רצח סטיבן לורנס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רצח סטיבן לורנס
תאריך 22 באפריל 1993
מקום לונדון, הממלכה המאוחדת
סוג פשע שנאה
נשק סכינים
הרוגים 1 (סטיבן לורנס)
מבצע גארי דובסון, דייוויד נוריס ואחרים
מניע גזענות
(למפת לונדון רגילה)

סטיבן לורנס (13 בספטמבר 1974 – 22 באפריל 1993) היה צעיר בריטי שחור אשר נרצח ממניע גזעני בעת שהמתין לאוטובוס בלונדון. האירוע הכה גלים בחברה בבריטניה, ויצר לחץ ציבורי חזק לחקירת התנהלות המשטרה בפרשה, אשר הוביל לשינויים ביחס המשטרתי לגזענות, וכן שינויים בחוק ובנוהלי הפעולה של המשטרה. המקרה אף הוביל לביטול חלקי של הכלל לגבי "סיכון כפול" (האוסר העמדת אדם לדין פעמיים על אותה העבירה).[1]

לאחר החקירה הראשונית, נעצרו מספר חשודים בביצוע הרצח, אולם לא הוגשו כתבי אישום בפרשה. משפחתו של לורנס הגישה נגד חלק מהחשודים קובלנה פלילית, אולם האישומים נגד חלקם בוטלו מחוסר ראיות, והשאר זוכו.

במהלך החקירה ולאחריה עלו טענות שלורנס נרצח בשל צבע עורו, ושהטיפול בתיק על ידי המשטרה והתביעה הושפע משיקולים של גזע. ועדת חקירה ציבורית שהוקמה ב-1998,[2] בראשות שופט בית המשפט העליון (אנ') לשעבר סר ויליאם מקפרסון (אנ'), בדקה את החקירה המקורית של משטרת לונדון והגיעה למסקנה שהחקירה הייתה לא-יוצלחת, ושהמשטרה הייתה נגועה בגזענות ממסדית.[3][4] הוועדה אף המליצה שהכלל לגבי "סיכון כפול" יבוטל במקרי רצח על מנת לאפשר משפט חוזר במקרה של ראיות חדשות, והמלצות אלו הובילו בהמשך לתיקון החוק, שנכנס לתוקף ב-2005.[5] פרסום דו"ח מקפרסון ב-1999 כונה שנים לאחר מכן "אחד מהרגעים החשובים ביותר בהיסטוריה המודרנית של הדין הפלילי בבריטניה".[6] ג'ק סטרו, שכיהן אז בתור שר הפנים, אמר שההחלטה להקים את ועדת החקירה הייתה ההחלטה החשובה ביותר שלו במשך כל תקופת כהונתו בתפקיד.[7]

ב-18 במאי 2011, לאחר בחינה מחודשת, הוכרז ששניים מהחשודים המקוריים - גארי דובסון ודייוויד נוריס - יועמדו לדין על רצח בשל גילוי ראיות חדשות.[8][9] באותו זמן אף נחשף לראשונה לציבור כי זיכוי קודם של דובסון נפסל על ידי בית המשפט לערעורים בשל התיקון לחוק מ-2005 ובכך התאפשרה העמדתו לדין בשנית.[10] ב-3 בינואר 2012 דובסון ונוריס הורשעו ברצח[11][12] ונידונו למאסר עולם, עם תקופת מינימום של 15 שנים וחודשיים, ו-14 שנים ו-3 חודשים, בהתאמה.[13]

פרשת הרצח שבה לכותרות ב-2013 כאשר שוטר סמוי לשעבר הצהיר בראיון שבזמן החקירה המקורית הופעל עליו לחץ למצוא דרכים "ללכלך" ולערער על אמינות משפחת הקורבן, וזאת על מנת להשתיק קריאות מהציבור לשיפור תגובת המשטרה למקרה. על אף שחקירה קודמת מ-2012 שבוצעה על ידי המשטרה עצמה וע"י המחלקה לחקירת שוטרים קבעה שאין צורך להמשיך ולחקור, שרת הפנים תרזה מיי הורתה להקים ועדת חקירה עצמאית לנושא של שחיתות בפעולות משטרה סמויות, שפרסמה את מסקנותיה ב-2014.[14]

