שבח אדן
ד"ר שֶׁבַח אֶדֶן (כ"ח בניסן ה'תרע"ד, 24 באפריל 1914 – כ"ב באדר ה'תשע"ה, 13 במרץ 2015) היה מחנך ישראלי, שכיהן כמנהל המרכז לתוכניות הלימודים במשרד החינוך משנת 1966 עד 1981.
חייו
שבח אדן גדל בעיר נסביז', שנמצאת כמאה ק"מ דרומית-מערבית למינסק ברוסיה הלבנה (בלארוס).
טודרוס, סב סבו של אדן, נולד ב-1775, והיה בעלים של חנות ברזל. מכאן קיבל אדן את שם משפחתו אייזנבוד, חנות ברזל ביידיש, שאותו עִברת לאדן עם הוצאת ספרו הראשון בקיבוץ גניגר בישראל.[1]
במשך דורות עסקו כמה מבני משפחתו בסחר הברזל, אך רוב בני המשפחה עברו למקצועות אחרים. לסבו אליעזר הייתה חנות זרעים, והוא היה אב לשלושה בנים. הבכור נסע לליטא, ועסק בטחינת קפה ומכירתו; השני היה רב בעיירה בפולין, והצעיר, שהיה אביו של אדן – בנימין, היה רופא שיניים. על שמו נקרא נכדו, בנימין אדן, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ואנדרבילט בנאשוויל, ארצות הברית.[2][3]
בנימין היה ציוני פעיל, ייסד בית ספר עברי בעיר, ודאג לקיומו של בית הספר במשך כל שנותיו בגולה. אדן ושלוש אחיותיו התחילו את לימודיהם בגן ילדים עברי, למדו בבית הספר היסודי העברי 'תרבות'[4] ובבית ספר תיכון ממשלתי פולני, היו חברים בתנועת הנוער החלוצית 'גורדוניה', כאשר אדן היה חבר בהנהגתה הראשית בוורשה,[5] והתכוננו לעלות לארץ ישראל.[6]
בשנים 1933–1937 למד אדן באוניברסיטת ורשה, והוסמך לתואר ראשון ושני בחינוך. אחרי סיום לימודיו בוורשה עלה לארץ ישראל באוקטובר 1937 ונקלט בגניגר, שם עסק בשנה הראשונה בחקלאות עד 1938, ואחר כך בהוראה.[7]
בספטמבר 1938 עלו שתיים מאחיותיו, מירה ודינה, בהיותן בנות 16 ו-15 באמצעות עליית הנוער, ולמדו בכפר הנוער בן שמן.[6][8]
הוריו ואחותו הראשונה נחמה עמדו לעלות לארץ ישראל, אך תוכניתם לא יצאה לפועל לאחר פריצת מלחמת העולם השנייה. ב-1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה, והחלה בהשמדת היהודים באזורים שכבשה. בבוקר ט' בחשוון תש"ב,[9] 30 באוקטובר 1941, הוצאה מחוץ לעיר כמעט כל הקהילה היהודית עם בני משפחתו, והם נורו על ידי הנאצים. בחפירת הבורות עסקו איכרים, בהם רבים שהיו להם מכרים יהודים. שאר היהודים, שהיו בעלי מלאכה, נכלאו בגטו מוקף חומה ושערים. כשנודע ליהודים מה עלה בגורל גטו בעיירה שכנה, הם התמרדו, ירו בשומריהם וברחו ליערות בסביבה. מעטים מהם ניצלו ועלו לישראל. כל הסיפור נודע לאדן מפי חניך שלו בתנועת הנוער בישראל.[6]
בגניגר הצטרף אדן ל'הגנה', ובזמן המאורעות ומלחמת העצמאות השתתף בהגנת האזור, שהותקף על ידי ערבים.
בשנת 1944 היה אדן בשנת השתלמות באוניברסיטה העברית בירושלים, בחינוך ובהיסטוריה ישראלית וכללית.[7] ב-1945 נישאו אדן וזהבה לבית פוטרמן (ילידת 1923 מפולין), ונולדו להם שני ילדים, בן ובת.
