כינוי גנאי
כינוי גנאי או שם גנאי הוא שם המומצא לאדם, לקבוצת אנשים, לבעל חיים או לחפץ, נוצר למטרות ביזוי. המונח בא מלשון "גינוי", לגנות. כינוי גנאי הוא בהכרח פוגע, אך לעיתים משעשע או ילדותי. כינוי הגנאי מסתמך על מאפיין פיזי או נפשי, על טעות שנעשתה בעבר, על מוצא וכדומה, ומטרתו לזלזל במושא הגינוי.
כינוי גנאי כלשון הרע
כינוי גנאי עלול להיחשב כלשון הרע, כפי שפסק בית משפט השלום בירושלים:
הכינוי "כושי" נחשב בעיני החברה בכללותה ככינוי גנאי וכעלבון, שנועד להטיל דופי באדם בשל צבע עורו הכהה, ולסמנו כ"חריג", וכנחות ביחס לאדם בעל צבע עור בהיר. המדובר, למעשה, בביטוי גזעני, שנועד להשפיל ולבזות את התובע, אך ורק בשל השתייכותו לעדה האתיופית ובשל היותו בעל צבע עור כהה, ומשכך הוא נופל בגדר החלופה הרביעית של הגדרת "לשון הרע" שבסעיף 1 לחוק (ביטוי שנועד "לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, או מקום מגוריו").
— א (י-ם) 7878/05 אבי צגאי נגד איגנה אבי אבשלום, ניתן ב-11.1.07
בתביעה שהגיש איתמר בן גביר נגד אמנון דנקנר, על שכינה אותו בכינוי הגנאי "נאצי מלוכלך" בתוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה", נפסק שבדברים אלה של דנקנר יש משום לשון הרע, ועל כן עליו לפצות את בן גביר בפיצוי סמלי של שקל אחד (רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר, ניתן ב־12.11.06).
כינויי גנאי בעברית
- משקפופר (אבו ארבע) - כינוי גנאי לאדם המרכיב משקפיים.
- אבו עלי - כינוי המתאר אדם שמנסה לעשום רושם מפחיד אך למעשה שם עצמו לצחוק.
- ערבוש - אף על פי שבאופן כללי הסיומת וש יוצרת הקשר חיובי, יוצאת מן הכלל היא המילה "ערבוש", שהיא מילת גנאי לערבים. רוביק רוזנטל סבור כי השימוש בסיומת במקרה זה נועד להקטין את הערבי ולהציגו כחלש.[1]
- ערפי - כינוי לערבול עם שפם.
כינויי גנאי עדתיים בעברית
- ווּזווּז – כינוי גנאי לאשכנזים, המחקה את מבטאם של יוצאי מזרח אירופה ואת שפתם. הביטוי נוצר על בסיס אונומטופי של חיקוי צליל להג המילה היידית "וואָס" (קרי: "ווּס") - שפירושה "מה" - אשר ניתנה תדיר כתשובה על ידי העולים החדשים לשאלות שאותן לא הבינו.[2] ניתן להקביל כינוי גנאי זה למילה "ברברים", שבה כינו היוונים ביוון העתיקה את מי שאינם יוונים על בסיס האופן בו נשמעה לאוזנם שפתם הזרה. כיום המילה "ווזווז" מסמנת זהות אשכנזית גלותית ודחויה,[2] אולם היא אינה נפוצה ולעיתים נדירות בלבד ניתן לשמוע אותה. השימוש העיקרי בכינוי נעשה כהדגמה לקיומם של מתחים בין-עדתיים במדינת ישראל, ובמסגרות אמנותיות, כמו תערוכתו של האמן בועז ארד בשנת 2007 הנושאת שם זה.
- פרענק (קרי: "פְרֶנְק") – כינוי גנאי למזרחים. במילון הסלנג המקיף מאת רוביק רוזנטל מצוין כי מקור השם במילה הספרדית Francos, אשר היה בימי הביניים שמם של שבטי הפרנקים. עם הזמן הפכו "פרנקוס" ו-"פרנג'ים" כינויים לאירופים במזרח (גם בפי הערבים). כאשר עלו לארץ צאצאי מגורשי ספרד דוברי לאדינו מהאימפריה העות'מאנית, כינו אותם האשכנזים דוברי היידיש בארץ "פרענקים", מאחר שהם הגיעו לארץ ישראל מאירופה. לשם הגנאי פרענק התווסף התואר "פארח" (שם יידי המציין מחלת עור, ומשמש ככינוי גנאי).