סטיבן לורנס

סטיבן לורנס נולד בלונדון ב-13 בספטמבר 1974 להורים שהיגרו לבריטניה מג'מייקה בשנות ה-60 של המאה ה-20. אביו, נוויל, היה נגר, ואמו, דורין, הייתה מורה לחינוך מיוחד.[15] לורנס גדל בפלמסטד (אנ') בדרום-מזרח לונדון ולו אח ואחות הצעירים ממנו. בתור נער לורנס הצטיין בריצה והשתתף בתחרויות של מועדון האתלטיקה המקומי. בעת הירצחו, לורנס למד טכנולוגיה ופיזיקה בבית ספר תיכון ואנגלית וספרות במכללה, ושאף להיות ארכיטקט.[16]

הרצח

במהלך יום חמישי, ה-22 באפריל 1993, לורנס היה בבית הספר ולאחר מכן נסע באוטובוס לבית דודו בשכונת גרוב פארק שברובע לואישהאם. שם הצטרף אליו חברו, דוויין ברוקס, והם שיחקו משחקי וידאו עד שעזבו בסביבות השעה 10 בלילה. לאחר שהבינו שהאוטובוס שבו נסעו יביא אותם הביתה מאוחר מדי, החליטו להחליף לקו אוטובוס אחר. הם הגיעו לתחנת האוטובוס ברחוב ול הול לקראת 22:30. לורנס הלך לאורך הרחוב עד לצומת עם רחוב דיקסון על מנת לראות אם אוטובוס מגיע, בעוד ברוקס נשאר ברחוב ול הול עצמו בקטע שבין רחוב דיקסון לבין דרך רוצ'סטר.[17] ברוקס ראה קבוצה של 5 או 6 צעירים לבנים חוצים את דרך רוצ'סטר בצד השני של הכביש מהם ומתקרבים לכיוונם. בסביבות השעה 22:38 הוא קרא אל לורנס לשאול אם הוא רואה אוטובוס מגיע. הוא שמע את אחד מהצעירים משתמש בכינוי גנאי גזעני וראה את החבורה חוצה את הכביש ומקיפה במהירות את לורנס.[3]

התוקפים אילצו את לורנס לרדת אל הקרקע ודקרו אותו לעומק של כ-13 ס"מ בשני הצדדים של חזית גופו - בעצם הבריח הימנית, ובכתף השמאלית. שתי הדקירות חתכו את עורק בית השחי וחדרו לריאות. לורנס איבד תחושה בידו הימנית, התקשה לנשום ודימם באופן חמור. ברוקס החל לרוץ וקרא ללורנס לרוץ איתו כדי לברוח. התוקפים נעלמו בהמשך רחוב דיקסון, ולורנס וברוקס ברחו לכיוון אחר. לורנס הצליח לרוץ למרחק של כ-120 מטרים אך אז התמוטט ודימם למוות זמן קצר לאחר מכן. חוקר מקרי המוות ציין לאחר מכן שעצם העובדה שלורנס הצליח לרוץ למרחק כזה עם תמט ריאתי היא "עדות לכושר הגופני שלו".[3]

ברוקס רץ לקרוא לאמבולנס בזמן ששוטר שלא היה בתפקיד עצר את מכוניתו לידם וכיסה את לורנס בשמיכה. לורנס נלקח לבית החולים ברוק הסמוך ב-23:05, אולם הוא כבר לא היה בין החיים.[3]

החקירה המשטרתית והמשפטים

עדויות וחשודים

שלושה אנשים שהיו בתחנת האוטובוס באותה השעה העידו שהתקיפה הייתה פתאומית ומהירה, אולם איש מהם לא הצליח לזהות את התוקפים.[17] בימים שלאחר הרצח, עשרות מתושבי האזור העבירו למשטרה שמות של חשודים והצביעו על כנופיית צעירים מקומית.[18] חמשת החשודים העיקריים היו גארי דובסון, האחים ניל וג'יימי אקורט, לוק נייט ודייוויד נוריס.[3] כל החמישה היו מעורבים במספר מקרי תקיפות באזור הסמוך למקום הרצח תוך שימוש בסכינים וממניעים גזעניים.[19] ג'יימי אקורט הואשם בעבר שדקר נער ב-1992.[20] האחים אקורט, דובסון ונוריס היו מקושרים לשני אירועי דקירה נפרדים מ-1993, כשישה שבועות לפני הרצח.[21][22] בתקרית אחרת, ארבעה שבועות לפני הרצח, דובסון וניל אקורט תקפו מילולית צעיר שחור וניסו לדקור אותו.[23]

