כל כך קשה היה לאותו כותב (כנראה סרוג) לפקוח גם את עינו השנייה, ולציין שהרב שך והרב שטרנבוך שפכו דלי של רותחין על הספר הזה (הרב שטרנבוך בסוף אחד מחלקי תשוה"נ, מאמר מיוחד, הרב שך איפשהו במכתבים ומאמרים)?
שיחה:אתחלתא דגאולה/ארכיון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אדרבה, אם יש לך מקור מוסמך, תוסיף.
ברגע זה לא, אבל התשובה של הרב שטרנבוך היא לפחות חמישה עמודים
יש ערך על הספר, שם מובא שיש מי שחולקים.
ספר שיצאו כנגדו עוררין ראוי להוות מקור?
- מלבי"ם סבר כאשר יתנו אומות העולם רשות לעם ישראל לעלות לארץ ויהיה ישוב יהודי גדול בארץ מתחיל האתחלתא דגאולה [יש מפרשים אותו שהכוונה מהצהרת בלפור]. - המלבי"ם לא כתב אתח"ד, ומה הכוונה 'יש מפרשים' צריך לציין מי, מה גם האגרת הנ"ל נראית שנכתבה ע"י הרב קלישר בעצמו, כי גם כל מה שהסתמך לטעון את הטענה של רשיון מאוה"ע מבוסס על סילוף ושיבוש שלו ברמב"ן והרד"ק.
- יש שראו בקום המדינה בשנת תש"ח ראשית צמיחת גאולתנו. - יש ראו, מי הם היש ראו
מי שכתב שיש מפרשים זה אני שהיה כתוב שהכוונה אז כתבתי שרק יש(דת"ל) מפרשים
מ"מ ילקוט השבעתי אתכם לפני עריכה תסתכל בגרסאות נוספות וגם אם אני לא מסכים לגמרי אם הערך היות ואצלקופדי איני יכול להוריד חלקים שיש לזה מקור כלשהו רק להצמיד אותם כמה שאפשר לאמת (יותר טוב להרחיק אותם כמה שאפשר מהשקר)
'יש ראו, מי הם היש ראו' - כוונתי היא שאם הוא אומר שיש שראו, אזי שיביא מי הם שראו... ולא ידבר בסגנון כללי, ויביא אחד לאחד... כפי שאני הבאתי רשימה של אחד לאחד מי החולקים על כך
ומה גם ריינס בכלל לא ראה שום שייכות לציונות עם הגאולה, אלא רק בצד הפרקטי
לא ראוי להביא אחד אחד. זה לא אננציקלופדי. יותר טוב לכתוב את המקורות בהערה.
בוודאי, לזה התכוונתי... גם שציינתי אני רשימה המתנגדים, ציינתי רשימה חלקית
כל מה שמצוין בתת-כתורת הנ"ל מדובר על חישובי הקץ... מה זה קשור בכלל למושג 'אתחלתא דגאולה'
גדולי ישראל שאמרו בעד אתחלתא דגאולה
הגמרא כותבת בנחרצות: "תיפח עצמן של מחשבי קצין" (מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב'), רבים פירשו זאת כאזהרה כנגד קביעת תאריך מדויק לביאת המשיח, ולכן היו כאלו, והבולט שבהם היה הגר"א, שסברו כי מותר ואף רצוי לקבוע את העת שממנה מתחילה להתעורר הגאולה. כך, תלמידי הגר"א הצביעו על שנת ה'ת"ר כתחילת הגאולה. תלמידי הגר"א יצרו את המושג "אתחלתא דגאולה" ככינוי לתקופה הכוללת חלק מהמאפיינים בנ"ל, וסברו כי תקופתם אכן כזו. מנהיגים חסידיים רבים שקדמו לעליית תלמידי הגר"א, עלו אף הם לארץ מתוך אמונה בייחודה של התקופה מבחינה משיחית, אף שלא השתמשו במושג "אתחלתא דגאולה". הגר"א אמר לתלמידיו[1], שעיקר האתחלתא תתחיל משנת ת"ר, על פי האמור בספר הזוהר שבשש מאות שנים לאלף השישי יפתחו שערי החכמה למעלה ומעינות של החכמה למטה ויתוקן העולם