שונית נינגלו

חוף נינגלו

**אתר מורשת עולמית**
	כריש זברה בשונית
	כריש זברה בשונית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2011, לפי קריטריונים 7, 10
מדינה	אוסטרליה
	(למפת אוסטרליה המערבית רגילה) פרת' פורט הדלנד אלבני בנברי ג'רלדטון קלגורלי בסלטון קראטה קרנרבון ברום פורנולולו ה; ט; ה; צ; פ; ו; נ; י; ת; א; ו; ה; ד; ר; ו; מ; י; ת; האוקיינוס; ההודי; חוף נינגלו

שונית נינגלו (באנגלית: Ningaloo Reef) היא שונית אלמוגים חוגרת (fringing) השוכנת מערבית לחופה של אוסטרליה המערבית, במרחק כ-1,200 קילומטרים צפונית לפרת'. השונית משתרעת לאורך 260 קילומטרים, והיא השונית החוגרת הגדולה ביותר באוסטרליה ואחת היחידות שמצויות בקרבה רבה לחוף הים. ב-1987 הוכרזו השונית והשטח הסמוך אליה כפארק הימי נינגלו. בשנת 2011 הוספו השונית ואזורים אלו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, תחת השם "חוף נינגלו". האזור שהוכרז כאתר מורשת עולמית כולל את הפארק הימי נינגלו, איי מוירון, פארקי החוף ג'וראבי ובונדגי, הפארק הלאומי קייפ ריינג' ושדה תעופה אזרחי המשמש גם את חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. על פי אונסק"ו שטח אתר המורשת העולמית הוא 6,045 קמ"ר.

השונית ממוקמת מתחת ל"צריחים" של קייפ ריינג', העשויים מאבן גיר אדומה. חשיבותו המדעית של החוף נובעת מהשילוב בין השונית לבין המערכת הקרסטית שלאורכו. השונית משתרעת לאורך 300 קילומטרים בין השוניות החוגרות של ארכיפלג מוירון בצפון, מסביב לקצה חצי האי המגיע עד לשונית בונדגי במפרץ אקסמאות', ועד לרד בלאף שבצפון. חצי האי קייפ ריינג' בנוי מאבן גיר קרסטית תלולה, שנוצרה משלדים של בעלי חיים ימיים ששקעו בימים העתיקים שהיו קיימים באזור לפני אלפי שנים. הצבעים המגוונים של הרכס שנוצר משלדים אלו, כגון ורוד וכתום, משתלבים עם הדיונות האדומות ועם הצמחייה הירוקה. הקצה המערבי של הרכס מאופיין בסדרה של שוברי גלים המשתרעים לאורך 90 קילומטרים. דרך הערוצים שבאי זורמים מספר אפיקים. המערכת הקרסטית של חצי האי מורכבת מ-535 מערות, 180 דולינות ו-5 גופים שנמצאים באופן קבוע מתחת לפני הים. גופים אלו רצופים גם הם במערכת של מערות, מעברים ומחילות, והם בית גידול עבור 75 מינים של בעלי חיים שמתקיימים אך ורק מתחת לפני הים.

עונת הקיץ בחוף נמשכת בין דצמבר לפברואר, ועונת החורף בין יוני לאוגוסט. טווח הטמפרטורה הממוצע שנמדד באקסמאות' הוא 21 עד 38 מעלות צלזיוס בקיץ, ובחורף הטווח הוא 12 עד 25 מעלות צלזיוס. האקלים המקומי הוא אקלים צחיח ואקלים צחיח למחצה. כמות המשקעים השנתית לאורך החוף היא 200 עד 300 מילימטרים, אך היא נמוכה משמעותית מכמות האידוי השנתית העומדת על כ-2,000 מילימטרים לכל הפחות. כמות הגשמים היא בין 84 ל-570 מילימטרים, והיא מושפעת מהשקעים הברומטריים ומהפעילות הציקלונית המקומית. תדירות הציקלונים היא 3 עד 5 שנים, וכאשר הם מתחוללים יורדות כמויות גדולות יותר של גשמים. מי הגשמים זורמים דרך האפיקים וגורמים לפריחת פרח בר, ממלאים את האקוויפרים התת-קרקעיים, ומספקים מים למערכות האקולוגיות של המערות. מהירות הציקלונים המרבית היא כ-150 קמ"ש.

