שירה (צוללת)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שִׁירֶה
קובץ:Scire.jpg
תיאור כללי
סוג אונייה צוללת
צי הצי המלכותי האיטלקי
דגל הצי דגל הצי המלכותי האיטלקי
סדרה 600 דגם אדואה
אוניות בסדרה סך הכל 59 צוללות מתוכן 17 מדגם אדואה
ציוני דרך עיקריים
מספנה Oderno-Terni-Orlando באיטליה
הושקה 6 בינואר 1938
תקופת הפעילות 25 באפריל 1938 – הווה (86 שנים)
אחריתה הוטבעה ליד חיפה ב-10 באוגוסט 1942
מיקום 32°54′0″N 34°58′0″E / 32.90000°N 34.96667°E / 32.90000; 34.96667[1]
מידות
הֶדְחֶק 697.25 טון על פני המים, 856.4 טון בצלילה
אורך 60.18 מטר
רוחב 6.45 מטר
שוקע 4.79 מטר
נתונים טכניים
מהירות 7.5 קשר בצלילה, 14 קשר על פני הים
עומק צלילה 80 מטר
גודל הצוות 53 לוחמים
טווח שיוט 3180 מיל על פני הים (במהירות של 10.5 קשר), 74 מיל בצלילה (במהירות של 4 קשר)
הנעה 2 מנועי דיזל בהספק 1,400 כ"ס ו-2 מנועים חשמליים בהספק 800 כ"ס
צורת הנעה מדחף
אמצעי לחימה
חימוש שישה צינורות 533 מילימטר לשיגור טורפדו ו-12 טורפדות, תותח בקוטר 100 מ"מ, 2 מקלעים בקוטר 13.2 מ"מ ו-3 "חזירים" (טורפדו מאויש)

שִׁירֶה (באיטלקית: Scirè) הייתה צוללת איטלקית, שהוטבעה במלחמת העולם השנייה בסמוך לנמל חיפה.

הצוללת

"שירה" הייתה צוללת מדגם 600 אדואה (Series 600 Class Adua) במשקל 680 טונות ששירתה בצי המלכותי האיטלקי. היא נקראה על שם מחוז שירה שבצפון אתיופיה, בו נחלו האיטלקים ניצחון בשנת 1936 ושהיה חלק ממזרח אפריקה האיטלקית.
"שירה" נבנתה במספנות Oderno-Terni-Orlando (שהפכו למספנות מוגיאנו) בין השנים 1937–1938, הושקה ב-6 בינואר 1938 בלה ספציה, ונכנסה לשירות ב-25 באפריל באותה השנה כחלק מהשייטת העשירית הקלה (Decima Flottiglia MAS) של הצי המלכותי האיטלקי[2].

בקיץ 1940 בוצעו בצוללת מספר שיפורים הדרושים לטובת שיגור צוללי תקיפה, וביניהם הקטנת גשר הפיקוד והסרת תותח הסיפון על מנת לאפשר לה לשאת 3 "חזירים" (טורפדו מאויש).

מפקדה הראשון היה יוניו ולריו בורגזה, וב-1942 החליפו ברונו זליק (Bruno Zelik).

פעילות מבצעית

עם השקתה צורפה "שירה" לשייטת מס' 15 בלה ספציה ויצאה למשימות אחדות כנגד ספינות בריטיות בים התיכון. באחת מהן - ב-10 ביולי 1940 - הצליחה להטביעה את אוניית המשא הצרפתית "שיק" (SS Cheik) באמצעות טורפדו צפונית לסרדיניה[3].

הפשיטה על נמל גיברלטר

בהמשך אותה השנה נטלה "שירה" חלק בשלוש תקיפות לא מוצלחות כנגד מטרות בריטיות בנמל גיברלטר ("מבצע BG1" ב-29 בספטמבר 1940, "מבצע BG2" ב-30 באוקטובר 1940, ו"מבצע BG3" ב-27 במאי 1941[4]).

