שלמה הסטרין
 | |
| לידה | 1914 |
|---|---|
| פטירה | 2 בפברואר 1962 (בגיל 48 בערך) |
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| מקום מגורים | קנדה, ארצות הברית וישראל |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1957. |
| תרומות עיקריות | |
| מחקר בסינתזה אנזומיטית של חומרים אנלוגיים לסוכרוז | |
שלמה הֶסטרין (Hestrin; 1914 – 2 בפברואר 1962) היה פרופסור לביוכימיה ומראשוני החוקרים בתחום באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1957.
ביוגרפיה
הסטרין נולד בשנת 1914 בוויניפג שבקנדה ליוסף ולמרים הסטרין, שהיו קשורים בפעילות הציונית של אזור מגוריהם.[1] בשנות ילדותו, אירחו הוריו בביתם רבים מבכירי תנועת העבודה שעסקו בשליחות בצפון אמריקה, בהם רחל ינאית בן-צבי, זלמן שזר ויהודה אבן שמואל. לאחר עלייתם לארץ ישראל בשנת 1932, הצטרפה המשפחה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, שם הסטרין היה ממייסדי חברת "ספן", ואביו שימש כמזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית תחת ניהולו של ברל לוקר ומנהל המכון החקלאי.
לאחר מכן החליט הסטרין להתמסר ללימודים אקדמיים, הוסמך באוניברסיטה העברית במדעי הטבע וסיים שם דוקטורט (הדיסרטציה הייתה בנושא "פירוק מלטוז על ידי מיקרו אורגניזמים"). בקנדה למד הסטרין בבית ספר עברי והשתלם במדעי הרוח באוניברסיטת מניטובה. במהלך לימודיו, שימש עוזר מחקר במחלקה לבקטריולוגיה, במעבדה לכימיה, במעבדה להורמונים והשתתף בחקר מחלת הסרטן. לאחר מכן נשלח מטעם הפקולטה לרפואה להשתלמות מקצועית בארצות הברית ושהה שם כשנה וחצי.
לאחר קום המדינה מונה הסטרין לחבר סגל בפקולטה לרפואה ובפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע של האוניברסיטה העברית. בין תפקידי המנהלה אליהם מונה לאורך השנים: ראש המחלקה לביוכימיה, מנהל המעבדה לכימיה מיקרוביולוגית, חבר הוועדה המתמדת של סנאט האוניברסיטה ויו"ר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הטבע. יחד עם פרופ' אפרים קצ'לסקי (לימים אפרים קציר) היה העורך הראשון של כתב העת "מדע".
בשנת 1957 זכה הסטרין בפרס ישראל למדעים מדויקים, במשותף עם דוד פיינגולד ותלמידו גד אביגד. זכייתו ניתנה לו על מחקרו בסינתזה אנזומיטית של חומרים אנלוגיים לסוכרוז. בנימוקי השופטים ניתנה התייחסות כוללת לעבודתו, עליה נאמר: "העבודה מהווה תרומה בת קיימא לביוכימיה הכללית ומעודדת את המשך התפתחותה בישראל". באותה שנה זכה מורו בעבר, שאול אדלר, בפרס ישראל למדעי הרפואה.
עבודתו הוכרה גם בפרס שווארץ. במהלך השנים, פורסמו על ידו כתשעים מחקרים בביולוגיה וביוכימיה. במחקריו המעבדתיים התגלה לראשונה חומר המשמש תחליף להרחבת נפח הדם, תגלית המשמשת בעיקר למניעת אובדן דם בנפגעים. בין תלמידיו נמנים מיכאל שרם, צבי זלינגר ואברהם הרשקו.
אחותו של הסטרין, שרה הסטרין-לרנר, זכתה בשנת 1955 בפרס ישראל למדעי הרפואה. הסטרין נפטר בשנת 1962, בגיל 48. נטמן בהר המנוחות, הותיר אחריו את רעייתו, הארכאולוגית רות הסטרין, ואת שני ילדיו.
הוקרה והנצחה
לאחר מותו סיפר אפרים קציר על עבודתם המשותפת:
כדי להוקיר את זכרו של הסטרין, האגודה הישראלית לביוכימיה ולביולוגיה מולקולרית מעניקה מדי 1-3 שנים פרס על שמו. הפרס ניתן לביוכימאים צעירים המצויים בתחילת הקריירה העצמאית שלהם, ואשר מבצעים את מרבית עבודתם המחקרים בתחומי ישראל.[2]
לקריאה נוספת
- אברהם חיים אלחנני, ירושלים ואנשים בה, ירושלים: ר' מס, 1977.
קישורים חיצוניים
- על הסטרין ועל "פרס הסטרין" באתר האגודה הישראלית לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית (באנגלית)
- ב. ברשאי, בעל פרס ישראל למדע מדוייק, דבר, 10 בנובמבר 1958
- פרופ' ש הסטרין – למנוחות בירושלים, דבר, 5 בפברואר 1962
- שנה לפטירתו של שלמה הסטרין, דבר, 26 בפברואר 1963
הערות שוליים
- ^ יוסף הסטרין – למנוחות, דבר, 14 בספטמבר 1970.
- ^ Hestrin Prize, The Israel Society for Biochemistry and Molecular Biology (ISBMB) (באנגלית)
