שטיחי קיר השואה
| מידע כללי | |
|---|---|
| אמן | ג'ודית ויינשל ליברמן |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום | בית הכנסת תפארת ישראל (ביצ'ווד), מוזיאון השואה של פלורידה, מוזיאון יד ושם |
שטיחי קיר השואה מאת ג'ודית ויינשל ליברמן הם סדרה של שישים כרזות בד תלויות רופפות בגדלים משתנים שנוצרו בין השנים 1988 ו-2002.[1][2] הם ממחישים את מצוקתם של העם היהודי ומיעוטים אחרים במהלך שואת מלחמת העולם השנייה.[3][4]
רקע
יהודית ויינשל ליברמן נולדה בשנת 1929 וגדלה בחיפה, ארץ ישראל המנדטורית (ישראל של היום) בשנות השואה.[5] בשנת 1947, היא עברה לאמריקה כדי ללמוד בקולג' וקיבלה ארבעה תארים אוניברסיטאיים אמריקאים כולל תואר JD מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו ותואר ראשון. תואר שני מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן. בשנת 1956, היא הפנתה את תשומת לבה לאמנויות[3] והחלה ללמוד רישום, ציור, פיסול ואמצעי אמנות אחרים במכון האמנות של בוסטון (שנקרא אז בית הספר לאמנות מעשית),[6] בית הספר של המוזיאון לאמנויות יפות,[6][7] בית הספר למוזיאון דקורדובה,[6] מכללת אוניברסיטת בוסטון לאמנויות[6] ומכללת מסצ'וסטס לאמנות ועיצוב.[6]
בשנת 1988, לאחר שבילתה שנה בציור יותר משני תריסר יצירות על השואה על בד מתוח,[2] ויינשל ליברמן החלה להשתמש בבד תלוי רופף כרקע לאמנות שלה.[2] בספרה משנת 2002, "שטיחי קיר השואה",[2] ויינשל ליברמן חושפת כי ההחלטה להציב תמונות בנושא השואה על בד תלוי רופף נוצרה בהשראת זיכרונות ילדותה של כרזות תעמולה ודגלי הרייך השלישי[8][2] שנתלו בדרך כלל על במות, מרפסות וקירות בעצרות ובטקסים של מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית (NSDAP).[9] מכיוון שהכרזה והסמל שלהם קידמו אידאולוגיה נאצית ורצח עם, ויינשל ליברמן מצאה לנכון להשתמש בבדים תלויים דומים במחווה האמנותית שלה לאלה שסבלו במהלך השואה.[10]
שטיחי קיר השואה מקובצים לשלוש קטגוריות: סצנות השואה, המתמקדות באנשים המוצגים כמבודדים לחלוטין או מתוארים כחלק ממיסה דה-פרסונלית;[2] מפות השואה[11] המתעדות את השואה עם מקומות, מספרים[12] וסמלים אחרים של הרס,[2] :1וקבוצה שלישית, האפילוג של שטיחי הקיר, החוקרים בעיקר את יחסו של אלוקים לשואה.[13]
חומרים
כדי להעביר את תחושותיה לגבי השואה, ויינשל ליברמן בחרה בבדים בגובה שבין 46 עד 246 ס"מ ובאורך בין 53 עד 437 ס"מ.[2] :61–78היא השתמשה בפלטת צבעים שכללה בעיקר אדום, אפור ושחור - אדום: דם ואש; אפור: סבל וייאוש; שחור: מוות[2] :1 - ומלבד השימוש העיקרי בציור ובדפוס בלוק, ויינשל ליברמן השתמשה בשילובים שונים של שבלונות, תפירה, אפליקציה, רקמה, חרוזים והעברת תמונות.[2] :80
תערוכות
שטיחי קיר השואה הוצגו בתערוכות בארצות הברית, בישראל ובהונגריה והוצגו במספר רב של מוזיאונים ומוסדות ציבוריים אחרים, כולל יד ושם[14] בירושלים, מוזיאון המשכן לאמנות[15] בעין חרוד, במוזיאון השואה של פלורידה בסיינט פיטרסברג, פלורידה ; מוזיאון בית הכנסת לאמנות, דת ותרבות יהודית[16] של בית הכנסת תפארת-ישראל בביצ'ווד, אוהיו; מוזיאון מלץ למורשת יהודית[17] בביצ'ווד, אוהיו; מוזיאון דקורדובה בלינקולן, מסצ'וסטס; ובמוזיאון לונג איילנד לאמנות, היסטוריה ומרכבות בלונג איילנד, ניו יורק. בשנת 2009, שטיחי הקיר הוצגו בבית הכנסת רומבך בבודפשט, הונגריה בתערוכה "אנה פרנק בעיני האמנים",[18] ביום הולדתה ה-80 של אנה פרנק.