ב-20 בספטמבר 1941 תקפה את נמל גיברלטר בפעם הרביעית. ל"מבצע BG4" יצאה "שירה" ב-10 בספטמבר מנמל לה ספציה. ב-18 בספטמבר עגנה סמוך למכלית האיטלקית "פולגור" (Fulgor) שבנמל קדיס, בה המתינו 10 צוללים. עשרת הצוללים עלו על סיפון הצוללת, שהפליגה לכיוון נמל גיברלטר. עם הגעתה שיגרה "שירה" צוללים אשר הצליחו להטביע את המכליות "פיונה של" (Fiona Shell) ו-"דנבידייל" (Denbydale) ואת ספינת הסוחר "דורהם" (Durham). "דנבידייל" ו-"דורהם" שקעו במימי הנמל הרדודים, ולכן נימשו ותוקנו ואילו "פיונה של" שקעה לגמרי[3].

על פעולה זו זכו לוחמי ה"שירה" בעיטור מידי בניטו מוסוליני[2].

הפשיטה על נמל אלכסנדריה

למשימתה המפורסמת ביותר, הפשיטה על נמל אלכסנדריה, יצאה "שירה" ב-3 בדצמבר 1941 מנמל לה ספציה. ב-9 בדצמבר עגנה בבסיס הצי המלכותי האיטלקי בים האגאי שבאי לרוס. בלרוס עלו על סיפונה 6 צוללים מפעילי ה"חזירים". ב-14 בדצמבר עזבה את הצוללת את לרוס וב-19 בדצמבר הגיעה לנמל אלכסנדריה שבמצרים.
עם הגעתה שיגרה מסיפונה שלושה "חזירים", אשר הצליחו לחדור לתוך הנמל ולהטביע את אוניות המערכה HMS Queen Elizabeth ו-HMS Valiant, את המשחתת HMS Jervis ומכלית נורווגית בשם "סגונה" (SS Sagona)[5].

נמל אלכסנדריה נחשב לאחד מהנמלים הבטוחים ביותר עבור כלי השיט של בעלות הברית שכן הוא היה מוגן על ידי מוקשים ימיים, לולאות והידרופונים לגילוי צוללות, מחסומי רשת ומוצבי תצפית. מפעם לפעם אף הוטלו במימיו, באופן אקראי, פצצות עומק. "שירה" הצליחה לחדור לתוך הנמל, למרות כל אמצעי ההגנה שנפרסו, ככל הנראה בשל חוסר ערנות של צוותי הגנת הנמל הבריטים[5].

המבצע המוצלח של "שירה" בנמל אלכסנדריה היה המשך לשתי תקיפות לא מוצלחות שבוצעו על ידי הצוללת האיטלקית "אירידה" (Iride) ב-22 באוגוסט 1940 וב-30 בספטמבר אותה השנה (מבצעים "GA1" ו-GA2" בהתאמה). ייתכן כי מבצע זה הצליח להחליש במידת מה את הצי המלכותי הבריטי במזרח אגן הים התיכון, אם כי לזמן מוגבל. אפשר שעליונותו הזמנית של הצי המלכותי האיטלקי במזרח אגן הים התיכון, שנוצרה לאחר הפשיטה בנמל אלכסנדריה, אפשרה העברת לוחמים וציוד עבור כוחות מדינות הציר בצפון אפריקה[6]. למרות ההטבעה, הרי שבסיכומו של דבר הצלחת הפעולה הייתה חלקית: הספינות הבריטיות שקעו במימי הנמל הרדודים, ולכן נימשו, תוקנו וחזרו לשירות כשנתיים לאחר מכן, וששת הצוללים שביצעו את המשימה נתפסו[5].

בדרכה חזרה לנמל לה ספציה, ובעודה על פני המים, נצפתה והופצצה "שירה" על ידי מטוס ימי בריטי, אולם לא נפגעה[3].

על תקיפת נמל אלכסנדריה קודם בורגזה לפיקוד על השייטת הקלה העשירית של הצי, ולוחמי הצוללת זכו במדליית הזהב של הצי המלכותי האיטלקי[5].

לאחר ההתקפה האיטלקית המוצלחת באלכסנדריה מיהרו הבריטים והניחו בחשאי, וללא כל תיעוד מסודר, מערכת גילוי תת-מימית כנגד צוללות בכמה מנמלי הים התיכון האחרים שבשליטתם. אחת מן המערכות הותקנה בנמל חיפה. בסיסה של המערכת היה בסטלה מאריס שבראש הכרמל, ושלושה כבלים רב שכבתיים תוצרת "סימנס לונדון 1940" נמתחו על קרקעית הים בניצב לחוף ולעומק מספר קילומטרים. כאשר עבר גוף עשוי ברזל מעל הכבלים הללו נוצר שינוי בזרם, וכך ניתן היה לאכן צוללת שעוברת במקום[7].