- דוס – כינוי גנאי לדתיים, בעבר הכינוי נשא אופי שלילי, והתייחד בעיקר ליהודי החרדי. עם הזמן נעשה בו שימוש גם כלפי הדתי-לאומי, ואופיו השתנה - על אף שבדרך כלל ההקשר הוא שלילי, לעיתים הוא בעל אופי נייטרלי. דוגמה להיותו כינוי בעל אופי נייטרלי, ואף עם קורטוב של חיבה, ניתן למצוא בקיומם של מספר אתרי אינטרנט המיועדים לציבור הדתי-לאומי, המשתמשים במילה דוס כחלק מהשם שלהם. לדוגמה: אתר השידוכים "דוסידייט" (הלחם של דוס ודייט), אתר האירועים לדתיים "דוסילנד" (על משקל דיסנילנד) ו"דוסיבות" (מסיבות לציבור הדתי שילוב של "דוסים" ו"מסיבות"), צוות הקומיקאים אנדרדוס (שילוב של אנדרדוג ודוס).
- כושי - כינוי גנאי לשחורי עור (ראו לעיל).
- שלוּחים - כינוי גנאי המקובל בקרב יוצאי צפון אפריקה, ומתייחס במקור ליהודים ההרריים יוצאי הרי האטלס במרוקו, אזור שהיה מיושב בשבטים ברבריים כגון השלוחים[3] והמסמודה. תושבי האזור נחשבו לפרימיטיביים, חסרי תרבות והשכלה.[4] מילה זו התגלגלה במשמעות דומה גם ליידיש[5] (ראו להלן). בסוף 2009 הוגשה תביעה בסך 100,000 ש"ח כנגד הזמר קובי פרץ בטענה שכינה את קהל הרוקדים בבר מצווה בעפולה בה הופיע, בכינוי שלוחים. להגנתו, פרץ טען כי כינה אותם בכינוי "שלופים". בתגובה לתביעה הגיש פרץ תביעה נגדית על פגיעה בשמו הטוב. הפרשה הסתיימה לאחר שנתיים בביטול הדדי של התביעות.
- שלוֹך, ביידיש, הוא כינוי גנאי המקובל בקרב יוצאי מזרח אירופה על אדם מוזנח הלבוש ברישול. תהליך התגלגלות המילה מצפון אפריקה (ראו לעיל) לדוברי יידיש אינו ברור לחלוטין, אך תהליך דומה התרחש גם בצרפתית; מתקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי בצפון אפריקה החלה המילה "שלוך" לשמש ככינוי גנאי בצרפתית לגרמנים.
כינויי גנאי אנטישמיים
- "קַיְק" (מאנגלית: Kike) - כינוי גנאי ליהודי אמריקאי. מקורו במילה עוגה (אנגלית: cake) ובהגירה לארצות הברית בשלהי המאה ה-19. המהגרים היו מתבקשים לחתום על טפסים בטרם כחלק מתהליך הקליטה ואלו שלא ידעו לכתוב את שמם, סימנו בדרך כלל צלב כחתימה. מהגרים יהודים העדיפו לא לצייר צלב, ובמקומו ציירו מעגל, שהזכיר לפקידי ההגירה עוגה או כעך.
- "זִ'יד" (מהשפות הסלאביות; ברוסית: Жид; בפולנית: Żyd) – "יהודי", משמש ככינוי גנאי ברוסית ואילו בפולנית מילה זו פירושה "יהודי" ללא קונוטציה שלילית.
- "יהודון" - תרגום עברי נפוץ ל"ז'יד" הרוסי. כינוי גנאי מקביל באנגלית הוא "Jew Boy".[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כנוי גנאי |
הערות שוליים
- ^ רוביק רוזנטל, "גזענות לשונית", באתר הסתדרות המורים בישראל, פברואר 2011
- ^ 2.0 2.1 "vuzvuz" definition from Double-Tongued Dictionary
- ^ "שלוח", במילון merriam-webster
- ^ רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: קווים לדמותו של השלוּח, באתר nrg, 24/12/2009
- ^ מנחם צבי קדרי, פרקים בתולדות הלשון העברית, עמ' 31
- ^
חמי שלו, על יהודונים באמריקה ואנטישמים בישראל, באתר הארץ, 22 בינואר 2016
