שלמה מיכאלס
שלמה מיכאלוביץ' מיכאלס (קרי: "מיכואלס"; ביידיש: שלמה מיכאָעלס; ברוסית: Соломон Михайлович Михоэлс) היה שם הבמה של שלמה ווֹבסי (ברוסית: Вовси; 16 במרץ 1890, דווינסק, לטביה – נרצח בליל 12/13 בינואר 1948, מינסק, בלארוס); היה שחקן יידיש, מנהיג תרבותי של יהודי ברית המועצות, ואחד מקרבנותיו של סטלין הידועים ביותר. נרצח בידי סוכנים של האם.וו.דה. (משטרת הביטחון הסובייטית) בתאונת דרכים מבויימת במינסק, בירת בלארוס ב-1948.
קורות חיים
מיכאלס נולד בדווינסק, לטביה, למשפחה יהודית דתית. את השכלתו הראשונה הוא קיבל בתלמוד תורה. ב-1905 החל ללמוד במכללה ריאלית בריגה, אותה סיים ב-1908. ב-1911 נרשם לאוניברסיטה למסחר בקייב, אך לא סיים לימודיו עקב השתתפות בהפגנות סטודנטים. בין 1915–1918 למד משפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג.
ב-1918 עבר ללמוד משחק בסטודיו יהודי בהנחיית אלכסי גרנובסקי (אברהם אזרח). ב-1920 הקבוצה עברה למוסקבה והייתה הבסיס לתיאטרון היהודי, שהפך ב-1921 לתיאטרון הממלכתי-היהודי הסובייטי (גוס"ט). מ-1929 ועד להרצחו היה מיכאלס מנהלו האמנותי והרוח החיה של תיאטרון גוס"ט. בין תפקידיו הבלתי נשכחים, הייתה דמות המלך ליר במחזהו של שייקספיר. במהלך מלחמת העולם השנייה, מ-1941, התגייס שלמה מיכאלס לגופים יהודיים תומכי המשטר הסובייטי, בראשם הוועד היהודי האנטי פשיסטי. הוא עמד בראש הוועד כל שנות פעילותו והיה הדמות החשובה בו. ב-1943 יצא במסגרת תפקידו למסע של שבעה חודשים במערב כדי לגייס תמיכה מוראלית וכספית בברית המועצות במלחמתה בגרמניה הנאצית.
בליל ה-12 בינואר 1948 זומן מיכאלס למינסק לדיון, כביכול, בהעלאת מחזה בלארוסי חדש. הוא נלקח ממלונו במכונית, הוסע לבית קיט של מנהיג מפלגה מקומי ושם נרצח. גופתו נזרקה בצד הדרך ליד המלון, ושם נדרסה על ידי משאית, במטרה לביים תאונת דרכים. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר דונסקוי במוסקבה. מותו היה מכה קשה, בפרט ליהודי ברית המועצות, ולכל מעריציו ברחבי העולם היהודי - בכלל.
על שמו קרוי מרכז תרבות בינלאומי במוסקבה, וכמה רחובות בערים שונות ברחבי ברית המועצות. זמר המחאה הרוסי המפורסם, אלכסנדר גאליץ', כתב שיר לזכרו, שזכה בשעתו לפרסום רב. בישראל נקראו על שמו כיכר בתל אביב בקרבת תיאטרון הבימה, וכן רחובות בראשון לציון, בפתח תקווה ובשכונת קריית שמואל בחיפה.
בתו של מיכאלס הייתה נשואה למלחין היהודי משה (מואיסי) ויינברג.
ספרו של מיכאלס על חייו
- שלמה מיכאעלס, ארטיקלען, שמועסן, רעדעס, בואנוס איירס: היימלאנד, 1961. (ביידיש)
לקריאה נוספת
- נטליה ופסי-מיכאלס, אבי שלמה מיכאלס: חייו ומותו של שחקן יהודי; מרוסית, מכתב-יד: מנחם בן-אייר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('ספריית שבות על שם חיים הזז'), תשמ"ג 1982.
- אורי קליין, 'הנושא היהודי בקולנוע הסובייטי: על שלמה מיכאלס ובנימין זוסקין', קולנוע, 1 (1974).
- אידה הוברמן, 'התיאטרון היהודי במוסקבה: הישגיו וחיסולו: 90 שנה להולדתו של שלמה מיכואלס', עיתון 77, ד,20 (1980).
- מאמרים בתוך: מרדכי אלטשולר (עורך), התיאטרון היהודי בברית המועצות: מחקרים - עיונים - תעודות, ירושלים: מרכז לחקר ולתיעוד יהדות מזרח אירופה, תשנ"ו 1996:
- ליליה אברוטינה, 'עיצוב הדמות באמנותו של שלמה מיכואלס: עקרון הקונטרפונקט ומערכת הלשונות הרב-רבדית', עמ' 271–292.
- מרדכי אלטשולר, 'רצח שלמה מיכואלס: תעודות'.
- יעל הרוסי, 'מיכואלס - שחקן יהודי, אמן אוניברסלי'.
- ואלרי סמנובסקי, 'גראנובסקי, מיכואלס ובעיית "התיאטרון האוניברסלי'.
קישורים חיצוניים
- שלמה מיכאלס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מרדכי סבר, שלמה מיכאלס – שחקן, אדם ויהודי, דבר, 12 באוגוסט 1983 (עם הופעת ספרה של בתו, נטליה ופסי-מיכאלס, "אבי שלמה מיכאלס")
- מיכאל הנדלזלץ, הטרגדיה של חייו, באתר הארץ, 4 ביולי 2006
- אריאל הירשפלד, נגיעה בשולי אדרתו, באתר הארץ, 2 ביולי 2008
- פרץ מארקיש, שלמה מיכואלס: נר תמיד לפני הארון, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2012
- Провокация века, И.Туманян, מאמר על מותו (ברוסית)
- אליהו פאלקאָוויטש (רעדאקטאָר), מיכאָעלס: 1890–1948, מוסקבה: דער עמעס, 1948, בארכיון האינטרנט (ביידיש)
- אוספו הפרטי של שלמה מיכאלס, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
27180996שלמה מיכאלס