משנת 1951 עד 1955 היה מנהל בית הספר בגניגר.[7]
בשנת 1954 נשלח על ידי איחוד הקבוצות והקיבוצים לשנת השתלמות בפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ארצות הברית, לקראת חזרתו כמנהל בית המדרש למורים וגננות, במדרשה לחינוך משותף בבית ברל. משנת 1955 עד 1959 היה מורה ומנהל בבית ברל, עד שעבר לעבודתו במשרד החינוך בירושלים, שבו עבד עד 1964 כחבר בוועדת הקבע של המזכירות הפדגוגית, וחזר והיה יו"ר המזכירות הפדגוגית ב-1980 עד 31 באוקטובר באותה שנה.[7][10][11]
ב-1965 נסע בראש משלחת של תשעה מורים לשיקגו, למד במשך שנה באוניברסיטת שיקגו, וקיבל ב-1973 את תואר הדוקטור על עבודה שנושאה 'תרגום מטרות כלליות בחינוך למטרות פונקציונליות בבניית תוכנית לימודים'.[12]
מ-1966 עד 1981 היה אדן מנהל המרכז לתוכניות לימודים במשרד החינוך בירושלים.[7]
אחרי יציאתו לפנסיה ממשרד החינוך, היה יושב ראש במשך עשר שנים בעמותה על שם יאנוש קורצ'אק בישראל, שנוסדה בדצמבר 1983 בקיבוץ לוחמי הגטאות.
בסוף אוקטובר 2014 נפטרה זהבה, רעייתו.
נפטר ב-13 במרץ 2015, בגיל 101.
עבודתו
בספרו הראשון, 'העדה המחנכת', מאוקטובר 1950,[1] סקר אדן את שיטות החינוך והלימוד שהיו נהוגות באירופה. בין השאר, כתב אדן על בתי הספר באנגליה ('פבליק סקולס'[13]), שבהם תלמידי הכיתה העליונה היו חונכים ('פרפקטים') לחניכים הצעירים,[14] והתייחס לאופן שבו מילאו הפרפקטים את כללי בית הספר, שאסרו יציאה מתחום המוסד (איטון, 1768). לפרפקטים הייתה נתונה רשות להעניש תלמידים צעירים שעברו את גבולות המוסד, ולשם כך היו נוטלים לעצמם זכות לצאת מחוץ לגבולות, כשהם כורכים חובה בהנאה. כשנתקלו במורים-עוזרים, היו מורים שהעלימו עין, והיו שדרשו מהחונכים לחזור לתחומי המוסד. מורה כזה הביא חונך לפני המנהל, והמנהל נאלץ להלקות את החונך. החונכים דרשו מהמנהל לאסור על מורים-עוזרים להחזירם מהעיר למוסד, אלא אם יימצאו במקומות שאינם הגונים, והמנהל סירב. כתוצאה מכך פתחו 160 חונכים בשביתה, השליכו את ספריהם לנהר, לנו בפונדק ולמחרת חזרו לבית הספר.
אדן סקר גם את החינוך הגופני, התזונה בבית הספר, היעדרו המוחלט של החינוך המיני, סדר היום בבית הספר, ומקומו של בית הספר בחברה האנגלית. לאחר מכן עבר אדן לסקור את הרפורמה החינוכית באנגליה, ששללה את שיטת הפרפקטים. שיטה זו נועדה להדריך נערים צעירים על ידי נערים בוגרים מהם, ובפועל הפכה את הצעירים למשרתי הבוגרים, ואת הבוגרים לשליטים. הרגשת השלטון נבעה לא מתוך הרשות שניתנה להביע דעה ולהשפיע על עיצוב החיים במוסד, אלא מתוך הסמכות הרבה של הבוגרים על הצעירים. בכך נגרם נזק חינוכי רב, משום שלא הייתה רוח של שיתוף פעולה חברתי.
לצד ספרו הראשון, יזם אדן במסגרת הסתדרות העובדים הכנת תוכניות רשות (חינוך בלתי פורמלי), וחומר לימודי בנושאים כמו 'עזרה הדדית', 'עבודה כערך', 'שוני ושוויון', והיה שותף להפעלתם בבתי הספר.
בתחום החינוך החברתי והחינוך לערכים, טיפח אדן את חברת הילדים בגניגר, ופרסם מאמרים בתחום החינוך החברתי והחינוך הקיבוצי: חברת הילדים בקיבוץ; שעת החברה; שיעורים באזרחות.