וכו' להקים את כנסת ישראל מהעפר. תלמידי הגר''א (נתן נטע בן סעדיה (משקלוב) דוד בן ראובן וואלפין חתנו של הגרמ"מ משקלוב. מרדכי בן אביגדור מינסקר תלמיד הגר"ח מוולוזין וראש ישיבה לשעבר במינסק) כתבו כבר בזמנם בשנת תקצ"ז, במכתב שכתבו לאחר שבנו את בית הכנסת מנחם ציון: "כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה, להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה. סימנא מילתא היא אתחלתא דגאולה". (צילום כת"י של המכתב תלוי בכניסה לביה"כ החורבה). מלבי"ם כתב הגאולה תצמח לאט לאט (אתחלתא דגאולה), ואחד מהשלבים הראשונים יהיה ישוב בא"י ברישיון המלכות, קודם ביאת המשיח[2]. ר' מנחם מנדל משקלוב זצ"ל, במכתבו מירושלים לרבני קהילת אמסטרדם בענין בנין החורבה כותב: "בנדון החורבה בפרט אשר היינו מוכרחים להכניס גופינו ומאודינו לפדותה מיד זרים עריצים... ולבל ישימו ח"ו שקוץ משומם, במקום אשר התפללו אבותינו הקדושים האשכנזים .. ובטוחנו למזורזים שכמותם רודפי צדק אשר מעולם, כי יצאו לקראת דברינו בשמחה, כי ברוך ה' כך עלתה בימינו אתחלתא דגאולה". (צילום הכת"י נמצא בספר השיבה לירושלים) בנו של החפץ חיים הביא משמו: בשנת תר"ן כשהחלו לגרש את בני ישראל ממוסקבה, נתעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה. באותו פרק קיבלתי מכתב מאבי ז"ל ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פינות עמנו לעלות לארצנו, ומשער כי הימים ימי עקבתא דמשיחא, וכי פקד ה' את עמו, ואפשר שהוא אתחלתא דקיבוץ גלויות, שהוא קודם ביאת המשיח (מכתבי החפץ חיים עמ' 44)[3]. הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד חתום על מכתב הפותח בזה"ל: "אחד החזיונות מרהיבי הלב שבדורנו הוא בוודאי חזון היישוב הארצישראלי, ההולך ומתקדם בכל ערכיו בשנותיו האחרונות. שלומי אמוני ישראל וודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה"[4]. הרב יהודה אלקלעי זצ"ל: האריך הרבה בספריו שמשנת ת"ר מתחילה האתחלתא דגאולה, כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין צט, א) "ימות המשיח... ארבע מאות שנה", לפני האלף השביעי. וסימנך 'בראשית' אותיות ת"ר אשיב – בשנת ת''ר אשיב את שבות עמגם רבים רבים מתלמידי הגר"א כתבו כך בזמנם בשנת תקצ"ז, במכתב שכתבו לאחר שבנו את בית הכנסת מנחם ציון. (צילום כת"י של המכתב תלוי בכניסה לביה"כ החורבה)[5]. כך גם כתב האדמו''ר ממודז'יץ[6], הגאון ר' יהושע מקוטנא. המשך חכמה ועוד מגדולי ישראל ראו בהצהרת בלפור אתחלתא דגאולה/פקידה, כשם שבזמן בית שני הייתה הכרזת כורש נחשבת פקידה[7]. ישנו הבדל גדול בין הנושא של ראשית צמיחת גאולתנו, אליו חלק מהציבור החרדי מתנגד, עיין מה שכתב על כך הרב עובדיה יוסף בספרו 'יביע אומר' (ח"ו או"ח סי' מא אות ה'), לבין הנושא של לראות את המצב בארץ ישראל אתחלתא דגאולה, שהוא מוסכם להרבה דעות.