חצי האי קייפ ריינג' נמצא בשטחו של האזור האקולוגי קרנרבון קסריק סקראב גלובל. הפלורה של חצי האי מגוונת מאוד, והיא מונה 630 טקסונים של צמחים וסקולריים. הפלורה מחולקת לאזורים אחדים לפי הרכב הקרקע, והן יוצרות ביחד דגם פסיפס של דיונות קרובות ומרוחקות ביחס לחוף, משטחי חול, מישורי סחף, ומישורי בוץ הנוצרים כתוצאה מגאות ושפל. הצמחייה עצמה כוללת קבוצות פזורות של שיחי שיטה ועצי אקליפטוס, וביניהם מדשאות ספיניפקס. שאר האזורים שבאתר המורשת העולמית מאופיינים בצמחי מנגרובים וסמפיר, שלהם יש התאמה גבוהה יותר לתנאי מליחות קרקע. מרבית המינים הגדלים בחצי האי אינם ייחודיים לו, והם גדלים באקלים ממוזג ובאקלים טרופי, וזאת כיוון שחצי האי שוכן על קו הגבול בין שני אזורים ביוגאוגרפיים. הצמח Verticordia forrestii (משפחת ההדסיים) גדל אך ורק בין מפרץ הכרישים לבין חצי האי, ו-18 מינים נוספים גדלים אך ורק בסביבתו הקרובה של חצי האי. צמחים אחרים גדלים בחצי האי גדלים בקצה אזור תפוצתם, כגון הדקל Livistona alfredii שאוכלוסייתו הקרובה ביותר נמצאת באזור פילבארה הממוקם במרחק 300 קילומטרים בכיוון צפון-מזרח מהאי.

שונית נינגלו היא בית גידול עבור כ-1,000 מינים של צמחים ימיים, 738 מינים של דגי שונית אלמוגים, 655 מינים של רכיכות, 600 מינים של סרטנאים ו-300 מינים של אלמוגים. בשל מיקומה הגאוגרפי של השונית באוקיינוס חלק מהמינים הטרופיים הימיים המתקיימים בה נסחפים עד למפרץ האוסטרלי הגדול. אחת לשנה, בין מרץ ליוני, מתאספים בשונית עד 500 כרישים לווייתניים, במקביל להשרצת אלמוגים והגברת הפעילות שלהם. בשונית תועדו שישה מינים של צבים ימיים והנחש הימי הארסי Aipysurus laevis (משפחת הפתניים). ריבוי המינים הללו נובע ככל הנראה ממיקום השונית על הגבול בין שני אזורים אקלימיים (טרופי וממוזג), ועל פי הערכת אונסק"ו הצבים מקימים כ-10,000 קינים על החוף לאורך השנה. בשולי השונית גדלים דגי מנטה ריי (משפחת הכנפתניים), במים העמוקים גדלים 19 מינים של כרישים, ובקרבת החוף גדלים דגים רבים כגון טונה ומקרל, וזאת בשל המדף היבשתי הצר. השונית היא נקודת מעבר במסלול הנדידה של לווייתנים גדולי-סנפיר מאזור ההמלטה בחוף קימברלי ועד אתרי הקינון באנטארקטיקה, ומעבר לכך היא בית גידול עבור שמונה מינים אחרים של לווייתנאים, תחשי המשכן ודולפינים. בחלקים היותר עמוקים של השונית גדלים 155 מינים של ספוגיים ו-25 מינים של קווצי עור, ובמחקרים שנערכו באזור בשנים האחרונות התגלו מינים אחדים שאינם שלא היו מוכרים לביולוגים הימיים או שאינם גדלים במקומות אחרים באוסטרליה.

האזור שהוכרז כאתר מורשת עולמית אינו מיושב כמעט, אך הוא אתר תיירות פופולרי. על פי המרכז העולמי לניטור השימור (WCMC) בכל שנה מבקרים 180,000 איש בפארק, ו-220,000 איש בפארק הלאומי קייפ ריינג'.