמנים, גיליון מיוחד על הודו. עורכים: מירי אליאב פלדון ואייזיק לובלסקי
  • "נטייה עמוקה לרוחניות", "זמנים" מס. 122, 2013
  • "להחליף טיגריס בטיגריס", באתר "העוקץ", מאי 2012
  • "לשבור את מחסום הזרות", מסע אחר 69
  • "אם אהבתי במכירת כיסופים", בתוך: "מראה, מקום", קטלוג התערוכה, בית עגנון ירושלים, 2010
  • "על חשבון הנפש של היוצר על היצור", מבוע, קיץ 2009
  • "יושבים בצריפים ובוכים כקטון וכגדול - מעברת מחנה משואה", מבוע, קיץ 2008
  • "עולים לרגל", מאמר בקטלוג תערוכת יחיד בשם זה, מוזיאון מגדל דוד, ירושלים 1998
  • "במצר פי הצלמוניה", בתוך: קטלוג התערוכה "ירושלים בעיני צלמיה 1950-1900", 2016
  • "Gandhi and his Jewish Theosophist Supporters in South Africa", in: Julie Chajes and Boaz Huss, eds. Theosophical Appropriations: Esotericism. Kabbalah and the Transformation of Traditions, Goren Goldstein Library of Jewish Thought, Ben Gurion University Press (forthcoming, Sept. 2016).
  • "Melting Hitler's 'Heart of Stone' - Gandhi's Attitude to the Holocaust," "The Journal of Judeo Indo Studies", Vol. 13, 2013 (German version in: SudAsien 33. Jahrgang, Nr. 3/2013)
  • "From a Failing Lawyer to A Mass Movement Leader," Article and academic editing of the Hebrew translation to "Gandhi's Satyagraha in South Africa," Babel, 2014.

סרטים

  • "אצלנו אין כל חדש", (גרמנית: "Bei uns nichts Neues")[22]
  • "בני דוד," במאי-שותף עם עידו גלאס, במסגרת "הסיפור האמיתי", ערוץ 1 1998
  • "Berliner City Tour" (Director), independent, 1999
  • "לב הזיכרון", הוקרן בפסטיבל עין יהודית בסינמטק תל אביב, 2005.

פרסים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ [1]
  2. ^ לב מעיד, שירה באקדח מאולתר בתוך כיתתו בעת הפסקה.
  3. ^ נחום לב התפרסם שנים לאחר מותו, כקצין סיירת מטכ"ל שתכנן ופיקד על מבצע הצגת תכלית להריגת אבו ג'יהאד.
  4. ^ ביקורת על הספר בעיתון The Hindu
  5. ^ ראיון עם שמעון לב בעיתון הנפוץ בהודו ובעולם, The Times of India
  6. ^ מתוך הביקורות על הספר: "עצם פרסומם של ארבעה עשר המונולוגים עשוי להיות בבוא היום אחת העדויות ההיסטוריות והארכאולוגיות לרוח הזמן במדינת ישראל בת החמישים" (בתיה גור, "הארץ", 16.10.1998); "מסמך נדיר שחושף את הדינמיקה של המסע לעבר החילוניות" (אריאנה מלמד, "העיר" 4.9.1998); וכן יאיר שלג, מוסף "הארץ" 15.10.98
  7. ^ רשימת פרסומים באתר הספרייה הלאומית
  8. ^ רשימה חלקית של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות
  9. ^ "מראה מקום - מאה שנות צילום בישראל", מוזיאון מאנה-כץ, חיפה, סתיו 2000
  10. ^ אוסף ביקורות מתוך אתר התערוכה; מאמר בעיתון האוסטרי "די-פרסה"; מאמר ב"ג'רוסלם פוסט" (צרפתית); מאמר באתר מכון ון ליר בירושלים
  11. ^ קישור לדף התערוכה
  12. ^ "ירושלים דרך עדשה אחרת" מאת ניר חסון, עיתון "הארץ"
  13. ^ מאמר מאת ניסים סנואה, באתר "עולם הצילום"
  14. ^ דף התערוכה באתר המוזיאון לתולדות ירושלים
  15. ^ קישור לדף הספר
  16. ^ קישור לדף הספר
  17. ^ דף הספר בהוצאת "גמא"
  18. ^ [2]
  19. ^ קישור לדף הספר
  20. ^ קישור לדף הספר
  21. ^ ביקורת בעיתון "הארץ"
  22. ^ דף הפייסבוק של הסרט, על הדיירים העכשוויים של משפחת לב בברלין
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26578729שמעון לב

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שמעון_לב&oldid=1974055"