שיטה כלכלית
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
שיטה כלכלית היא המאפיין של הפעילות הכלכלית בחברה מסוימת.
שיטות כלכליות בסיסיות
משך רוב תולדותיה של האנושות התקיימו בני האדם תחת שיטה כלכלית חד שלבית או דו שלבית פשוטה. בשיטות מעין אלו, חיו בני אדם בחבורות לא היררכיות או בעלות הירארכיה ראשונית בלבד כשהם מספקים את צורכי קיומם מליקוט מזון צמחי זמין, או מציד חיות (ציידים-לקטים). מאמץ הכילכול שהושקע בהפיכת המשאבים הזמינים למזון או לבוש היה חד-שלבי או דו-שלבי, ולרוב התמצה באיסוף ישיר של מזון זמין או כסות, או יצירת כלים פשוטים להשגת שתי מטרות אלו.
חברה מפותחת מעט יותר נוצרה כאשר הצליחו בני האדם לביית מספר סוגים של בעלי חיים, ולעשות שימוש בהם למטרות שונות לאורך זמן. בעלי חיים כמו סוסים, חמורים וגמלים שמשו לתעבורה, בעלי חיים כמו פרות, כבשים, עיזים, למות, חזירים או תרנגולות שימשו מקור לחלב, לביצים, לבשר, ליצירת בגדים ושמיכות, וכדומה. גידול בעלי החיים אפשר לחבורות האנושיות ליהנות מאספקה שוטפת יחסית של צורכי הקיום הבסיסיים, אך תבעה מהם לרוב לנדוד ממקום למקום בהתאם לעונות השנה כדי לספק את צורכי המרעה לבעלי החיים.
השלב הבא בהתפתחות החברה האנושית בא עם היווצרות חברה חקלאית, ככל הנראה בתחילת האלף השלישי לפני הספירה. כאן, לא הסתפקו בני האדם בליקוט מזון שנקרה על דרכם, או בנדודים בעקבות מזון עבור בעלי חיים המספקים את צורכי מזונם, אלא התיישבו במקום אחד ובו זרעו זנים מסוימים של צמחים, גידלו אותם והשתמשו בהם כמזון עבורם ועבור חיות משק בית שסיפקו צרכים נוספים.
המהפכה החקלאית
ערך מורחב – המהפכה החקלאית
המשטר הכלכלי החקלאי יצר מהפכה בתולדות האנושות. גידול תוצרת חקלאית אפשר ודרש מבני אדם להשאר לאורך זמן במקום אחד, לתכנן באופן מדוקדק את מעשיהם ואת שלבי העשייה, להמתין לאורך זמן רב עד שההשקעה בעיבוד האדמה תניב פרי, ולהתחשב במספר רחב יחסית של גורמים העשויים להועיל או להזיק לגידולי האדמה כמו סוג האדמה, מיקומה, טורפים, מזיקים, מזג האוויר, שינויי העונות, וכן הלאה. גידול התוצרת החקלאית גם העמיד את בני האדם בפעם הראשונה מול מצב בו הם מסוגלים לייצר מזון ומוצרים נלווים נוספים בכמות שעלתה על זו שהייתה דרושה להם לצורך קיומם הם. לדוגמה, איכר שגידל חיטה, יכול היה ללוש מן הקמח יותר כיכרות לחם משהוא ומשפחתו היו יכולים לאכול.
שינוי דרמטי זה במצב האנושי הוביל לשינויים מרחיקי לכת במשטרים הכלכליים שכוננו בני אדם. הצורך לשהות במקום אחד הוביל בהדרגה ליצירת יישובי קבע; עודף התוצרת על הצריכה המיידית אפשר מידה מסוימת של חלוקת עבודה, בה אנשים מסוימים חדלו מייצור מזון בעצמם והחלו עוסקים בעיבוד חומרי הגלם החקלאיים למוצרים סופיים. לדוגמה, האיכר קצר את התבואה, אך אדם אחר, הטוחן, טחן את הגרגירים לקמח, ואחריו בא אופה שהשתמש בקמח ללוש בצק ולאפות לחם.