ביקורת
שטיחי קיר השואה של ויינשל ליברמן הוכרו על ידי פרסומים ומוסדות כמו הניו יורק טיימס,[19] חדשות NBC,[20] מרכז המשאבים למורים לשואה,[21] הטמפה ביי טיימס[22] ו-Cleveland Jewish News.[1] הלן א. הריסון מ"הניו יורק טיימס" קובעת כי בתוך שטיחי קיר השואה, "התפשטות וחזרה מוחלים על הסמליות של ההדחקה, מסלקות אותה מתחום הסבל האישי ומעלות אותה לרמה של טרגדיה אוניברסלית".[19] אורי סולטס, מורה לאמנות ותאולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון ולשעבר מנהלת המוזיאון היהודי הלאומי בני ברית קלוצניק בוושינגטון, סבורה שהחומרים הרכים שבהם משתמשת ויינשל ליברמן בעבודתה "מהווים ניגוד חשוב לטרגדיית השואה".[20] סולטס אומר, "השימוש בחומר מהסוג הזה למשהו שהוא כה קשוח וקשה בעיני הוא סוג של קפיצה רעיונית מעניינת."[20] במאמרה "עבודות עוצמתיות על בד מחווה לשואה",[23] מציינת המבקרת פראן הלר מ-Cleveland Jewish News כי "פלטת הצבעים של ליברמן של אדום, אפור ושחור מסמלת דם ואש, סבל, ייאוש ומוות (ו)זה גם כוחני וגם מרגש מבחינה אסתטית."[1]
אַרְכִיוֹן
המסמכים של ויינשל ליברמן, 1960–2003,[24] אוסף של תצלומים, שקופיות, סרטונים וכתבי יד של דיוני פאנל ומיצבי תערוכות[25] הנוגעים לשטיחי קיר השואה, קוטלגו על ידי הארכיון של מכון סמית'סוניאן אמנות אמריקאית. ספרה של ויינשל ליברמן "שטיחי קיר השואה"[2] (2002), יצירה נלווית לאוסף התלייה על הקיר, הועבר לארכיון דיגיטלי במחלקת האמנויות היפות בספרייה הציבורית של בוסטון.[26]
קישורים חיצוניים
- גלריה מקוונת לשטיחי קיר השואה
- "סדרת אנה פרנק שטיחי קיר השואה, האמנית יהודית ליברמן מעירה"
- "שטיחי קיר השואה – תערוכה של יצירות אמנות טקסטיל במוזיאון דקורדובה"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Heller, Fran. "Powerful Works on Fabric a Tribute to Holocaust". Cleveland Jewish News. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 Weinshall Liberman, Judith (2002). Holocaust Wall Hangings. South Deerfield, MA: Schoen Books. ISBN 0-9719027-0-4. נבדק ב-17 באפריל 2018 – via archive.org.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "Judith Weinshall Liberman, '54: A Life into Art". University of Chicago Law School. נבדק ב-14 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Schwarb, Amy Wimmer. "Judith Liberman, LLM '56: Remembering the Holocaust through Art" (PDF). University of Michigan. נבדק ב-14 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jewish museum features Holocaust horror". NBC News. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 "Judith Weinshall Liberman, Curriculum Vitae". jliberman.com. נבדק ב-23 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "School of the Museum of Fine Arts". Tufts University. נבדק ב-10 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nazi Propaganda". Holocaust Encyclopedia. נבדק ב-17 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Weinshall Liberman, Judith (2007). My Life into Art – An Autobiography. p. 266. ISBN 978-0-9719027-1-8.
- ^ Wolff, Carlo. "Anne Frank honored in unique program at the temple". Cleveland Jewish News. נבדק ב-17 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Heller, Fran. "Powerful works on fabric a tribute to the Holocaust". Cleveland Jewish News. נבדק ב-17 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Weinshall Liberman, Judith (2002). Holocaust Wall Hangings. Schoen Book. p. 2. ISBN 0-9719027-0-4.
- ^ "Home page". Yad Vashem. נבדק ב-13 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ McAuley, James (13 באוקטובר 2015). "The Mishkan Le'Omanut Museum". The New York Times. נבדק ב-20 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Temple Museum of Jewish Religion, Art and Culture". The Temple-Tifereth Israel. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Temple-Tifereth Israel Gallery". Maltz Museum of Jewish Heritage. נבדק ב-17 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rumbach Street Synagogue – Anne Frank in the Artists' Eyes". נבדק ב-17 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 19.0 19.1 Harrison, Helen A. (28 בפברואר 1999). "Art Reviews; Unorthodox Uses of Paper and Other Materials". The New York Times. Sec. N.Y. / Region. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 20.0 20.1 20.2 "Jewish museum features Holocaust Horror". Beachwood, Ohio: NBC News. Associated Press. 12 בדצמבר 2006. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Holocaust Wall Hangings". Holocaust Teacher Resource Center site. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bennett, Lennie. "Review: Artist of Great Mind and Talent has a Show One Flight Up at Florida Holocaust Museum". Tampa Bay Times. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Heller, Fran. "Powerful works on fabric a tribute to Holocaust". Cleveland Jewish News. נבדק ב-17 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Judith Weinshall-Liberman Papers - 13348". The Smithsonian Institution, Archives of American Art. נבדק ב-10 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "ArchiveGrid Weinshall-Liberman Family Papers, 1915–1995". worldcat.org. נבדק ב-13 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Holocaust Wall Hangings". Boston Public Library. נבדק ב-23 באפריל 2018 – via Archive.org.
{{cite web}}: (עזרה)
39680832שטיחי קיר השואה