יש דוקא דעות כאלו, שהצמחונות היא המעלה היותר גדולה:
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "חזון הצמחונות והשלום"
אמנם גערה נסתרה יש בקמטי התורה באכילת בשר, כי רק אחרי אשר תאמר "אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" אז תזבח ואכלת. הנה לא תוכל לעצור בעד נטייתך כי אם על ידי כבישה מוסרית, וזאת הכבישה עוד לא באה עתה, עוד היא נדרשת לך בשביל חוגים יותר קרובים אליך.
...זאת היא מעלתה של המוסריות כשהיא מחוברת למקורה הא-לוקי, שיודעת היא עת לכל חפץ ולפעמים היא כובשת את מעיינה בשביל לקבץ כח לתקופות הבאות.
...כשהתאוה הבהמית היתה מתגברת לאכילת בשר, ואז, אם בשר החיים היה כולו בכלל האיסור, לא היתה ההריסה המוסרית, הנכונה תמיד להימצא בעת הכושר, מבחנת כלל בין אדם לבהמה, חיה ועוף וכל רמש הארץ. הסכין, הגרזן, הגליוטינה או זרם האלקטרון היה עובר על כולם כאחד, כדי למלאות את הקיבה הזוללה של האנושות המקולטרת. הנה באה המצוה בסדר אכילת בשר בצעדים המובילים אל המטרה העליונה. בעלי החיים המותרים לאכילה הנם מוגבלים, מהיותר נאותים לטבע האדם. כיסוי דם החיה והעוף - שהעוול הנעשה עמהם הוא יותר ניכר ובולט וקרוב להתגלות - הם אינם רובם סמוכים על שולחן האדם ואינם מטרידים אותו בטיפולם ובשכלולם - "אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר". הכרת החרפה היא התחלה רפואת המוסר "לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ". כסה הדם! הסר חרפתך! הפעולות תעשינה את פריין, בהמשך הזמן תחנכנה הדורות. המחאה האילמת, כשתבוא עיתה, תיהפך לקול מרעים ברעש גדול ואדיר ותצליח את דרכה. ציווי הזביחה, במערכת מיוחדת, בהקלת הצער, כבר תופס הוא את הרושם שלא עם דבר-של-הפקר, עם אבטומט שאין בו רוח חיים הנך עוסק, כי אם עם נפש חיה.