הפשיטה על נמל חיפה

ציידת הצוללות HMT Islay אשר פגעה ב"שירה" באמצעות פצצות עומק עת נסתה לחדור לתוך נמל חיפה ב-10 באוגוסט 1942

לאחר הפשיטה על נמל אלכסנדריה ובשל האיום של מעצמות הציר בצפון אפריקה, פונו ספינות בריטיות רבות מנמל אלכסנדריה לנמלים בים האדום ולנמל חיפה. בתי הזיקוק לנפט ונמל הנפט בחיפה היוו יעד אסטרטגי לתקיפות של מדינות הציר, דבר שהביא את מפקדת הצי המלכותי האיטלקי ליזום פשיטה, באמצעות צוללי תקיפה, בנמל. הצי המלכותי האיטלקי סבר שהבריטים מייחסים לנמל חיפה חשיבות מוגבלת, והניחו כי הוא יהיה מוגן באופן חלקי בלבד[8].

למשימתה בנמל חיפה יצאה "שירה" ב-27 ביולי 1942 מנמל לה ספציה. ב-1 באוגוסט עגנה הצוללת בנמל לרוס, שם עלו על סיפונה 11 צוללי-תקיפה (8 צוללים-מפעילי "חזירים", 2 צוללים-סיירים ורופא). ההכנות לתקיפת נמל חיפה נערכו על פי תבנית הדומה לזאת של תקיפת נמל אלכסנדריה, וב-6 באוגוסט עזבה הצוללת את לרוס והפליגה לכיוון חיפה[9].

ב-10 באוגוסט הייתה הצוללת אמורה לשגר שמונה צוללים-לוחמים במרחק חצי מייל מהכניסה לנמל חיפה, אשר היו צריכים להצמיד מוקשי עלוקה אל מטרותיהם[10], אולם נראה כי משימתה של "שירה" נחשפה על ידי המודיעין הבריטי כבר ב-24 ביולי[11]. תשדורת נוספת שיורטה ב-26 ביולי, יום לפני יציאתה של "שירה" מנמל לה ספציה, חיזקה את חשדות הבריטים בדבר התכנותה של מתקפה באגן המזרחי של הים התיכון. ב-29 ביולי יורטה תשדורת איטלקית בדבר הטסת צוותי צוללים-לוחמים לרודוס ויום למחרת יורטה תשדורת בדבר הפלגתה של "שירה" לכיוון לרוס. נראה שאז הגיעו הבריטים למסקנה כי הצוללת "שירה" עתידה לבצע תקיפה באחד מנמלי האזור. הבריטים העמידו את כוחות הגנת החופים שלהם בכוננות גבוהה מבלי לדעת בשלב זה את יעד התקיפה המדויק. ב-3 באוגוסט ירט המודיעין הבריטי תשדורת של הלופטוואפה בנוגע לביצוע גיחות צילום מעל נמל חיפה - נמל שעד לעת ההיא זכה לתשומת לב מעטה מאוד מצד הגרמנים. על סמך הנאמר לעיל העריכו הבריטים כי התקיפה עתידה להתרחש בנמל המדובר[9].

קובץ:עמדת תצפית צפון מערב סטלה מאריס.jpg
העמדה הבריטית בסטלה מאריס ממנה ירו הבריטים על הצוללת

ב-9 באוגוסט, בשעה 2:00 בלילה, איתר מטוס סיור ימי את הצוללת מדרום־מזרח לקפריסין, ופעם נוספת באזור נהריה ב-10 באוגוסט בשעה 11:15. לאחר מכן נותק קשר העין עם הצוללת, ככל הנראה בשל ירידתה אל מתחת לפני המים. "שירה" התקרבה לנמל חיפה מצפון ואותרה על ידי מערכת גילוי תת-מימית כנגד צוללות שנפרסה בחלקו הצפוני של מפרץ חיפה, ממערב למושב בוסתן הגליל, כ-11 ק"מ מנמל חיפה. בשעה 15:09 הורה פיקוד החוף לסוללת התותחים בבסיס סטלה מאריס שעל ראש הכרמל וכן לציידת הצוללות HMT Islay להתכונן לירי. בשעה 15:30 החלה HMT Islay להטיל פצצות עומק, דבר שגרם לפגיעה בצוללת וחייב אותה לעלות לפני המים. בשעה 15:50, עשר דקות לאחר שנצפתה עולה לפני המים, החלה סוללת התותחים בסטלה מאריס לירות לעברה. "שירה" נפגעה מפגיעה ישירה של פגז והחלה לשקוע, ובשעה 16:10 שקעה לחלוטין על 53 לוחמיה[9][12].