החקירה הראשונית ומעצרים

החשודים העיקריים זוהו תוך כשלושה ימים מהרצח, אולם איש לא נעצר עד כשבועיים לאחר מכן. הבלש בריאן וידן, שהוביל את הצוות החקירה החל מיומה השלישי, הסביר בדיעבד בוועדת החקירה של 1998 שאחת הסיבות לכך שלא בוצעו מעצרים קודם לכן הייתה שהוא לא היה מודע לכך שהחוק מתיר לו לבצע מעצר אם קיים חשד סביר.[24]

ב-7 במאי 1993 האחים אקורט ודובסון נעצרו. נוריס הסגיר את עצמו למשטרה שלושה ימים לאחר מכן ונעצר גם הוא. נייט נעצר ב-3 ביוני. נגד ניל אקורט, אשר זוהה במסדר זיהוי, ונגד נייט הוגשו כתבי אישום על רצח ב-13 במאי וב-23 ביוני, בהתאמה, אולם האישומים בוטלו על ידי התביעה ב-29 ביולי מחוסר ראיות מספיקות.[25]

המשטרה פתחה באוגוסט 1993 בהליך של בדיקה פנימית של החקירה הראשונית, והגיעה למסקנה שהחקירה בוצעה באופן מספק ושכל קווי החקירה נבדקו כראוי.[24]

תביעה פרטית

בספטמבר 1994, משפחתו של לורנס הגישה תביעה פלילית פרטית נגד חמשת החשודים העיקריים.[6] המשפחה לא הייתה זכאית לסיוע משפטי, והוקמה קרן לצורך גיוס כספים עבור ניתוח ראיות ואיתור עדים וראיונם מחדש. עורכי הדין שייצגו את המשפחה התנדבו לעשות זאת פרו בונו.[26]

האישומים נגד ג'יימי אקורט ודייוויד נוריס בוטלו עוד לפני תחילת המשפט בשל חוסר בראיות. ב-23 באפריל 1996 שלושת הנאשמים הנותרים זוכו מאישום הרצח על ידי חבר המושבעים, לאחר שהשופט קבע שעדותו של דוויין ברוקס אינה אמינה.[6] דו"ח מקפרסון שפורסם ב-1999 תמך בפסק הדין וציין שהשופט יכל להגיע אך ורק למסקנה יחידה, כיוון ש"פשוט לא היו ראיות מספקות זמינות".[3]

התפתחויות נוספות (1994–2006)

העמוד הראשי של הדיילי מייל, 14 בפברואר 1997

בתחילת פברואר 1997 כינס חוקר מקרי המוות חבר מושבעים לחקירה מחודשת ומורחבת יותר לנסיבות מותו של לורנס. בחקירה חמשת החשודים נקראו להעיד אך שמרו על זכות השתיקה נגד הפללה עצמית (כולל השלושה שכבר זוכו ולכן לא יכלו להפליל את עצמם) וסירבו לענות על כל שאלה שהיא, כולל שאלות נייטרליות כגון מה שמם והאם הם מוכנים להקשיב.[27] החקירה הסתיימה ב-13 בפברואר וחבר המושבעים פסק שלורנס נהרג "בהתקפה גזענית חסרת כל התגרות על ידי חמישה צעירים לבנים". ב-14 בפברואר 1997 הדיילי מייל כינה את כל חמשת החשודים "רוצחים". בכותרת על פני העמוד הראשי נכתב: "רוצחים: המייל מאשים אנשים אלו בהרג. אם אנחנו טועים, שייתבעו אותנו", ומתחת לכותרת הוצגו תמונותיהם של חמשת החשודים.[28] איש מהחשודים לא הגיש תביעת לשון הרע נגד העיתון ודעת הקהל פנתה כנגד החשודים וכנגד המשטרה על הטיפול הכושל בפרשה.[29]

ביולי 1997 הורה שר הפנים על הקמת ועדת חקירה לנושא, שהגישה את מסקנותיה בפברואר 1999 ונודעו בשם "דו"ח מקפרסון" (ראו בהמשך). ב-2002 דייוויד נוריס וניל אקורט הורשעו בהטרדה על בסיס גזעני של שוטר שחור שלא היה במדים, ונגזר עליהם עונש מאסר של שנה וחצי.[30]