בעלי מקצוע, כהנים ולוחמים
בהדרגה נוצרה שורה חדשה של התמחויות, ועל בסיס התוצרת החקלאית החלה להבנות חלוקת עבודה: הטוחן טחן תבואה, האורג ארג בגדים מצמר הכבשים, הבורסקאי עיבד עורות בעלי–חיים, הנפח יצר ותיקן כלים חקלאיים, וכן הלאה.
האדם החל להתמודד אז גם עם גורמים נוספים כמו טורפים, מזיקים, מזג האוויר, ושינויי העונות, דבר שנתן תמריץ להגדלת הידע והתמחות בגידולים מסוימים, שחקלאים יכלו ללמוד על בוריים, וכן לכוהנים ומכשפים, שהציעו לחקלאים, בתמורה לפרנסתם ותזונתם, דרך להתמודד, להבין או לפחות אשליית התמודדות או הבנה, מול הכוחות שמעבר לשליטתם.
הכפרים החקלאיים הזעירים שנוצרו היו כמעט חסרי הגנה, והיוו פיתוי עבור הרועים והציידים הלקטים. חלק גדול מהם המשיך לעסוק ברעיית צאן ובציד, אך חבורות שונות החלו מוצאות את מזונן בשוד מזדמן של הכפרים ובמקרים אחרים, בהשתלטות קבועה יותר על האיכרים ושיעבוד חלקי או מלא שלהם לצורך הזנת בעלי כוח הזרוע. חבורות שודדים וגובי דמי חסות אלו התפתחו בהדרגה לחבורות לוחמים.
יצירת מסחר
שינוי אחר שחוללה המהפכה החקלאית הייתה צמיחתו של מסחר. בשלב הראשון, ניתן לשער, התבטא המסחר במעבר של בעלי מקצועות מסוימים כמו אורגים או נפחים מכפר לכפר, פשוט משום שלא יכלו למצוא פרנסה מלאה וקבועה בכפר מסוים. ייתכן מאוד כי גם חלק מהרועים או מן הציידים הלקטים החלו משלבים בין הנדודים שהיו אורח חייהם לעיסוק במקצועות שהיו דרושים במידה זו או אחרת לאיכרים, או שבעלי מקצועות מסוימים נספחו אליהם במסעותיהם.
עם הזמן, החלו בעלי המקצוע הנודדים להציע, נוסף על שירותיהם, גם מוצרים שיצרו בעצמם ושהיו עשויים להיות לתועלת או ליהנות את האיכרים. מאוחר יותר, הצטרפו גם מוצרים או חומרי גלם, שנוצרו על–ידי איכרים ובעלי מקצוע אחרים, ובעלי המקצוע הנודדים פשוט העבירו בשמם ומכרו אותם במקום אחר, כשהם משיבים את התמורה בניכוי טרחתם, אל יוצרי המוצרים—כך נוסף לאיכרים, לרועים, לבעלי המקצוע, לכוהנים וללוחמים בעל מקצוע מובחן נוסף: הסוחר.
משטרי סוחרים ולוחמים
בהדרגה, ובמיוחד במהלך האלף השני לפני הספירה, התעצבו שני משטרים כלכליים בולטים: משטר סוחרים, ומשטר לוחמים.
משטרי מסחר
משטרי הסוחרים הושתתו בדרך כלל על מסחר בתוצרת חקלאית, מוצרים לשימוש חקלאי וביתי, וכן מוצרים מתוחכמים יותר כמו תכשיטים וכלי נוי. היסוד המוסד לכל משטרי המסחר היה בעלות על הקניין וודאות יחסית ביכולת לשמור אותה. סוחרים, כמו איכרים, נשאו את סחורתם למרחק רב, וגם מי שמסר את הסחורה לידם, גם הסוחר וגם מי שקיבל את הסחורה, כולם דרשו מידה של ביטחון בבעלותם על הקניין ובקבלת תמורה הולמת עבורו.