במזכירות הפדגוגית הקים אדן את היחידה לטיפוח החינוך החברתי, ועמד בראשה.[5]
תחילת עבודתו של אדן בתחום תכנון הלימודים הייתה במדרשה לחינוך משותף בבית ברל, שבה ערך בעזרת צוותים של מורים סדרה של 'מדריכים למורים'.
במשך 17 שנה עמד אדן בראש הרפורמה בתוכניות הלימודים במערכת החינוך, החל מתכנון, דרך עמידה בראש קבוצת מורים שנשלחה להכשרה בשיקגו, ועד להקמת המרכז לתוכניות לימודים במשרד החינוך, שהפך יותר מאוחר לאגף. קבוצת המייסדים של המרכז בראשות אדן, לקחה על עצמה את יישום התאוריות בתכנון לימודים, לצורכי מערכת החינוך בישראל. היישום כלל תכנון וארגון של דרכי עבודה, תהליכים חדשים בפיתוח תוכניות לימודים חדשות, והפקת חומרי למידה, השונים במאפייניהם מחומרי הלמידה שהיו קיימים לפני כן.[5]
תכנון והפעלה של תוכניות לימודים חדשות
במאמרו 'תוכניות לימודים חדשות – התנסויות ולקחים',[15] סקר אדן קווי יסוד בתכנון לימודים, שעוצבו במשך יותר מעשור באגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך. חלק מקווי היסוד נוסח במפורש וקבע את דפוסי העבודה, וחלק השאיר מקום לאפשרויות התפתחות שונות.
בפרקי זמן הושפע החינוך מגישת העברה של הישגי התרבות מדור לדור ("מסורת"), ובפרקי זמן אחרים בלטו רעיונות אחרים: תוכנית לימודים שבמרכזה הילד, תוכנית לימודים שבמרכזה החברה, ותוכנית לימודים המדגישה את חומר הלימודים.
האחראים לתוכניות הלימודים החדשות בישראל, ניסו לתת ביטוי לכל השיקולים האלה.
השפעת הרעיון של 'מבנה הדעת'
בעקבות הרפורמה בתכנון לימודים בארצות-הברית, שהתפתחה אחרי משבר הספוטניק, הובלט הרעיון של 'מבנה הדעת', שהניח קיומם של רעיונות יסוד במקצועות שונים, ושימוש בדרכי מחקר אופייניים למקצוע. לצד מבנה הדעת, בלטה בישראל השפעת הגורם החברתי בחינוך. חשיבות גורם זה בלטה בניסוח מטרות החינוך בחוק חינוך ממלכתי התשי"ג-1953, והיא תולדה של תנאיה המיוחדים של החברה הישראלית ושל מאבקה על קיומה.
'מבנה הדעת' התבטא בין השאר בשימוש בשיטות מחקר אופייניות לדיסציפלינות שונות בדרכי הוראה, ובלט במיוחד בלימודי הטבע. נטייה זו הייתה חזקה במיוחד בחומר הלימודים בשנים הראשונות, שכלל ניסויים למיניהם, תצפיות, ניתוח טקסטים וחשיפת מידע מחומר חזותי. בשנים שלאחר מכן גברה הנטייה להעשיר את חומר הלימודים בפרקי קריאה, ללא עבודות חקירה וגילוי. פרקי קריאה אמורים להציג לפני הלומדים תופעות ומחקרים בצורה סיפורית נוחה לקריאה ולקליטה, הנעזרת בסקרנות ובעניין שהיא מעוררת.
'מבנה הדעת' התאפיין במעורבות רבה של מדענים, ששימשו כיושבי ראש של ועדות לתוכנית הלימודים, כחברי ועדות, כיועצים ואף כמחברים שותפים של חומר לימודים. ההנחה הייתה שאנשי מדע יסייעו בבחירת העיקר במקצוע, יסירו את הגודש מתוכניות לימודים קודמות, ויתרמו לעדכון של תוכניות הלימודים ולדיוקן המדעי.
חלק מהתקוות התאמת, אך לצד התרומה הגדולה של אנשי המדע, הופיעו גם בעיות חדשות:
- אנשי המדע ששימשו כחברי ועדות, תרמו לדיונים בוועדות גם בנושאים שחרגו מתחום מומחיותם. לא תמיד ידעו המדענים עצמם, ואף לא החברים האחרים בוועדה, להבחין בין המדען היועץ בתחום מומחיותו, לבין עצותיו כ"אזרח משכיל".
