שביט האלי

שביט האלי
	שביט האלי, צולם ב-8 במרץ 1986
כוכב האם
כוכב אם	השמש
מידע כללי
סוג	שביט
קטגוריה	שביט מחזורי
תאריך גילוי	מימי קדם
מגלה	נחזה על ידי אדמונד האלי ב-1705
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש	2,661,100,000 ק"מ; (17.8 AU)
אפואפסיד	5,247,450,000 ק"מ; (35.1 AU)
פריאפסיד	87,607,000 ק"מ; (0.586 AU)
ציר חצי-ראשי	{{#property:P2233}}
אקסצנטריות	0.967
זמן הקפה	75.3 שנים ימים
נטיית מסלול	162.3°
מאפיינים פיזיים
ממדים	15 (אורך), 8 (רוחב), 11 (עומק) ק"מ
בהירות נראית	28.2 (2003)
מאפייני אטמוספירה
מים	80%
פחמן חד-חמצני	10%
תערובת של מתאן ואמוניה	2.5%
פחממנים	עקבות
ברזל	עקבות
נתרן	עקבות
ציאנוגן	עקבות

שביט האלי, המסומל באופן רשמי כ-1P/Halley, הוא שביט מחזורי מפורסם שזמן ההקפה שלו סביב השמש עומד על 75.3 שנים^{[דרושה הבהרה]}. כששביט האלי מתקרב לשמש הבהירות נראית שלו עולה באופן ניכר והוא נראה בעין בלתי מזוינת. חלק מהפעמים שבהם ביקר שביט האלי במערכת השמש הפנימית זכו לתיאורים מפורטים על ידי אסטרונומים ועל ידי צופים לא מקצועיים.

השביט נקרא על שמו של אדמונד האלי, הראשון להכיר בכך שההופעות הקודמות המתועדות של השביט, הן בעצם הופעות של אותו שביט, ומי שאף חזה את שנת הופעתו הבאה.

הרכב

שביט האלי נחקר ב-1986 על ידי הגשושית ג'וטו (אנ') שנשלחה על ידי סוכנות החלל האירופית והתקרבה למרחק של 596 ק"מ מפני השביט. הגשושית גילתה שפני השטח של השביט עשירים בפחמן. מתוך החומר שנפלט מהשביט, 80% הם מים, 10% פחמן חד-חמצני, ו-2.5% תערובת של מתאן ואמוניה. פחממנים, ברזל ונתרן נמצאו בכמויות מזעריות, כמו גם גז ציאנוגן.

היסטוריה מוקדמת

לאחר שהאלי הבין כי מאפייני השביט של 1682 היו כמעט זהים למאפייני השביטים שהופיעו ב-1531 (אותם תיעד פטרוס אפיאנוס(אנ')) ו-1607 (אותם תיעד יוהאנס קפלר בפראג), הוא הסיק ששלושת השביטים היו בעצם אותו גרם שמימי שחזר כל 76 שנה. לאחר הערכה גסה של הסטיות במסלולו שהשביט יצבור בשל השפעת משיכת הפלנטות, בספרו Synopsis Astronomia Cometicae ‏ (1705), הוא ניבא כי השביט ישוב בשנת 1757. נבואתו אכן התגשמה, אף על פי שהשביט לא נראה עד 1758 והגיע לפריהליון שלו רק במרץ 1759. כוח המשיכה של צדק ושבתאי גרמו לסטיה של 618 יום, כפי שחישבו המתמטיקאים הצרפתים Alexis Clairault(אנ'), Joseph Lalande (אנ'), ו-Nicole-Reine Lepaute(אנ') לפני שובו. האלי לא זכה לראות את שובו של השביט: הוא נפטר בשנת 1742.

חישוביו של האלי איפשרו למצוא את רישומי הופעותיו הקודמות של השביט בעבר:

כשהשביט הגיע בשנת 1456, הוא עבר קרוב מאוד לכדור הארץ. זנבו נמשך לאורך יותר מ-60° מהרקיע, בצורת חרב מעוקלת.
בשנת 1066 השביט נחשב לאות: מאוחר יותר באותה שנה נהרג הרולד השני בקרב הייסטינגס. השביט תועד בשטיח באייה, והעדויות שנשתמרו מאז אומרות כי השביט נראה גדול פי ארבעה מנוגה, ואורו זהר בכרבע מעוצמת האור המוחזרת מהירח.
חישובים הראו כי השביט עבר במרחק של 0.03 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ בשנת 837.
סברה מקובלת היא כי הופעת השביט בשנת 12 לפנה"ס הייתה מה שמתואר ככוכב בית לחם. הצייר ג'וטו ככל הנראה ראה את השביט בשנת 1301 והציור שלו שכולל את כוכב בית לחם המתאר את סצנת הולדת ישו בקפלת ארנה, שהושלם בשנת 1305, מתאר את הופעת השביט.
יש הסוברים שדברי רבי יהושע בן חנניה בתלמוד הבבלי (מסכת הוריות): "כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים"^[1] מתייחסים לביקור השביט בשנת 66.

בעת החדשה

בעת החדשה הופיע שביט האלי בשנים 1531, 1607, 1682, 1759, 1835, 1910^[2] ו-1986.

הופעת השביט בשנת 1910 לבשה משמעויות רבות בשל מספר סיבות: זו הייתה הפעם הראשונה שהשביט הופיע לאחר המצאת הצילום. המעבר היה קרוב יחסית לכדור הארץ, מה שהפך את השביט למראה מרהיב. ואכן, ב-19 במאי עבר השביט על פני דיסקת השמש, וכדור הארץ עבר דרך זנבו. רבים חששו ממעבר זה שכן היה ידוע שהזנב מכיל גז ציאנוגן רעיל. עם זאת, הגז הפך כל כך דליל באטמוספירה, כך שלא נגרם שום נזק מהמעבר דרך הזנב.

בשנת 1986 הופעתו של השביט לא הייתה מוצלחת מבחינת הצופים על כדור הארץ: השביט לא זהר בעוצמה כמו במעברים קודמים, וזיהום האור מהערים גרם לכך שרוב האנשים בכלל לא ראו את השביט. עם זאת, נשלחו מספר רכבי חלל לעבר השביט. הבולט שבהם היה רכב החלל ג'וטו(אנ'), שנשלח על ידי סוכנות החלל האירופית, ועבר ליד גרעין השביט. עוד נשלחו וגה 1 (אנ') ו-וגה 2(אנ') (תוכנית וגה) על ידי ברית המועצות, ושתי חלליות יפניות - Suisei(אנ') ו-Sakigake(אנ').

שביט האלי צפוי להופיע שוב בשנת 2061.

תאריכי פריהליון

את שביט האלי ניתן בדרך כלל לראות בעין בלתי מזוינת במשך מספר חודשים בתקופת הימצאו בפריהליון. השביט הגיע לפריהליון בתאריכים הבאים:

האלי חזוי לחזור בתאריכים הבאים:

28 ביולי 2061
27 במרץ 2134