מאפיין בולט נוסף על משטרי הסחר היה השימוש בכסף. ככל שהתרחב הסחר והסתעף, כך היה קשה יותר לקיימו בשיטת סחר חליפין (ברטר) ובהדרגה החלו בני האדם לעשות שימוש בחלופה שערכה מוסכם: מתכת יקרת-מציאות שכל הצדדים במסחר הסכימו כי ערכה רב.
משטרי המסחר, בגלל הדרישה לביטחון יחסי בבעלות על הקניין, דחפו לכינון חוק ומשטר מוכרים ויציבים, דחפו לפיתוח נתיבי סחר קבועים ובטוחים, שיפור אמצעי התעבורה ביבשה ובים, והרחבה מתמדת של הידע האנושי על מקומות ותרבויות שונים וצורכיהם, ועל האופן בו ניתן לנהל מסעות ארוכים בבטחה יחסית באמצעות כלים וניווט משופרים. בנקודות מוצא והגעה נוחות, או בנקודות מפתח על נתיב הסחר, החלו נוצרים בהדרגה יישובים לא חקלאיים, שכל פרנסתם על יצירת מוצרים למסחר ואספקת שירותים לסוחרים. יישובים אלו היו הערים הראשונות.
הדוגמה המובהקת ביותר למשטר מסחר בעולם העתיק הייתה ככל הנראה יוון העתיקה, ובמידה מסוימת גם יורשתה, רומא העתיקה. משטרים אלו אופיינו תמיד בפתיחות יחסית לתרבויות אחרות, קיום חוק, סדר ובעלות על הקניין, מסחר בהיקף גבוה, ושוויון גדול יותר בין האזרחים בערים.
לצד אלו, מאחר שאוכלוסיית האיכרים לא הייתה מסוגלת להזין, גם עם סחר מפותח ושיפורים מסוימים בחקלאות, יותר מעשרה עד עשרים אחוז מהאוכלוסייה שאינה עובדי אדמה, הוגבלו החוק, הבעלות על הקניין, החירות והזכויות למעמדות העירוניים. רוב האיכרים היו איכרים משועבדים או עבדים. מצב זה הביא לכך שלחימה, פשיטות ומאבקים לצורך שימור או הגדלת מאגר העבדים, או להתמודדות עם מצבי מצוקה חקלאיים היו נפוצים למדי בחברות אלו.
משטרי לוחמים
משטרי הלוחמים הושתתו על חבורה מצומצמת יחסית של לוחמים, ששיעבדה את האיכרים לצורכי תזונתה ופרנסתה. הארגון הראשוני יותר של החברה הכתיב שגודלה של חבורת הלוחמים לא עלה בדרך כלל על חמישה או עשרה אחוז מהאוכלוסייה, כיוון שאוכלוסיית האיכרים המשועבדת לא יכלה להזין מספר רב יותר של לוחמים. משטרי הלוחמים, מתוך רצון להגן ולשמר את מעמדם המיוחס, פיתחו עקרונות שהדגישו אומץ, עוז רוח, ונאמנות בין הלוחמים ולצידם סגירות, קשיחות, ותביעה לציות ביחס לכל השאר.
לעיתים קרובות, כאשר אוכלוסיית הלוחמים גדלה והאיכרים כבר לא יכלו להזינם, או כאשר התוצרת החקלאית הצטמצמה מסיבות שונות כמו מגיפות, בצורת או סערות, נהגו משטרי הלוחמים לצאת למסעות פשיטה קצרים וארוכים, כדי לחדש את מלאי האיכרים המשועבדים, או כדי להשיג לעצמם מזון. פעמים רבות נשאו מסעות אלו אופי של חלחול הדרגתי של אוכלוסיית רועים וציידים לקטים, אך עם חלוף הזמן, ובמיוחד באלף הראשון לפני הספירה, הם לבשו יותר ויותר אופי של פשיטות של קבוצות לוחמים מאורגנות.