- התכנון נעשה לפי חלוקת המקצועות המוכרת בעולם האקדמי, בלי להתחשב באינטגרציה בבית הספר.
- נעשה תיאום אנכי במקצוע מסוים, לאורך כל שלבי החינוך, אך הוזנח התיאום האופקי בין המקצועות בתוך הכיתה.
- עקב השאיפה להקפיד על הרמה המדעית של תוכניות הלימודים החדשות, לא הייתה התחשבות מספקת ביכולתו של המורה לקלוט חידושים.
- למרות הציפיות שאנשי המדע יידעו לבחור את העיקר במקצוע ולשחרר את תוכניות הלימודים מגודש תכנים – נותרו תוכניות רבות עמוסות וגדושות.
צורכי החברה
נוסף לרעיון של 'מבנה הדעת', גם לצורכי החברה היו השפעה מכרעת על תוכניות הלימודים, כפי שבאו לידי ביטוי בעניינים הבאים:
- השמת דגש על מקצועות העשויים להעמיק את החינוך היהודי והלאומי. דגש זה משקף הן את הצרכים של חברה הנתונה במצור, והן את הצרכים של חברה שמתגבשת ומעצבת את זהותה. הקושי בהוראת היצירה התרבותית של העם היהודי לדורותיו ולעדותיו לא היה נעוץ בתוכניות הלימודים, וגם לא בספרי לימוד, אלא נבע ממחסור במורים בעלי הכשרה מספיקה להוראה של מקצועות היהדות ברמה נאותה לפי תוכניות הלימודים החדשות.
- צורכי החברה באו לידי ביטוי גם בשאיפה להישגיות במדע ובטכנולוגיה. חברה מצומצמת מבחינה כמותית שאפה להעלות את איכותה, ואכן ניתן לכך ביטוי בתוכניות הלימודים העשירות והמעודכנות במדעים הריאליים, ובחינוך המקצועי. כל אלה שימשו כתשתית להתפתחות טכנולוגית מתקדמת.
- צורכי החברה באו לידי ביטוי גם בשאיפה להעלות את רמת ההישגים של התלמידים משכבות מקופחות, בהכנת חומר לימודים מתאים, תוך צמצום פערים ופתיחת הזדמנויות שוות לתלמידים רבים. בתחום זה ננקטו דרכים שונות: הכנת נוסחים שונים להוראת אותו נושא; הכנת חומר לימודים בצורת כרטסות, המיועדות לרמות שונות בכיתה הטרוגנית; פרסום חומר מודולרי בצורת חוברות, המיועד לשכבת גיל ולא לכיתה מסוימת – דבר המאפשר להשתמש באותו חומר בכיתות שונות לפי הצורך; ולבסוף – שימוש באותו חומר עצמו, תוך תיקונם של עיוותי חשיבה שהפריעו ללמידה.
תהליך ההכנה של תוכניות הלימודים החדשות
תהליך ההכנה של תוכניות הלימודים החדשות בישראל התאפיין בעיקר ב:
- הכנתן של תוכניות הלימודים ושל חומר הלימודים בעיקר ב"מרכזים", ולא ב"פריפריה".
- משימה "מתמדת", ולא "משימה מסתיימת".
- שיתוף מדענים, מורים ומתכננים.
- עבודה בצוותים.
- שיפור חומר הלימודים על יסוד ניסויו.
- אינטראקציה בין מטרות סמויות ומוגדרות, פעילויות לימודיות והערכה.
מסקנות ולקחים
אדן הצביע על ההתפתחויות בהלכה ובמעשה של תכנון הלימודים בישראל. הורגש צורך בהתחשבות בצורכי הלומד והמורה, ועלתה שאלת מעורבותם של המורים בפיתוח התוכניות. בשורת הפתרונות הוצע חומר לימודים מודולרי, שהמורה היה יכול לבחור ולארגן לתוכניות עבודה. נוסף על כך הוכשרו המורים להתאים חומר לימודים מוכן לצורכי התלמידים – בשינויים, בתוספות ובעיבודים חדשים.