"שירה" הייתה אמורה לדווח למפקדת הצי המלכותי האיטלקי ב-13 באוגוסט על הצלחת המבצע, אך באותו היום וביום שלמחרת לא הגיע שום שידור מהצוללת. הצי המלכותי האיטלקי ביקש מהלופטוואפה סיוע באיתור הצוללת. הלופטוואפה ערך חיפושים ב-16 באוגוסט וב-17 באוגוסט בתא שטח שבין רודוס לבין מפרץ חיפה, אולם לא העלה דבר פרט לעובדה כי כלי השיט בנמל חיפה לא נפגעו[13].

לאחר הטביעה

גשר הפיקוד של הצוללת "שירה" וזר זיכרון שהניחו צוללים איטלקים במקום בשנת 2002

מיקומה של הצוללת הטרופה היה ידוע ובשנת 1950 דיווח עליו חיל הים הישראלי לצי האיטלקי. בין השנים 1963–1964 שהתה בחיפה משלחת איטלקית בה נכחו נציגים של משפחות הלוחמים ושל חברה אזרחית שעסקה בעבודות צלילה במקום. חברת הצלילה דיווחה שלא הצליחה לאתר שרידי אדם, אולם חלקים מהצוללת נמשו והועברו לאיטליה, שם הוצבו באנדרטות זיכרון. בנוסף לכך גופותיהם של שני הצוללים-סיירים, שנשטפו לחוף מפרץ חיפה ונקברו בבית הקברות הצבאי בחוף כיאט, הובאו לקבורה באיטליה. יתר אנשי צוותה של "שירה" הוכרזו נעדרים[14].

בשנת 1982 ערך הארכאולוג הימי אהוד גלילי צלילת חקר ותיעוד בצוללת. במסגרת הצלילה אותרו שרידי אדם - ממצא שדווח לנספח הצבאי האיטלקי בישראל. בעקבות הדיווח חולצו, בשנת 1984, שרידיהם של 42 מאנשי צוותה של "שירה" והובאו לאיטליה, שם נקברו ב"אתר ההנצחה ללוחמים איטלקים שנהרגו מחוץ לגבולות מולדתם", שבעיר בארי. יתר אנשי הצוות הוכרזו כנעדרים, ככל הנראה, בשל שהייתם בחרטום הצוללת, ומאחר שזה קרס, לא יכלו צוללים להיכנס לתוכו ולחלצם. הצוללת הטרופה הוכרזה אתר מורשת של הצי האיטלקי[15].

בשנת 2002 ניזוקה הצוללת הטרופה במהלך תמרון משותף של צי ארצות הברית עם חיל הים הישראלי: נשברו תורני הפריסקופ וכן נגרם נזק לגוף הצוללת ולגשר הפיקוד. בנוסף לכך סביב ירכתי הצוללת נכרכו שרשרות ברזל, דבר אשר העלה את החשד כי במקום נערך אימון למשיית צוללת שקועה. חשיפת הנזק הובילה למחאה רשמית של ממשלת איטליה בפני ישראל וארצות הברית בגין חילול אתר מורשת והנצחה אשר מוגן על פי חוק בין לאומי. בעקבות התקרית אטם הצי האיטלקי את כל פתחי הגישה אל הצוללת הטרופה וקבע לוח זיכרון על פתח ירכתיה[16].

בשנים 2008 ו-2011 יצאו אל "שירה" מספר משלחות של צוללים איטלקים וישראלים, ובראשם אהוד גלילי, אשר סקרו ותיעדו פעם נוספת את הצוללת וכן את הנזק שנגרם לה בשנת 2002[17].

פריטים רבים שמשו צוללים וארכאולוגים ישראלים מהצוללת הטרופה במשך השנים הועברו, בשנת 2009, לאיטליה ונמסרו ל"מוזיאון הכוחות המיוחדים של הצי האיטלקי" בלה ספציה, שם הם מוצגים עד היום[16].