סוג כזה של משטר של פשיטות ופלישות או כיבושים אפיין את רוב הממלכות החשובות של העולם העתיק. בגלל המרווח המועט שהותיר המלאי החקלאי העודף, נשאו רוב הממלכות הללו אופי דומה: התפשטות הדרגתית, או לעיתים מהירה מאוד, עד לנקודת שיא, שאחריה באה התמוטטות, כיבוש הממלכה על ידי כובש חדש, או שקיעה הדרגתית והשתלבות של הכובשים החדשים בתוך המרקם המקומי. בהיעדר סחר או פתיחות לידע שאפיינו רק משטרים מסחריים, לא הותירו אחריהם הפולשים, ברוב המקרים, השפעה מתמשכת על תרבות האזור שנכבש.
משטרי סחר ולוחמים
אחרי נפילת האימפריה הרומית התמוטט משטר הסחר העיקרי של העולם העתיק ואת מקומו תפסו משטרי לוחמים שונים. משטרי סחר, או שילוב של משטרי סחר ולוחמים שררו במקומות אחרים בעולם, כשבולטים בהם אלו של האימפריה המוסלמית והאימפריה הסינית.
משטר הלוחמים במערב אופיין בהיעדר חוק וסדר, היעלמות הסחר והתפוררות הערים, כשהממלכות השונות שיצרו חברות לוחמים כמו הפרנקים, המרובינגים והקרולינגים נוטות להתפורר במהירות יחסית, אם בגלל היעדר יכולת לתמוך בחבורות הלוחמים ואם בגלל רצף של פשיטות של חבורות לוחמים מבחוץ (ובמיוחד הויקינגים). החברה אורגנה בשיטה הפיאודלית בקבוצות קטנות יחסית של איכרים, שהיו נתונים תחת שליטת אדון אחוזה.
משטרי לוחמים או לוחמים למחצה שררו באירופה בערך משנת 450 עד 1100, כאשר לקראת שלהי תקופה זו החלו להתפתח שוב מסלולי סחר והמשטר הפך מעורב יותר. בערך במאה הארבע עשרה החל המשטר הפיאודלי להתפורר, כשהוא מפנה את מקומו בהדרגה למשטר סחר מובהק יותר. התרבות האירופית אימצה שכלולים ורעיונות שונים שנוצרו או טופחו בתרבויות אחרות (במיוחד הערבית והסינית) ובזכות כמה שכלולים זוטרים יחסית בחקלאות החל להתפתח בה, לצד מעמד הלוחמים, גם מעמד הולך ומתרחב של בעלי מלאכה וסוחרים עירוניים, הבורגנות.
המהפכה הבורגנית
המשטרים המסחריים-בורגניים החדשים של אירופה התפתחו לצד ולרוב בעימות עם משטרי הלוחמים המשוכללים יותר. משטרי הסחר הבורגניים תבעו סחר חופשי יותר, הבטחה ואבטחה של זכויות הקניין, שיפור דרכי התעבורה, הידע והניווט, התפתחות תעשייה זעירה ביתית, ושוויון רב יותר בין תושבי המדינה. משטרי הלוחמים המשוכללים, לעומתם, תבעו לשמר את זכויות היתר של השליטים ולכונן משטר ריכוזי יותר, שישמר את ההון של המשטר (ה"בוליון") בידיהם של השליטים. ברובם, היו ניסיונות לשמר חלקים מהשיטה הפיאודלית, להגביל את הניעות (מוביליות) החברתית ולמנוע השגת זכויות אזרח עבור חלקים נוספים באוכלוסייה.
בהדרגה, ניתן היה להבחין בהיווצרותם של שני סוגי משטרים כלכליים שונים: משטרי-סחר מפותחים שנוצרו במדינות קטנות, ערי נמל ונהר או ערים על נתיב הסחר כמו ג'נובה וונציה באיטליה, אנטוורפן ואמסטרדם בארצות השפלה, ומעט מאוחר יותר אנגליה. מולם, ניצבה שורה של ממלכות גדולות וריכוזיות, שאופיינו כמו משטרי לוחמים קודמים בנטייה לעלייה מהירה יחסית עד לנקודת שיא, ואחר כך שקיעה בגלל היעדר יכולת של השיטה הכלכלית להזין את המשטרים לאורך זמן. עם אלו נמנו ממלכות ספרד וצרפת ובמזרח - רוסיה.