הבעיה המרכזית שעמדה בפני הרפורמה של תוכניות הלימודים, הייתה הפעלת התוכניות החדשות. חומר הלימודים היה כלי חשוב בידי המורה, אך לא היה די בכלים משוכללים ובמיומנויות השימוש בהם. נדרש גם רצון לעשות שימוש בכלים חדשים אלה, שהיה כרוך במאמץ רב מצד המורה, משום שהיה עליו לוותר על תכנים והתנהגויות, שרכש בעמל רב, ולשנות את דרך הוראתו. מעורבות זו של המורה בתהליך של תכנון הלימודים, לצד פיתוח האוטונומיה המקצועית שלו, תרמה תרומה משמעותית לשיפור ההוראה-למידה במערכת החינוך, שעקב ההיררכיה והמבנה שלה, הייתה ערוכה יותר לשימור נוהלים והתנהגויות, מאשר לשינויים.
סיכום עבודתו
אדן שימש כמנהל ישיר של הפרויקטים, והיה אחראי, יוזם, מפעיל ומייעץ בכל הפרויקטים, וכן במוסדות להשכלה גבוהה. במהלך עבודתו, פותחו במרכז לתוכניות הלימודים ובשש אוניברסיטאות בישראל, תוכניות לימודים חדשות לכל הכיתות בכל המקצועות, נכתבו ספרי לימוד חדשים, ספרי הדרכה למורים, ועזרי לימוד מגוונים – כולם ברמה מדעית וברמה דידקטית גבוהות, ששיפרו את רמת ההוראה במערכת החינוך.
כאיש תוכניות לימודים, התמיד אדן להיות מעודכן בכל הנעשה בפיתוח של תוכניות לימודים בארצות אחרות. כאיש מינהל, היה גמיש ופתוח לרעיונות וליוזמות, ויצר גרעין של צוות מסור. כאיש חינוך, שהכיר מקרוב את המערכת על כל שלביה, עשה שימוש בניסיונו לצורך קבלת החלטות בעלות משמעות חינוכית, ועסק בניהול בקרה ומחקרים על פעילויות הצוותים במרכז לתוכניות הלימודים.[5]
פעילותו הציבורית התמקדה באגודה על שם יאנוש קורצ'אק, שבה שימש כיו"ר האגודה הישראלית, וכסגן יו"ר האגודה הבינלאומית.
ב-1981 ריכז אדן צוות כתיבה באוניברסיטה הפתוחה, בנושא "תוכנית הלימודים בביצועה"; היה יו"ר הוועדה הישראלית לבדיקה הדדית של ספרי לימוד גרמניה-ישראל; היה יו"ר הסקציה לתכנון לימודים במרכז א.י.ל.ה באוניברסיטת בר-אילן, ויעץ למוסדות שונים כמו איגוד הבנקים, בתכנון לימודים.[7]
גם אחרי צאתו לגמלאות, המשיך לשמש יועץ למחלקת החינוך של הסתדרות העובדים, בעיקר בהכנת חומר לימודים בתחום החינוך לערכים, ובהפעלתו בבתי הספר.[5]
כתביו
- שבח אדן, העדה המחנכת: פרקים בחינוך חברתי, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, תשי"א-1950
- שבח אדן, הנריק גולדשמיט – יאנוש קורצ'אק, ירושלים: האגודה ע"ש יאנוש קורצ'אק בישראל והוצאת כתר, 2000[16]
- שבח אדן, הפעלת חידושים בחינוך, חקר מקרה בתכנון לימודים, תל אביב: הוצאת מעלות, 1978
- שבח אדן, מטרות החנוך בישראל, תל אביב: הוצאת מעלות, תשל"ו-1976
- שבח אדן, פרקים בתכנון לימודים, ירושלים: הוצאת משרד החינוך והתרבות – המינהל הפדגוגי – האגף לתוכניות לימודים, תשנ"א-1991[17]
- שבח אדן, תוכנית-הלימודים בהפעלתה: גישה להערכה, רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1982
- שבח אדן (עורך), על תוכניות הלימודים החדשות, תל אביב: הוצאת מעלות, 1971
- שבח אדן (עורך), חינוך לערכי תנועת העבודה, המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות הכללית והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- Eden, S., Curriculum Development In Israel, in P.H. Taylor and M. Johnson, Curriculum Development, a Comparative study, NFER Publishing Company Ltd, Windsor Berks, 1974
- Eden, S., Implementation of Innovations in Education, A Case Study in Curriculum Planning (Studies in Educational Evaluation), Monograph 2, Tel Aviv University, University of California in Los Angeles, University of Kiel, 1979, 160 pages
