אלכסנדר איג
 | |
| אלכסנדר איג | |
| לידה | 1894 |
|---|---|
| פטירה | 30 ביולי 1938 (בגיל 44 בערך) |
| ענף מדעי | בוטניקה |
| מקום מגורים | ארץ ישראל |
| פרסים והוקרה | צמחים על שמו, רחוב בירושלים |
| תרומות עיקריות | |
| חלוץ הפיטוגאוגרפיה של ארץ ישראל | |
פרופסור אלכסנדר אֵיג (באנגלית: Eig; 1894, שצ'דרין ליד מינסק, רוסיה – 30 ביולי 1938, ירושלים) היה בוטנאי, מראשוני חוקרי הצמחים בארץ ישראל, ראש המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים ומייסד הגן הבוטני הלאומי בקמפוס הר הצופים.
חייו
איג נולד בשצ'דרין שליד מינסק, ונהג לשוטט ביערות בסביבת מגוריו.[1] הוא נלווה לבני משפחתו במסעות ציד ודיג והרבה להתבונן בצומח ובחי בסביבה. בגיל בר מצווה החל ללמוד בבית ספר תיכון של יק"א ובגיל 15 עלה בגפו לארץ ישראל והפך לחניך בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. בתקופה זו, פירנס עצמו בעבודה בגננות בתל אביב ובין היתר טיפל בגינתו של חיים בוגרשוב והתחבב עליו, בשכנועו הצטרף לגימנסיה הרצליה וסיים בה את לימודיו. בגימנסיה הרצליה הכיר את ידיד נפשו, אליעזר פקטורובסקי (פקטורי), שעמו שירת בגדודים העבריים.
עם השחרור פנו השניים ללימודי הבוטניקה ויחדיו סיירו באזורי הארץ השונים, בעיקר במדבר יהודה וחקרו את חבורות הצומח המיוחדות לאזור זה.
ב-1924 מונה איג על ידי ועדת התרבות של ההסתדרות הכללית ל"מורה נודד", שתפקידו לקרב את הגננות והמורים ביישוב להכרת הצומח של ארץ ישראל. ב-1925 הוזמן על ידי אוטו ורבורג לעבוד בתחנת הניסיונות החקלאית בתל אביב, שלימים הפכה ל"מכון לחקר טבע ארץ ישראל" שם עבד יחד עם מיכאל זהרי. לאחר מכן עברה היחידה לירושלים, ואיג הוזמן על ידי פרופסור ורבורג לפתוח את המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוזריו היו מיכאל זהרי ונעמי פיינברון. בתקופה זו נדד אלכסנדר איג ברחבי ארץ ישראל, מהר החרמון, ועד ים המלח ואל עריש כשהוא אוסף ומזהה צמחים. בשנה זו נשא לאשה את איטה פקטורית, אחות חברו הקרוב אליעזר, שהייתה ביולוגית ומורה ידועה ביישוב העברי. איג גידל עם איטה את בנה דניאל. ב-1926 נפטר אליעזר משחפת.
בשנת 1931 סיים אלכסנדר איג את הדוקטורט, ובאותה שנה ייסד את הגן הבוטני בהר הצופים, בסיועם של זהרי ופיינברון. ב-1932 עסק איג בהוראת בוטניקה והיה מורם, בין היתר, של האחים אהרון ואפרים קציר.[2] אפרים קציר, מי שהיה לימים הנשיא הרביעי של ישראל, כתב על מורו:
אלכסנדר איג, ראש המחלקה לבוטניקה, היה אוטודידקט בתחומו, ובעל ידע מדהים בצמחי ארץ ישראל. הוא היה לוקח אותנו לטיולים ארוכים במדבר יהודה ומראה לנו את מאבקם של הצמחים לשרוד...
— [1]
במקביל לעבודתו המדעית, היה גם איש הגנה ודגל בהגנה עצמית ולימודי נשק לסטודנטים במקביל ללימודים, דבר שהתנגש עם הרוח הלא מלחמתית שייצגו ראשי האוניברסיטה שמואל הוגו ברגמן ויהודה מגנס.
בשנת 1937 נולדה לו ולאיטה בת. הם קראו לה בשם אליעזרה (זמרת הקונטראלט והמתרגמת אליעזרה איג-זקוב), על שם אליעזר פקטורובסקי. באותה שנה הוזמן על ידי יצחק בן צבי להעיד בפני ועדת פיל על יכולתה של הארץ לכלכל אוכלוסייה גדולה. בהמשך התבקש להכין מפה אשר תשמש את טיעוני הצד הציוני בזירה הבינלאומית. אולם, באותה תקופה היה כבר חולה בסרטן, מחלה שהכריעה אותו בשבת ב' באב תרצ"ח והוא בן פחות מ-44 שנים בלבד.[3] הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים ועל מצבתו נחרט "יוצר מדע הצומח בארץ ישראל".