- ↑ נחלת ה', בחר ה' בציון.pdf (עמ' קכ"ז), Google Docs, ראה גם קול התור
- ↑ מתוך מכתב שכתב המלבי"ם לר' צבי קלישר, מובא בספר בחר ה' בציון בחר ה' בציון.pdf, Google Docs עמ' 99. כך גם מספר הרב מימון בספרו (פרקי זכרונות) שבשנת תרל"ה הספיד המלבי"ם את הרב קלישר והרחיב בענין שאתחלתא דגאולה מגיעה בידי אדם.
- ↑ בחר ה' בציון.pdf (עמ' 65), Google Docs
- ↑ נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 275), Google Docs
- ↑ נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 175), Google Docs
- ↑ נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 290), Google Docs
- ↑ לכו נרננה.pdf (עמ' 15,68), Google Docs
חז"ל (תנחומא דברים סימן א) אומרים: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-ה' הֲדַר אֱלֹקֵינוּ. מפני מה כתיב כך? ללמדך, שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר, שנאמר: ישושום מדבר וציה. ואחרי כן: [ו]תגל ערבה ותפרח כחבצלת. ואחרי כן: פרוח תפרח. ואחרי כן: כבוד הלבנון נתן לה. ואחרי כן: המה יראו כבוד ה' הדר אלקינו. חז"ל מלמדים אותנו את סדר האתחלתא: א. בתחילה משיש את המדבר – דהיינו הופך את ארץ ישראל שהיתה שממה כמדבר כדתיב (ישעיהו סד, ט) "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה" למקום פורח. ב. אחר כך הופך את אותו המקום הראוי ליישוב, למקום שהחיים בו שוקקים והומים ומרובים כצאן אדם. ג. ואחר כך מעמיד את כבוד הלבנון, דהיינו כבודו של מקום המקדש, ועיר האלקים המושפלת עד שאול תחתיה מתחילה אף היא להתכונן מבחינה גשמית להתאים לשמש כעיר לקודש ולמקדש. וכלולה בזה גם הכנת המקום מבחינה גשמית להכיל ריבוי עולי רגלים בסביבות ירושלים, כגון על ידי הכנת בתי הארחה גדולים בריבוי גדול סביב אותו מקום וכבישת הדרכים ומבואות העיר להיכנס לתוכה המון עם בריבוי גדול. ד. כל הדברים הללו הינם בבחינת 'רגלי מבשר' לעת בוא כבוד ה' הדר אלקינו, בעת בה תמלא הארץ דעה את ה'.
ראשון הוספתי שמדובר שפרשנות של התומכים וכן אתה מזומן להוסיף את הפירכות לזה בגוף הערך
- העובדה שארץ ישראל "נותנת פירותיה בעין יפה" (בגמרא נאמר על כך – "אין לך קץ מגולה מזה" (מסכת סנהדרין, דף צ"ח, עמוד א')). - המהרש"א שם מציין שהכוונה היא כאשר כל יום העצים נותנים פירות וג"כ שאילנות הסרק נותנים פירות
- חזרת גאוותה של מלכות שמים ושל ישראל ביכולתם להשיב מלחמה שערה. כלשון הגמרא "והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי [גם] אתחלתא דגאולה היא" (מסכת מגילה, דף י"ז, עמוד ב'). משום שעצם העניין שישראל יכולים להשיב מלחמה שערה[דרושה הבהרה], זוהי תחילתה של פריקת שעבוד מלכויות מעליהם. שהרי מלחמה מבטאת את ההבדל בין בן חורין לעבד. עבד אינו נלחם, ודרכו להיות כנוע לאדוניו, ואילו כאשר עם ישראל נלחם, הרי זה ביטוי לכך שהם אינם עבדי האומות. וממילא המלחמה היא בכלל תחילת הגאולה. - המלחמות שהגמרא מציינת שם מתייחסת למלחמת גוג ומגוג שמשיח בן דוד ילחם נגדם... ראה הפניה בפירש"י לגמרא במס' סנהדרין