- Eden, S. and Tamir P., Curriculum Implementation - Retrospect and Prospect, in P. Tamir et al (Ed.) Curriculum Implementation and its Relationship to Curriculum Development in Science, Jerusalem: Israel Science Teaching Center, Hebrew University, 1979
לקריאה נוספת
- שבח אדן: רשימת פרסומים, 1938–1980, ירושלים: הוצאת חברים לעבודה, תשמ"א-1980
- משה זילברשטיין, האם הפעלת תוכנית לימודים היא חלק מפיתוחה?, עיונים בחינוך, 17, אוניברסיטת חיפה, 1978
- Bloom, B.S., The Role of the Educational Sciences in Curriculum Development, International Journal of Educational Sciences, 1, 1966
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: כתבים של שבח אדן |
שבח אדן בן 100, 3 במאי 2014, סרטון באתר יוטיוב- רשימת הפרסומים של שבח אדן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של שבח אדן, באתר "סימניה"
ממאמריו:
- חברות הילדים הראשונות בארץ ישראל ומקורות יניקתן, באתר "דעת"
- המכון למדעי היהדות בוורשה, באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 שבח אדן (אייזנבוד), העדה המחנכת – פרקים בחינוך חברתי, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, אוקטובר 1950
- ^ פרופסור בנימין אדן באוניברסיטת ואנדרבילט
- ^ בתו תמר נקראת על שם סבתה (ש. אדן, העדה המחנכת, עמוד 5)
- ^ גם שמעון פרס למד בבית הספר 'תרבות', כפי שאמר בראיון ששודר בתוכנית 'משדר זיכרון – שמעון פרס ז"ל' בהנחיית מוריה קור, בערוץ הראשון במוצאי שבת, 29 באוקטובר 2016
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 מתוך התוכנייה של משרד החינוך והתרבות, המזכירות הפדגוגית, 'פרסי חינוך ותעודות הערכה למוסדות חינוך ולאנשי חינוך לשנת הלימודים התשנ"ב', ירושלים, התשנ"ב – 1992, ד"ר שבח אדן
- ^ 6.0 6.1 6.2 מתוך אוטוביוגרפיה שכתב אדן לעבודת שורשים בבית ספר תיכון בישראל
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 כפי שכתב אדן בקורות חייו
- ^ בנה הבכור של דינה, אשר טישלר, הוא פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, היה דקאן הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב בשנים 2007–2014, ונשיא המסלול האקדמי המכללה למינהל. גם בתה הצעירה של דינה נקראת תמר על שם סבתה. בתה הבכורה של מירה נקראת נחמה על שם דודתה
- ^ ש. אדן, העדה המחנכת, עמוד 5
- ^ דוד פור – יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך במקום ד"ר שבח אדן, דבר, 29 באוקטובר 1980
- ^ יו"ר המזכירות הפדגוגית הוא התפקיד הפדגוגי הבכיר ביותר במערכת החינוך: דוד פור – מועמד ליו"ר המזכירות הפדגוגית, מעריב, 7 בספטמבר 1980
- ^ Shevach Eden, The Translation of General Aims of Education into Functional Objectives for Curriculum Construction, Ph.D. (Doctor of Philosophy) Dissertation, University of Chicago, 1973
- ^ בניגוד לשמם, בתי ספר אלה לא היו קשורים לרשות מקומית מסוימת, אלא עמד בראשם ועד ציבורי, כמעט בכולם היו פנימיות, המורים היו בוגרי אוניברסיטת קיימברידג' ואוניברסיטת אוקספורד, חלק מהם כמרים, והקבלה לבית הספר הייתה כרוכה בתשלום רב מאוד; ש. אדן, העדה המחנכת, עמוד 9
- ^ 'ימי בית-הספר של טום בראון' (אנ'), אדן כתב גם על ספר זה (ש. אדן, העדה המחנכת, עמוד 12)
- ^ שבח אדן, תוכניות לימודים חדשות – התנסויות ולקחים, הלכה למעשה בתכנון לימודים, גיליון 3, תש"ם–1980, עמודים 22–34
- ^ שבח אדן, קורצ'אק – האדם והמחנך, הוצאת האגודה ע"ש יאנוש קורצ'אק בישראל, 2000
- ^ שבח אדן, פרקים בתכנון לימודים, הוצאת משרד החינוך והתרבות – האגף לתוכניות לימודים, תשנ"א-1991
23062851שבח אדן