כחלק מממצאי דו"ח מקפרסון הומלץ לשנות את הכלל של סיכון כפול (האוסר העמדה לדין של אדם פעם נוספת על אותה עבירה). המלצות אלו יושמו כחלק משינוי מקיף בחוק הפלילי בבריטניה[31] שנכנס לתוקף ב-2005,[32] ואפשרו לתביעה להגיש בקשה לבית המשפט לערעורים לפסול זיכוי קודם של נאשם במקרה של פשעים חמורים מסוימים, בתנאי שהתגלו ראיות מהותיות חדשות.[33]

ב-27 ביולי 2006 הדיילי מייל חזר על העמוד הראשי המפורסם בו האשים את חמשת החשודים ברצח.

פתיחת התיק מחדש וראיות חדשות

ביוני 2006 נפתח תיק החקירה מחדש, כולל בחינה מחודשת מלאה של כל הראיות.[9] בתחילה החקירה בוצעה בחשאי אולם בנובמבר 2007 המשטרה אישרה שהם בוחנים ראיות זיהוי פלילי חדשות.[34]

הראיות החדשות המשמעותיות ביותר שהתגלו היו:[35][36]

  1. כתם מיקרוסקופי (0.5 X ‏0.25 מילימטר) של הדם של לורנס על הז'קט של דובסון.[37] הכתם התייבש אל תוך סיבי הבגד, ובשל גודלו הזעיר זה התרחש במהירות רבה. ניתוח הראיות הראה שהכתם לא עבר אל הבד ממקור אחר, כי דם יבש לא היה נספג כך בסיבים ולכן הגיע אל הבגד כשהוא טרי.
  2. סיבים מבגדיו של לורנס ושערות שברמת ודאות של 99.9% היו שייכות ללורנס נמצאו על בגדי דובסון ונוריס או בשקיות הראיות בהן הוחזקו. ההגנה ניסתה לטעון בהמשך, ללא הצלחה, שהסיבים והשערות הגיעו לשם בשל טיפול לא ראוי בראיות.

ראיות חדשות אלו נמצאו רק בשל התפתחויות מדעיות בזיהוי פלילי, שאפשרו לנתח DNA מטיפות דם מיקרוסקופיות או מחלקיקי שיער - שיטות שלא היו זמינות בעת החקירה והמשפט המקוריים.[37]

המשפט של 2011–2012

גארי דובסון ודייוויד נוריס נעצרו והואשמו ב-8 בספטמבר 2010.[9] ב-23 באוקטובר, ראש התביעה הגיש בקשה לבית המשפט לערעורים לביטול הזיכוי הקודם של דובסון, שכבר היה כלוא באותו הזמן בכל מקרה בשל סחר בסמים. נוריס לא זוכה בעבר ולכן לגביו לא הייתה מניעה להגיש כתב אישום. על מנת להגן על החקירה ולאפשר שימוע הוגן הוטל צו איסור פרסום על כל ההליכים, והמעצרים ושאר ההתפתחויות לא פורסמו בפומבי באותו הזמן.[10]

בית המשפט לערעורים ערך שימוע במשך יומיים, ב-11 וב-12 באפריל 2011, וב-18 במאי פרסם את החלטתו לבטל את זיכויו הקודם של דובסון ובכך לאפשר פתיחת משפט חוזר. בפסיקתו קבע בית המשפט ש"אם יוכרע שהן אמינות, ראיות חדשות אלו ימקמו את דובסון בקרבה רבה מאוד ללורנס ברגעי ההתקפה עליו, קרבה שלא ייתכן לה שום הסבר תמים", אולם הדגיש שמדובר במשפט חדש לגמרי של נאשם שיש כרגע לראותו כחף מפשע.[38] לאחר פרסום ההכרעה של בית המשפט לערעורים צו איסור הפרסום הוסר בחלקו והתביעה הודיעה שהשניים יועמדו למשפט על רצח לורנס לאור ראיות משמעותיות חדשות שהתגלו.[10]