אלכסנדר איג נפטר ממחלת הסרטן בשנת 1938, בגיל פחות מ-44 שנים. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. על מצבתו נכתב "יוצר מדע הצמחים בישראל". בהלוויתו נשאו הספדים: משה שרת, הוגו ברגמן, יהודה לייב מאגנס ויצחק בן-צבי.
עבודתו
הקמת הגן הבוטני הראשון בארץ ישראל
גולת הכותרת של עבודתו המדעית והחינוכית של איג במשך כל חייו הייתה הקמת הגן הבוטני הלאומי בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים שהיה הגן הבוטני הראשון בארץ ישראל וגם במזרח התיכון כולו. איג ביסס את הגן על הצומח של ארץ ישראל לפי בתי גידול. הוא הקים עם תלמידיו ועמיתיו דיונות זעירות, גדת נחל, חורש ים-תיכוני זעיר וכדומה, בהם שתלו צמחים מקומיים. הוא ליקט צמחים לגן גם בסוריה, טורקיה, עיראק ולבנון, ממנה הביא שתילי 350 ארזים. הגן המשיך לפעול גם לאורך 19 שנים שבהן היה הר הצופים מובלעת בשליטה ישראלית בתוך שטח ירדני.
כמו כן הקים בשנת 1920 את העשבייה (אוסף של צמחים מיובשים ומוגדרים, הממוינים ומסודרים על פי שיוך סיסטמטי ועל פי אזור גאוגרפי) של האוניברסיטה העברית[4]
זיהוי צמחים ובתי גידול
אחת מעבודותיו החלוציות של איג הייתה זיהוי בתי הגידול של ארץ ישראל והגדרת הצמחים הגדלים בהם. הוא נחשב לאבי תחום הפיטוגאוגרפיה של ארץ ישראל (חקר התפוצה הגאוגרפית של צמחים). בין היתר נתן את השם "בתה" לתצורת צומח המאופיינית בשיחים נמוכים.
בשנת 1931 יצא לאור המגדיר לצמחי ארץ ישראל, פרי עטו של איג, בסיועם של עוזריו זהרי ופיינברון. ספר זה היה המגדיר הראשון לצמחיית הארץ. איג עצמו העניק לצמחים רבים את שמם, כמו לאהרונסונית פקטורובסקי, הנקרא על שם שני הבוטנאים אליעזר פקטורובסקי, גיסו, ואהרן אהרנסון, או מושיובית גלילית, צמח שזוהה בשנת 1938 והוקדש לזכרו של גרשון מושיוב, בוטנאי מבטיח שנהרג בקריית ענבים שנתיים קודם לכן.
חלוץ שמירת הטבע
אלכסנדר איג היה הראשון שקרא לשמירת הטבע בארץ המתחדשת. במאמרו "תוספת לידיעת הצמחייה בישראל" משנת 1926 כתב בין היתר:
על המתעניינים בטבע הארץ ובגורלה להתארגן לאגודה לשם שמירת הטבע בארץ, שאחד מתפקידיה הראשיים יהי לעמוד על המשמר בכל מה שנוגע לצמחיית הארץ.
הנצחה
על שמו של איג נקראו מספר צמחים, ובהם זמזומית איג (Bellevalia eigii), מרוות איג (Salvia eigii), צלוקית אדום (Stigmatella longistyla Eig) ונץ-החלב איג. כן נקרא על שמו רחוב בשכונת רמות אלון בירושלים.[5]
לקריאה נוספת
- 'אֵיג, אלכסנדר', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 39–40.
- אפרים קציר, סיפור חיים, ירושלים: כרמל, תשס"ח-2008, עמ' 34–36.
קישורים חיצוניים
- ד"ר מ. זהרי, אלכסנדר איג ומפעלו המדעי, דבר, 29 באוגוסט 1938 – סקירה של מפעל חייו, עם מותו
- כותבים שונים, לזכר אלכסנדר איג - בשלושים למותו, דבר, 29 באוגוסט 1938
- ישראל רייכרט, חוקר הצמחים הגדול (25 שנה למותו של אלכסנדר איג), דבר, 14 בינואר 1964
- גילי סופר, הגן הבוטני באוניברסיטה העברית
- תולדות הגן הבוטני באוניברסיטה העברית
- משיובית גלילית
- כרטיס הקבר של אלכסנדר איג, באתר הר הזיתים
הערות שוליים
- ^ על פי תקציר הרצאה של מנהלת הגן הבוטני מימי רון, לרגל 75 שנה לגן.
- ^ אפרים קציר, אפרים קציר – סיפור חיים, הוצאת כרמל, 2008, עמ' 36-34.
- ^ לויתו של ד"ר אלכסנדר אייג, דבר, 2 באוגוסט 1938.
- ^ עשבייה, "דבר אלי בפרחים", פברואר 2007, ט"ו בשבט תשס"ז, באתר "צמחיית ישראל ברשת".
- ^ רחוב אלכסנדר איג באתר עיריית ירושלים.
25530209אלכסנדר איג