- קיבוץ גלויות - כדברי חז"ל (שמעוני הושע, תקיח): מה יציאתם ממצרים בששים רבוא וכניסתן לארץ בששים רבוא – כן לימות המשיח בששים רבוא[1]. [האוכלוסייה היהודית בארץ לפני הקמת המדינה הייתה כ-600,000 איש ולפני מלחמת ששת הימים היו 670,000 גברים יהודים בארץ]. - בכנסיתן לארץ היו 60 רבוא... בבת אחת... ואיתא בחז"ל וכן הרמב"ם שמשיח בן דוד מקבץ נדחי ישראל, וכן יהושע הי' לו דין מלך
- קשיים וסבל רב (עד שאחד האמוראים אומר: "ייתי (המשיח) ולא אחמיניה" (מסכת סנהדרין, דף צ"ח, עמוד ב') – הלוואי שיבוא המשיח, אך איני רוצה לחיות אז)[2]. - מה קשור... הרב רב יוסף אמר שהוא מעדיף להיות בצל של הגללים ולא להכנס כדי להשפיע מבפנים... והאמוראים אמרו שהם לא ידעו אם יכלו להתמודד עם הנסיון הנ"ל של התקופה של עקבתא דמשיחא שלפני ימות המשיח
במקומות שונים בגמרא ובמקורות מאוחרים יותר מצוינים מאפיינים נוספים[3]התמעטות ידיעת התורה והתנהגות וולגרית רואים רמזים לגאולה המתקרבת בתודעת העם, כך למשל בהתעוררות לעסוק בתכלת בציצית[4] והתעוררות לעסוק ביישוב הארץ[5]. - כאן כבר מעורבבים הגמרא של מסכת סוטה דף מט ע"ב... עם פתיל תכלת וכיו"ב שיכול להיות שמעידים על החוצפה שלא להתעסק עד ביאת משיח (הערה קטנה, לפי האר"י הק' אסור לשים פתיל תכלת בזמן שאין בית מקדש, אבל כל זה הוא עיסוק צדדי לענייננו כאן)
- ↑ על פי דברי הגר"א המובאים בספר בחר ה' בציון עמ' ק"ל.
- ↑ מאפיין זה יותר שייך למושג עקבתא דמשיחא, ולא לאתחלתא דגאולה. ראה נחלת ה'נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf, Google Docs, עמ' 99.
- ↑ ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מ"ט.
- ↑ ראו שו"ת ישועות מלכו ושו"ת דברי יואל.
- ↑ ראו שו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן סו. דברים דומים כתבו גם הרב קלישר והרב קוק.
אתחלתא דגאולה – לעניין הלכה
לאתחלתא דגאולה יש כמה השלכות הלכתיות: א. הגמרא במסכת כתובות (קיא, א) אומרת: בין שלוש השבועות שהשביע הקב"ה את עם ישראל היה שלא יעלו בחומה (רש"י: יחד, ביד חזקה) לארץ ישראל. רבים מהפוסקים סוברים, שאיסור זה פוקע בעת הגיע 'אתחלתא דגאולה'. כנאמר בגמ' שהאיסור הוא "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב, ז). כאשר יש סימנים משמים של תחילת הגאולה, הרי זה סימן שה' חפץ שנחזור[1].
כל המקורות הללו שהביא מתייחסים לדעת רב יהודה ולא לדעת רבי זירא
ב. לבני חוץ לארץ אין חובה לעלות לארץ ישראל (ראה אגרות משה אבה"ע א, קב), אמנם מעת שהתחילה הפקידה/אתחלתא דגאולה, יש חובה לעלות לארץ ישראל. לכן בבית שני שלא עלו בני הגולה, מעת שהתחילה הפקידה (בהכרזת כורש) אמרו עליהם במדרש ובגמ' שהם אשמים בחורבן המקדש, ובמה שלא נתקיימו כל הנבואות[2].