חבר המושבעים נבחר ב-14 בנובמבר 2011 והמשפט החל ביום למחרת בבית המשפט הפלילי המרכזי של לונדון. המשפט התמקד בראיות החדשות שהתגלו, ובשאלה האם הן מראות מעורבות של הנאשמים ברצח, או שהן נבעו מזיהום הראיות על ידי טיפול פגום של המשטרה.[9] ב-3 בינואר, לאחר 8 שעות של דיונים של חבר המושבעים, דובסון ונוריס נמצאו אשמים ברצח.[39] גזר הדין ניתן יום לאחר מכן והשניים נשלחו למאסר עולם, עם זמני מינימום של 15 שנים וחודשיים לדובסון (שהיה בן 17 בעת ביצוע הרצח), ו-14 שנים ו-3 חודשים לנוריס (שהיה אז בן 16).[40] בגזר הדין השופט קבע שהזמן שדובסון כבר היה במאסר בכל מקרה בשל עבירות הסמים לא ייחשב חופף למאסר בגין הרצח אלא העונשים יבוצעו זה לאחר זה.[13]

השופט ציין ששני הנאשמים היו קטינים (בני 17 ו-16) בעת ביצוע הרצח, ושהרצח בוצא לפני כניסתו לתוקף של חוק הדין הפלילי החדש. לפיכך עונשי המינימום שניתנו להם היו לפי החוק הקודם, שם מדרג הענישה במקרה כזה החל ב-12 שנות מאסר.[41] אילו הרצח היה מבוצע לאחר התיקון לחוק וע"י מבוגר, עונש המינימום היה לפי מדרג ענישה שמתחיל ב-30 שנות מאסר (25 שנים לרצח כשהרוצח מביא איתו את הסכין, ו-5 שנים בשל מניע גזעני).[42][43]

חקירות נוספות

ועדת החקירה למותו של סטיבן לורנס

ב-31 ביולי 1997, שר הפנים ג'ק סטרו הורה על הקמת ועדת חקירה לעניין מותו של לורנס, בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר סר ויליאם מקפרסון. לאחר שמיעת עדויות מ-88 עדים, וסקירת כ-100,000 עמודים של תצהירים, עדויות, וראיות מסקנות הוועדה פורסמו בפברואר 1999 ונודעו בשם "דו"ח מקפרסון". הוועדה הגיעה למסקנה שהחקירה המקורית של משטרת לונדון הייתה לא-יוצלחת ושהשוטרים ביצעו שגיאות מהותיות, כגון: הימנעות ממתן עזרה ראשונה בעת הגיעם לזירת האירוע, אי-מעקב אחרי רמזים וראיות ברורים, והימנעותם ממעצר של חשודים. הדו"ח קבע שהיה כשל מנהיגותי של מפקדי המשטרה, ושהתעלמו מהמלצות דו"ח קודם מ-1981 (של ועדת חקירה בעקבות מהומות גזע בבריקסטון).[3]

קצין המשטרה בריאן וידן, שהיה אחראי בזמנו על החקירה המקורית, אמר בוועדה שנעשו טעויות בעת החקירה. בפרט, הודה שכלל לא היה מודע לכך שהיה מותר לו לעצור את החשודים תוך ימים מהרצח, בהינתן חשד סביר.[24][44]

הוועדה גם קבעה במסקנותיה שמשטרת לונדון הייתה נגועה בגזענות ממסדית, ופירטה 70 המלצות לרפורמות בנוהלי המשטרה, התביעה וכן גם בדין הפלילי עצמו. המלצות אלו כללו את ביטול כלל "הסיכון הכפול" במקרים מסוימים על מנת לאפשר העמדה לדין מחודשת של מי שזוכה בעבר, אם התגלו ראיות מהותיות חדשות.

ב-2019, מפכ"לית משטרת לונדון אמרה שדו"ח מקפרסון "הגדיר את עבודת המשטרה של הדור שלה".[45]

תלונות על הטיפול המשטרתי במקרה

ב-1997, משפחתו של לורנס הגישה תלונה על התנהגות גזענית של השוטרים למחלקת התלונות של המשטרה, אשר דחתה את מרבית התלונה ב-1999. רק שוטר אחד, בן בולוק, הופנה להליך משמעתי פנימי בשל רשלנות בתפקיד. בולוק, שהיה השני בבכירותו בחקירה המקורית, נמצא אשם בכך שלא תידרך כראוי שוטרים אחרים ושלא חקר מספיק מכתב אנונימי שנשלח למשטרה. ארבעה שוטרים אחרים פרשו מהמשטרה לפני תום החקירה לגביהם. בולוק פרש מהמשטרה יום אחד לאחר שנקבעה אשמתו, ולכן העונש שלו הסתכם בפועל באזהרה בלבד.