במדינות הקטנות בהן הגיע המשטר המסחרי-בורגני להתפתחות מלאה יותר, ובמיוחד בהולנד ובאנגליה, נוצרה שכבה הולכת ומתרחבת של בורגנות, שקנתה לה עוצמה שלטונית הולכת וגוברת אל מול האצולה השלטת.
סכסוכים בן הבורגנות המוקדמת לפועלים יצרו את הניצנים לתנועות העובדים ולמאבק בעבדות ילדים שרווח בהתחלה במפעלים שנשלטו על ידי הבורגנות .
המהפכה התעשייתית
- ערך מורחב – המהפכה התעשייתית
בשלהי התקופה המסחרית-בורגנית החלה להתפתח בקנה מידה רחב יותר תופעה של השקעת הון. בניגוד למשטרים הריכוזיים, שנקטו מדיניות של צבירת הון רב ככל האפשר ושימוש בו כדי להבטיח את מעמדו ושליטתו של המעמד השליט, נוצרה בחלק מהמדינות המסחריות-בורגניות יותר, ובמיוחד באנגליה, תופעה של השקעה חוזרת של ההון שנצבר מגידול חקלאי, מסחר או תעשייה זעירה לא רק ברכישת בתים ובגדים מפוארים, או סממני עושר אחרים, אלא בשיפור המקורות שמהם נבע ההון: חקלאות, מסחר ותעשייה. משטר זה, שביסודו ההשקעה החוזרת של ההון, זכה לשם "קפיטליזם".
במהלך המאה השמונה עשרה במיוחד, החל תהליך זה של השקעת הון חוזרת להניב שיפורים בייצור החקלאי והתעשייתי, שהגדילו עוד יותר את נתח ההכנסות אותו יכול היה הבורגני המשקיע לשוב ולהשקיע בשיפור נוסף של הייצור. במקביל, התחזקה והלכה התביעה של הבורגני המשקיע לסחר חופשי יותר ללא מכסים ומחסומי סחר, תחת הסיסמה "תנו לנו לעשות, תנו לנו לעבור" (בצרפתית: "לסה פר, לסה פסה"), למשטר דמוקרטי יותר, שאינו נמצא בשליטתו הבלעדית של הריבון ונתון לשרירות ליבו כדי להבטיח את זכות הקניין.
המשטרים הקפיטליסטיים שנוצרו באירופה, תחילה באנגליה ואחר כך במידות כאלו ואחרות במדינות אחרות, הובילו לשינוי שלא היה כדוגמתו גם במשטר הכלכלי וגם בחברה באירופה. החברה האנושית, שאופיינה תמיד בשכבה דקה יחסית של בעלי כוח שחיו על עבודה חקלאית של כתשעים אחוז מהאוכלוסייה, השתחררה בפעם הראשונה: אחוז עובדי האדמה שנדרש כדי להזין את האוכלוסייה בכללה הלך וירד, ובמקביל, האוכלוסייה בכללה שיפרה את תזונתה וצמחה בקצב שלא נודע כמותו קודם לכן. באנגליה החלה מתפתחת תעשייה כבדה ותעשייה לצריכה המונית, שסיפקו לחלק גדל והולך של האוכלוסייה מוצרים ואף מותרות שקודם לכן לא עמדו לרשותו. עם זאת, לאור הצמיחה הכלכלית באירופה התרחב הקולוניאליזם ותופעת העבדות העולמי שעזרו לייבוא מתכות ולהתפתחות המהפכה התעשייתית.
העבדות, הקולונאליזם וההתפתחות הטכנולוגית הובילו להתפתחות תרבותית וכלכלית במערב אירופה שהובילה ל שינוי זה במשטר הכלכלי באנגליה הפך אותה בתוך זמן לא רב למעצמה המובילה והחזקה בעולם ודחף משטרים רבים אחרים לנקוט צעדים דומים לכיוון תיעוש והשקעה חוזרת של הון. במקרים אחרים, שהפכו תכופים במאה התשע עשרה, התחוללו מהפכות והפיכות רבות, שיוזמיהן היו בעיקר הבורגנות והבורגנות הזעירה, שביקשה לשנות את תנאי חייה.