בשנת 2012 נערך, בעיר הנמל גליפולי שבדרום איטליה, טקס הוקרה במעמד שגריר ישראל באיטליה, ראש עיריית גליפולי ומפקדי הצי האיטלקי. במהלך הטקס הוענקו למדינת ישראל ולאהוד גלילי אותות הוקרה על תיעוד, מחקר והנצחה של ה"שירה" והבאת חלליה לקבורה באיטליה[16].

הצוללת הטרופה שקועה בעומק של 30 מטרים וכיום, במקביל להיותה אנדרטה, אתר זיכרון ומורשת קרב, מהווה אתר צלילה פופולרי ומוקד משיכה לצוללים רבים[17]. בשנת 2004 הוענק השם "שירה" לצוללת חדשה של הצי האיטלקי.

בתרבות

ביולי 2014 הוקרן לראשונה הסרט "הים לא אכזר" המספר בין היתר את סיפור מציאתה של הצוללת ושל הקרב האחרון שלה. הסרט, אותו יצרו יהודית יחזקאלי ויגאל יחזקאלי, הוקרן בפני הציבור באודיטוריום בחיפה בנוכחות הנספח הצבאי האיטלקי[18][19].

גלריית תמונות

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שירה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ הצוללת "שירה", באתר Subnet Italia
  2. ^ 2.0 2.1 אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 117, ניסן תשע"ה.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ‏Regio Smg SCIRE באתר subnetitalia.
  4. ^ "מבצע BG1" התבטל בעקבות הוראה מדרגים גבוהים. מבצעים "BG1" ו-"BG2" נכשלו בעקבות תקלה בשלושת ה"חזירים".
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 117–118, ניסן תשע"ה.
  6. ^ אם אכן נוצר שינוי כלשהו במאזן הכוחות, לאחר הפשיטה בנמל אלכסנדריה, במזרח אגן הים התיכון, הרי שהיה זמני בלבד שכן הצי המלכותי הבריטי כבר הספיק לבסס את עליונותו במימי הים התיכון לאחר הניצחון המכריע על הצי המלכותי האיטלקי בקרב כף מטפן במרץ 1941. עליונות זאת נשמרה עד תום מלחמת העולם השנייה
  7. ^ רוב הפרטים לגבי המערכת אינם ידועים, אך בשנים האחרונות הצליחו צוללנים למשות חלקים מן הכבלים, מה שאפשר לזיהוי מקורם באופן חד-משמעי. המידע על פי הרצאתו של ד"ר אהוד גלילי, ארכאולוג ימי ברשות העתיקות, יוני 2013.
  8. ^ אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 118, ניסן תשע"ה.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 119–125, ניסן תשע"ה.
  10. ^ בצילומי אוויר של נמל חיפה שצילם הלופטוואפה ב-9 באוגוסט נצפו מספר מטרות אפשריות לתקיפה בתוך הנמל: 2 סיירות, 2 משחתות, 5 ספינות ליווי, 4 מכליות ו-4 ספינות תדלוק.
  11. ^ על פי הרצאת ד"ר גלילי.
  12. ^ נראה כי כאשר הותקפה "שירה" עמדו שני צוללים-סיירים לעוזבה לטובת סיור מקדים, או שכבר היו במים בסמוך לצוללת ונהרגו על ידי פצצות העומק. גופותיהם נשטפו לחוף מפרץ חיפה מספר ימים לאחר הקרב. לפי דו"חות בריטיים הם היו לבושים בחליפות צלילה ונשאו ציוד צלילה. הם נקברו בבית הקברות הצבאי חוף כיאט שבחיפה.
  13. ^ אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 120, ניסן תשע"ה.
  14. ^ אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 125, ניסן תשע"ה.
  15. ^ אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 125–127, ניסן תשע"ה.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 128–129, ניסן תשע"ה.
  17. ^ 17.0 17.1 אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, "נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה", קתדרה, גיליון 155, עמ' 129, ניסן תשע"ה.
  18. ^ הזמנה להקרנה חגיגית של הסרט באתר "כדאי לדעת כל מה שקורה בצפון"
  19. ^ "הים לא אכזר" קדימון לסרטה של יהודית יחזקאלי המספר גם את סיפור מציאתה של הצוללת שירה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32237882שירה (צוללת)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שירה_(צוללת)&oldid=2048223"