שלמה אבולעפיה
שלמה אבולעפיה (1865, ה'תרכ"ה, ביירות – 15 בפברואר 1909, י"ט בשבט ה'תרס"ט, יפו) היה נצר למשפחת אבולעפיה וממייסדי העיר תל אביב.
קורות חיים
משפחת אבולעפיה הגיעה לארץ-ישראל לאחר גירוש ספרד, בתחילת המאה ה-16. אבי סבו של אבולעפיה היה רבי חיים אבולעפיה, שהיה ממניחי היסודות ליישוב היהודי המתחדש בטבריה (1740), ומגדולי רבניה, סבו מצד אביו היה הרב חיים נסים אבולעפיה, שהיה ראש רבני ירושלים והראשון לציון בשנת 1855, וסבו מצד אמו היה הרב ידידיה רפאל אבולעפיה, שהיה ראש ישיבת המקובלים בית אל.
שלמה אבולעפיה נולד בביירות (אז בסוריה) ב-1865, בן ליצחק ולבוליסה. בנעוריו למד אבולעפיה בבית הספר התיכון הפרטי "תפארת ישראל״ שהקים החכם זאכי כהן. ב-1886 התקבל בהמלצת קרובו, נסים בכר, שהיה מנהלם של בתי־הספר של "אליאנס" בארץ ישראל, משרת מורה לצרפתית ולערבית בבית־הספר של הברון רוטשילד. עם רכישת אדמות דוראן, עליהן קמה אחר־כך העיר רחובות היה אבולעפיה מהראשונים שהקימו בית במקום. ב-1892 נישא אבולעפיה לרבקה בת יעקב פרץ פריימן. לזוג נולדו ארבעה בנים וארבע בנות. בכורו, רפאל אבולעפיה, היה איש גדוד נהגי הפרדות וניל"י ואחר־כך גם מנהלו של בית־החולים "משגב לדך".
ב-1895 עבר עם משפחתו מרחובות ליפו, שם שימש מורה לערבית בבתי־הספר של "אליאנס" ו"עזרה". מאוחר יותר עקר אבולעפיה משם לשכונת נווה צדק. את ביתו בשכונה ייעד אבולעפיה לבתו הבכורה, רחל, כדי שישמש לה בית אחרי נישואיה לדוד בית לחמי. בית זה שימש בית ועד לתרבות (שמואל יוסף עגנון, אז עולה צעיר, שכר את עליית הגג של הבית וכתב שם את סיפורו "תמול שלשום"). בקיאותו של אבולעפיה בשפה הערבית ובמנהגי המזרח הקנתה לו את הכינוי "מוכתר סלים", ועמדה לו אחרי מהפכת הטורקים הצעירים (1909) כאשר הוכרזה חוקה חדשה באימפריה הטורקית, ואבולעפיה התמנה לנציג יהודי יפו בפני השלטון הטורקי וערביי יפו.
אבולעפיה הצטרף לאגודת אחוזת-בית, והיה אחד משישים ושישה בעלי המגרשים הראשונים של מייסדי תל אביב, אך חלה לפני שהספיק לבנות את ביתו בשכונה החדשה שעתידה הייתה לקום. בגלל מחלתו נסע אבולעפיה להיוועץ ברופא בביירות, שב לביתו ונפטר זמן קצר אחרי כן. הוא נטמן בבית־הקברות העתיק ביפו ביום כ' בשבט, תרס"ט — חודשיים לפני טקס הגרלת המגרשים לשכונה החדשה.
הבית בחלקה 2 בשכונת אחוזת-בית (כיום רחוב יהודה הלוי 20), שאבולעפיה לא הספיק לבנות, הוקם על ידי אלמנתו רבקה.
אביה של רבקה, ממייסדי ראשון-לציון (ששב לפני כן לפולין) ניסה לשכנע את האלמנה לחזור לוורשה, אך היא מיאנה. באמצע שנות ה-20 מכרה את ביתהּ, ועברה לגור בבית חדש במערב העיר (כיום רחוב חובבי ציון), שם חייתה עד פטירתה בשנת 1961 בגיל 86.
לרבקה ושלמה אבולעפיה היו שמונה ילדים: רפאל אבולעפיה (מחברי ניל"י), רחל בית-הלחמי, גדעון אבולעפיה, בוסתנאי אבולעפיה, אלישבע ריגלר, יעל בכנר, אבנר אבולעפיה ועליזה שלוי.
קישורים חיצוניים
- אלבום וציוני דרך לאבולעפיה, באתר משפחות מייסדי תל אביב
- אבולעפיה שלמה, באלבום המשפחות של עדת ראשון לציון
- דוד תדהר (עורך), "שלמה אבולעפיה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 491
- סיור בתל אביב
- סיור בתל אביב
27329754שלמה אבולעפיה