ב-1999 דוויין ברוקס (חברו של לורנס שהיה איתו בעת שנרצח) תבע את משטרת לונדון על היחס שקיבל ממנה לאחר הרצח.[46] ב-2006 ברוקס והמשטרה הגיעו לפשרה במסגרתה ברוקס קיבל פיצוי בסכום של 100,000 ליש"ט, והמשטרה התנצלה רשמית בכתב.[47]

חשדות וטענות לגבי שחיתות משטרתית

ב-26 ביולי 2006 מחלקה עצמאית לטיפול בתלונות על המשטרה הורתה למשטרה לחקור טענות שעלו על שחיתות שתרמה להגן על החשודים ברצח. שוטר מושחת לשעבר שהפך לחושף שחיתויות הצהיר בתחקיר של ה-BBC שאחד הבלשים שחקרו את הרצח קיבל כסף מקליפורד נוריס, מבריח סמים ידוע ואביו של אחד מהחשודים העיקריים - דייוויד נוריס.[48] הבלש ששמו צוין הכחיש את הטענות. לאחר שידור הסרט הדוקומנטרי "The Boys Who Killed Stephen Lawrence" ("הנערים שהרגו את סטיבן לורנס") ב-BBC,[49] משטרת לונדון הודיעה שהקימה חדר מצב מיוחד רק כדי לענות לפניות מהציבור בנוגע למקרה. באוקטובר 2007 המחלקה לטיפול בתלונות סגרה את התלונה וקבעה שהתלונות לא היו מבוססות, תוך ציון שייתכן שהיה בלבול מול אדם אחר בשם דייוויד נוריס שהיה מודיע של המשטרה ונרצח ב-1991.[50]

ב-17 בדצמבר 2009 נעצרו שוטר ושוטר לשעבר בחשד שניסו לשבש הליכי חקירה בכך שהסתירו ראיות בזמן החקירה המשטרית המקורית וכן מוועדת מקפרסון. ד"ר ריצ'רד סטון, שהיה חבר בוועדת מקפרסון, העיר שחברי הוועדה חשו כל הזמן שיש מידע רב שהמשטרה לא חולקת או מסתירה, ושיש "ניחוח חזק של שחיתות".[51] במרץ 2010 פורסם שהשניים שוחררו ושאין כוונה לנקוט נגדם צעדים נוספים כלשהם.[52]

בעקבות ההרשעות ב-2012, נפתחו שתי חקירות חדשות - בתוך ומחוץ למשטרה - והגיעו למסקנה שאין עוד ראיות המצדיקות פעולות נוספות. אולם לאחר שיחות עם דורין לורנס, אמו של סטיבן, שרת הפנים תרזה מיי הורתה על הקמת ועדת בדיקה עצמאית חדשה בראשות עורך הדין הבכיר מארק אליסון, שתבדוק את החקירה של הסקוטלנד יארד לענייני ההאשמות בשחיתות משטרתית.[53]

ב-23 ביוני 2013, שוטר סמוי לשעבר הצהיר בראיון לעיתונות שבזמן שעבר כסמוי בקרב ארגונים אנטי-גזעניים באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הופעל עליו כל הזמן לחץ על ידי הממונים עליו "ללכלך" על ולערער את אמינות משפחתו של לורנס וחבריו, וזאת כדי להכשיל את הקמפיינים שלהם לחקור טוב יותר את מותו של לורנס.[54] לאחר שפורסמו דברים אלו, שרת הפנים תרזה מיי הבטיחה "לבער את השחיתות מהמשטרה", וראש הממשלה דייוויד קמרון הורה למשטרה לחקור את ההאשמות האלו.[55] ב-6 במרץ 2014 הוצג לפרלמנט דו"ח אליסון, שנקרא "Stephen Lawrence independent review" ("הסקירה העצמאית לגבי סטיבן לורנס"). בין השאר, הדו"ח קבע ש"מרגל" מטעם המשטרה פעל בקרב קרוביו של לורנס, והיה נפגש עם הבלש שהיה אחראי לספק מידע מהמשטרה לוועדת מקפרסון. בשל חומרת החשדות, מפכ"ל משטרת לונדון הדיח את אותו הבלש דאז מתפקידו הנוכחי בתור מפקד יחידת הלוחמה בטרור והעבירו לתפקיד לא מבצעי. הדו"ח גם קבע שהמשטרה לא חלקה מידע רלוונטי עם ועדת מקפרסון, וכן העבירה מידע מטעה למשפחתו של לורנס ולציבור.[56]