בבית שני גרם החטא.... הנישואי תערובת (פירש"י ועוד החונים סביבו), ומה גם המעשה רב שבמס' יומא יותר חזק מגירסא של שה"ש רבה
- ↑ קדושת ציון גליון 23.pdf (עמ' 28), Google Docs
- ↑ הגדרת מצוות ישוב ארץ ישראל.pdf, Google Docs
תיקנתי אותם בניסוח אנצלקופדי
אריה יונה הלכת יותר מדי אין צורך למחוק שמות אם אין בו תוכן לא ראוי
כל מילה שמחקתי היה בכוונה
שם לב שהיה שם תוכן שקשור לראשית צמיחת גאולתנו - במדינה ולכן מחקתי אותו
מה שערכת טוב מאד אבל ראה ערכתי אחריך (מאמין בשיטת סאטמער)
נעים מאוד לכל העורכים שכתבו עד כה הוספתי עוד קצת ממה שנצרך, כי הערך יש בו הרבה חלקים שמשמשים כפרשנות אישית
ציון מקורות שבכלל מדברים ככל הנראה בשלבים שלפני ביאת משיח בן דוד, ומעמיס עליהם את הפרשנות שלו
מדוע גאולת מצרים לא הייתה באתחלתא של קמעא קמעא?
המהר"ל (גבורות ה', לה) מבאר: גאולת מצרים הייתה ניסית, לכן היא בחיפזון. גאולה אחרונה מתנהלת בדרך הטבע לכן היא לאט לאט. במקום אחר (נצח ישראל, מז) הוא מבאר: גאולת מצרים הייתה לשעה, וכל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות כי החיפזון מורה על דבר שהוא לשעה וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר הזמן. אבל הגאולה האחרונה היא נצחית, לכך היא נבנית היטיב ולא בחיפזון.
הבני יששכר[1] מבאר: גאולת מצרים הייתה באתערותא דלעילא, ללא שום מעשה מצדנו, כי לא יכלו להתמהמה, שכבר נשתקעו במ"ט שערי טומאה. גאולה אחרונה היא באתערותא דלתתא - בידי אדם לזכות אותנו שיהיה לנו חלק בגאולה, לכן היא לאט לאט.
בגאולות קודמות
רמח"ל (במאמר הגאולה) והגר"א[2] כותבים כי לכל גאולה יש שני זמנים: פקידה (אתחלתא), זכירה (סיום הגאולה). בגאולת מצרים ובגאולת בבל, ובעתידה להגלות במהרה בימינו.
בגאולת מצרים: אתחלתא: משה רבנו מבשר על הגאולה, והעבודה פוסקת מר"ה. סיום הגאולה: קריעת ים סוף.
בגאולת בית שני: אתחלתא - כורש נותן רשות לעלות ולבנות, עולים ארבעים אלף יהודים, וכורש חוזר בו והם נשארים בארץ. סיום הגאולה - דריוש השני נותן רשות לעלות לא"י ולבנות את בית המקדש.
אתחלתא דגאולה בידי אדם
בשנות ה'ת"ר – הת"ש התחוללה מחלוקת גדולה בעם ישראל, כיצד תתחיל הגאולה? היו מגדולי ישראל שחשבו, כי גם תחילת הגאולה תגיע משמים, ואסור לנו לעשות מעשים גשמיים לעורר את הגאולה[3]. לעומת זאת הגר"א, הרב יהודה אלקלעי ועוד רבים רבים מגדולי ישראל סברו, שתחילת הגאולה תהיה על ידי השתדלות מצידנו[4].
בעקבות זאת הגר"א ציווה לתלמידיו לעלות לארץ במסירות נפש, היא עליית תלמידי הגר"א.
הרב יהודה אלקלעי סבר שאם ח"ו ינסך ה' עלינו רוח תרדמה ולא נתעורר להיקבץ באגודה אחת לפקח ולהשגיח בעסק הקיבוץ לארץ ישראל עד שנת הת"ש, אזי יגיע הזמן שביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה יקבץ נדחנו אחד מעיר ושנים ממשפחה עם עני ודל מוכים ומעונים תמהים מרעות ותשים מצרות על אשר לא נתנו את כבוד לא־להי ישראל לשוב להסתופף בצלו בארץ ישראל [כמו שבסוף אירעה השואה].