המשטרים הריכוזיים החדשים
כנגד השיטפון שחוללה המהפכה התעשייתית במשטרים הכלכליים באירופה, קמו מספר תנועות שתבעו לכונן משטרים כלכליים המנוגדים לקפיטליזם. תנועות לאומיות רבות כמהו לעידן הפאודלי שאבד, וביקשו לכונן מחדש מדינה אוטרקית-מרקנטיליסטית עם סדרי העולם שאבדו. התנועה המרקסיסטית, לעומתה, טענה כי המהפכה התעשייתית שחוללה הבורגנות אין די בה: מדובר בשלב בדרכו של מעמד הפועלים—עובדי התעשייה—לשלטון מלא. תנועות חשובות רבות אחרות חתרו למימוש מיזוג כזה או אחר של רעיונות המרקסיזם עם רעיונות אוטרקיים-מרקנטיליסטיים, כשגישה זו בולטת במיוחד במדינה הגרמנית החדשה, שהתגבשה במרכז אירופה והפכה לכוח הדומיננטי במרכז היבשת האירופית.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, שגרמה להתשת כוחה של אירופה, ובמיוחד אחרי המשבר הכלכלי העולמי של 1929 עלו ברוב מדינות היבשת משטרים אוטרקיים-מרקנטליסטיים ריכוזיים, שהיו נתונים תחת השפעה חזקה של רעיונות מרקסיסטיים. ברוסיה, צמח כבר אחרי מלחמת העולם הראשונה, משטר קומוניסטי שניסה לממש את עקרונות המרקסיזם. במדינות אחרות באירופה שנותרו דמוקרטיות חדרו השפעות ניכרות של רעיונות המרקסיזם והלאומנות, ובמיוחד קנתה לה שביתה התפישה של ניהול המדינה על–ידי מומחים. שיטה זו נחשבה בעיני רבים למוצלחת יותר מאשר שיטת "הניהול העצמי" של הכלכלה הקפיטליסטית.
אחרי מלחמת העולם השנייה
אחרי מלחמת העולם השנייה, עם התמוטטותם של המשטרים הלאומניים-אוטרקיים שכוננו ברוב מדינות אירופה ובראשן גרמניה ואיטליה, הייתה התפכחות כללית מהרעיון של כינון מדינה אוטרקית, המספקת את כל צרכיה בעצמה, וברוב מדינות המערב צמחה ההכרה בצורך החיוני בסחר ובערוצי סחר פתוחים.
במקביל, ברוח התפישה כי ניתן לכונן משטר כלכלי שינוהל על–ידי מומחים כונן במרבית מדינות המערב משטר "מדינת הרווחה", משטר כלכלי שאופיין בניסיון להבטיח לרוב האוכלוסייה מגוון זכויות, באמצעות מיסוי כבד של המסחר והתעשייה ובהתאם להדרכתם של מומחים. שני הגורמים הבולטים ביותר תחת משטר זה היו ארצות הברית ומדינות אירופה, שיצרו איחוד מכסים ביניהן.
בחלקים רבים אחרים של העולם, התפשט המשטר הקומוניסטי, בווריאציות שונות על הנוסח שנוצר בברית המועצות, כשמשטרים ברוח זו נוצרים באמריקה הדרומית, דרום מזרח אסיה ואפריקה.
החל באמצע שנות השבעים חל שינוי הדרגתי אך משמעותי באופי המשטרים במערב ובמשטרים הקומוניסטיים. משנת 1976 ועד שנת 1991 פשטו את הרגל והתמוטטו בזה אחר זה כמעט כל המשטרים הקומוניסטיים. במקביל, אף כי בעוצמה פחותה, הגיעו גם מדינות רבות במערב שנקטו מדיניות של מדינת רווחה לשקיעה כלכלית, ורבות מהן החלו מפסיקות להעניק את מגוון השירותים האופייני למדינה כזו.
קישורים חיצוניים
- שיטה כלכלית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
