שולה (עיירה)
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| חבל |
 פיי דה לה לואר |
| מחוז | מן ולואר |
שולה (בצרפתית: Cholet, כנראה מלטינית cauletum,"כרוב") היא קומונה במערב צרפת, בחבל פיי דה לה לואר במחוז מן ולואר.[1] עם למעלה מ־54,000 תושבים זוהי הקומונה השנייה הכי מאוכלסת במן ולואר, אחרי אנז'ה.[2]
גאוגרפיה
שולה ניצבת על הגדה הימנית של נהר מוין, אותו חוצה גשר מהמאה ה-15. היא ממוקמת בערך 50 ק"מ דרומית מזרחית לעיר נאנט. שולה היא המרכז של מספר ערים המונות יחד כ-107,000 תושבים.[3] זהו מקום מושבו של רובע שולה ושל הקנטונים שולה-1 ו- שולה-2.[1]
היסטוריה
תגליות רבות מאפשרות להוכיח את קיומה של נוכחות פרהיסטורית בשטח הקומונה. נמצאו באזור כמה מלטשים ושלושים ושלושה גרזני אבן מלוטשים. מהתקופה הנאוליתית נותרו בשולה רק שלושה מנהירים.
שמה של משפחת "דה שולה" מופיע לראשונה במאה ה-11 בפמלייתו של הלורד פייר הראשון משמילה, שמת ב-1048. האזכור הראשון של טירה בשולה הוא משנת 1069.
העיירה חייבת את שגשוגה להתיישבות של מספר אורגים במאה ה-18 שהובאו לשם על ידי אדוארד שארל ויקטורינאנין קולבר, רוזן מאולבריה, אחיו של ז'אן-בטיסט קולבר. לאחר מכן היא הפכה לאחוזתו של גבריאל פרנקויס דה רוז' והמרקיזה של שולה, שפיתחה את העיירה וכלכלתה. הקניון המסחרי המרכזי, שנפתח ב-2009, נקרא על שמו: "ארקייד רוז'ה".[4]
במהלך השנים הראשונות של מלחמות המהפכה הצרפתיות, בסוף המאה ה-18, העיר מצאה את עצמה בלב המאבק האנטי-מהפכני בוואנדה, שהגיע לשיאו באוקטובר 1793 עם קרב שולה בו ניצחו הרפובליקנים ואחריו הייתה תקופה של ממשל אכזרי. שולה ספגה הרס נוראי במהלך המלחמות הללו, רוב העיירה נהרסה והיא איבדה 5,000 תושבים, הרוגים או נעדרים, מתוך אוכלוסייה של 8,400 עד 8,500 לפני תחילת המלחמות. נאדרטה מ-1993 בשולי הכביש הבין-מחוזי, סמוך לשדה התעופה, מנציחה את האירוע הזה, והיא ממוקמת בין שישה צלבים נוספים שהוקמו קודם לכן לרגל היובל בשנת 1850.
אחד מסימני ההיכר של שולה היא המטפחת האדומה המפורסמת שלה, שזיכתה אותה בתואר בירת המטפחת. ההיסטוריה של המטפחת הזו חוזרת למלחמות וואנדה: ב-17 באוקטובר 1793, הקרב הגדול של שולה. אנרי דה לה רושאקליין עונד על כובעו, על חזהו ועל הצד, שלוש מטפחות לבנות של שולה, על מנת שאנשיו יוכלו לזהטת אותו. לאחר שהשתמש באחת הממחטות הלבנות הללו כדי לחבוש פצע ירייה, היא הפכה לאדומה מדמו. מאז, המטפחת המסורתית של שולה שנוצרה על ידי תעשיין מקומי, לאון מארט, היא אדומה עם פסים לבנים.
ב-10 בינואר 1885 תיאטרון זמני קרס על קהל של 1000 איש, קריסה שהובילה ל-150 הרוגים.
אתרים בעיר
.jpg)
גן ציבורי מוקם באתר של הטירה הישנה; מבני הציבור והכנסיות, למשל כנסיית הלב הקדוש (église du Sacré-Cœur, 1939), הם מודרניים יותר. כנסיית הלב הקדוש היא בסגנון רומנסקי ביזנטי והייתה פרי עבודתו של האדריכל המקומי מוריס לורנטין.[5]
כנסיית גבירתנו (église Notre-Dame) רשומה כ"מונומנט היסטורי".[6] ביולי 1813, הדוכס מאנגולם הניח את האבן הראשונה של כנסיית גבירתנו הנוכחית. משנת 1881 עד 1900 הושלמו הספינה ומגדלי הפעמונים, שצריחיהן מתנשאים לגובה של 65 מטרים מעל כיכר טרבות.
כנסיית פטרוס הקדוש (סן-פייר), ברחוב פטרוס הקדוש, קיימת מהמאות ה-6 וה-7 במה שהיה אז רובע סן-פייר. . לאחר שנת 1000, בנו הנזירים של מרמוטייר כנסייה בסגנון רומנסקי ששונתה לגותית בסוף המאה ה-15.היא הושחתה והושמדה על ידי הנורמנים במאה ה-15 ונבנה מחדש משנת 1752, כאשר נשמרה בה גלריית עץ מקורה עד 1850. הכומר בוגר והאדריכל טסייר בנו את הכנסייה הנוכחית, שמגדל הפעמונים שלה הושלם ב-1933. הפסל של פטרוס הקדוש המשקיף על מגדל הפעמונים שוקל 850 קילו.
מנזר פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, ברחוב פסטר, מקבל את פני הבאים לשולה מאז 2002. בקפלת המנזר קיימת יצירת הבשורה מהאמן מוריס דניס משנת 1930.
בנוסף קיימים מונומנטים מגליטיים רבים בסביבה. מוזיאון טקסטיל (Musée du Textile) עוסק בשימור המכונות המסורתיות ששימשו ליצירת הממחטות המפורסמות שיוצרו בעיירה זו, כמו גם את הטכניקות ששימשו להכנתן ואת ההיסטוריה המקומית הקשורה בתעשייה.
אישים בולטים
- קווין בארה (נולד 1990), כדורגלן
- גילברט פרוטו (1917–2012), משורר ובמאי קולנוע.
- פרנסואה מורלה (1926–2016), צייר, פסל ואמן אור
- אנטואן ריגודו (נולד ב-1971), שחקן כדורסל
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של שולה
- שולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שולה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שולה, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 INSEE commune file
- ^ Populations légales 2019: 49 Maine-et-Loire, INSEE
- ^ CA Agglomération du Choletais (N° SIREN : 200071678), BANATIC.
- ^ "Cholet. Les Arcades Rougé seront bientôt revendues". Ouest-France (בצרפתית). 9 במאי 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Augustin Jeanneau, Cholet et les Choletais après la belle époque, Cholet: Les Éditions du Choletais, 1974; p. 167
- ^ Direction de la communication de la ville de Cholet, "Programme de réhabilitation des édifices cultuels", Cholet Mag (261, October 2012): 8
38460614שולה (עיירה)