- ↑ בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ח - מצות תאכל.
- ↑ לכו נרננה.pdf (עמ' 98), Google Docs, ראה עוד בספר אחרית כראשית, הרב אריה שפירא
- ↑ הרבי מסאטמר, דברי יואל, פרשת בהעלותך ד"ה אמנם הדבר מובן. כבר סבו ר' משה טייטלבוים בעל הישמח משה, סבר כך שפירסם מכתב בשנת תקצ"ז (תקופת תלמידי הגר"א) שרעידת האדמה בצפת הוא משום שיצאו מהגלות לפני הזמן. אבל כל גדולי הדור כבר בזמנו חלקו על דבריו, ראה בספר בחר ה' בציון עמוד 114.
- ↑ לכו נרננה.pdf (עמ' 4,34), Google Docs
הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד חתום על מכתב הפותח בזה"ל: "אחד החזיונות מרהיבי הלב שבדורנו הוא בוודאי חזון היישוב הארצישראלי, ההולך ומתקדם בכל ערכיו בשנותיו האחרונות. שלומי אמוני ישראל וודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה"[18].
— מהערך
הקטע הנ"ל לא נראה לי מוסבר היות וכידוע הגרי"ח היה מראשי העדה החרדית ומגדולי הלוחמים בהרב קוק מה דעתכם מכלולאים פעילים
א. המכתב ודאי מקורי הוא, ונדפס לראשונה כהקדמה לספר 'אלה מסעי' (תרע"ו) ע' 6 - נמצא כאן - שנכתב בעקבות מסע המושבות; המכתב חתום (שם ע' 11) ע"י משתתפי המסע, ובראשם הראי"ה והגרי"ח (אגב, צ"ל "הזה" במקום "שבו");
ב. "אתחלתא דגאולה" אינו מושג פשוט כ"כ (שים לב שהמדובר כאן על המושבות ולא על שלטון וכיו"ב העוברים על ג' השבועות), ובנוגע להלכה - כבר נפסק ע"י הרמב"ם שהגאולה כולה תעשה ע"י משיח צדקנו בב"א, ואולי כוונת הגרי"ח שהמושבות הם כעין ודוגמת הגאולה ואולי גם סימן (ע"ד פירש"י (סנהדרין צח. ד"ה מגולה מזה) "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר", אבל צ"ע אם אפשר לבאר כן בתיבות "אתחלתא דגאולה") שהגאולה קרובה.
בברכה, א.ב. קיסר • שיחה • כ"א באייר ה'תשע"ט • 16:42, 26 במאי 2019 (IDT)
אז צריך לבארו בגוף הערך
בשביל להכניס בגוף הערך שכונת הגרי"ח אינה לאתחלתא דגאולה כפשוטו - צריך מקור (לכה"פ מקום שכותב בו שאא"פ שהמושבות הם אתחלתא דגאולה וכיו"ב); ההתנגדות לציונות אינה מספקת מכיון שבמכתב לא הוזכרה הציונות כלל (שאותה לא היה הגרי"ח מגדיר כאתחלתא דגאולה גם בשם המושאל, כפשוט).
בברכה, א.ב. קיסר • שיחה • כ"א באייר ה'תשע"ט • 16:53, 26 במאי 2019 (IDT)
לכבוד כל המשיבים והשואלים
כמעט כל גדולי ישראל ראו את המצב בארץ כאתחלתא דגאולה, כבר הרבה לפני קום המדינה!
ראו על כך בספרי לכו נרננה.
שתי החסידויות שחלקו על כך, כבר לפני מאה שנה
סברו שגם אם הגאון מוילנא היה מפריח את הארץ, אין זה אתחלתא.
כמו שביארנו את טעמם בערך.