מפכ"ל המשטרה כינה את דו"ח אליסון "הרסני" והבטיח לפעול לשיקום אמון הציבור במשטרה. ראש מחלקת החקירות לתלונות על המשטרה התנצלה אישית לפני משפחת לורנס על החקירה מ-2006 שקבעה אז שהמשטרה לא הסתירה שום מידע מוועדת מקפרסון.[57]

באוקטובר 2015 סוכנות הפשע הלאומית הקימה ועדת חקירה משלה לבדיקת הטענות ששוטרים פעלו להגן על רוצחי לורנס.[58] החקירה נמשכה כ-6 שנים ובמהלכה רואיינו 150 עדים ונסקרו כמה מיליוני עמודים של ראיות. מסקנות החקירה היו שישנן ראיות לפיהן ארבעה שוטרים התנהגו כביכול בצורה פסולה בטיפולם במקרה.[59][60]

מורשת והנצחה

מרכז סטיבן לורנס בדרום-מזרח לונדון
  • לוח זיכרון הוצב ב-1995 במקום הרצח ברחוב ול הול.
  • "פרס סטיבן לורנס" לארכיטקטורה מוענק החל מ-1998 על ידי קרן מרקו גולדשמיד ובשיתוף המכון המלכותי לאדריכלים בריטים.[61]
  • ב-7 בפברואר 2008 נפתח "מרכז סטיבן לורנס" בדרום-מזרח לונדון, שמטרתו לסייע לצעירים לפתח קריירה בתחום הארכיטקטורה.[62]
  • "קרן הצדקה על שם סטיבן לורנס" הייתה קרן צדקה חינוכית הפועלת לקידום צדק חברתי. הקרן סיפקה סיוע במציאת תעסוקה והעניקה מלגות בתחומי ארכיטקטורה ועיצוב נוף.[63] בנובמבר 2020 שינתה הקרן את שמה ל-"Blueprint for All", עקב כך שמשפחת לורנס עצמה כבר לא פעילה בה.[64]
  • ב-2003 הוענק להוריו של לורנס תואר קצינים במסדר האימפריה הבריטית (OBE) בשל פועלם לרפורמה משטרתית ויחסים עם הקהילה.[65] ב-6 בספטמבר 2013 דורין לורנס, אמו של סטיבן, קיבלה תואר אצולה של ברונית בשל מאבקה לזכויות אדם וצדק חברתי.[66][67] היא יושבת בבית הלורדים מטעם מפלגת הלייבור.[68]
  • ב-2018 ראש הממשלה תרזה מיי הכריזה על "יום סטיבן לורנס" כיום זיכרון שיצוין ברחבי הממלכה המאוחדת ב-22 באפריל (יום הרצח) בכל שנה.
  • חלק מבניין אגודת הסטודנטים באוניברסיטת רדינג נקרא ב-1993 על שם לורנס. לאחר שיפוץ ב-2013, הבניין כולו נקרא "מרכז המדיה על שם סטיבן לורנס".[69]
  • "מרכז המחקר על שם סטיבן לורנס" הוקם באוניברסטית דה מונפורט (אנ') בלסטר.[70] דורין לורנס מונתה לנשיאת האוניברסיטה בינואר 2016.[71]

ייצוגים במדיה

  • ב-1999 נכתב מחזה דוקומנטרי המבוסס על המשפט, בשם "The Colour of Justice" ("צבע הצדק"). המחזה הועלה בתיאטרון ולאחר מכן צולם לסרט על ידי ה-BBC.[72]
  • ב-1999 שודר ברשת ITV סרט טלוויזיה דרמטי המבוסס על הפרשה, בשם "The Murder of Stephen Lawrence" ("הרצח של סטיבן לורנס").[73] מיני-סדרה בשלושה חלקים בשם "Stephen", המהווה המשך לסרט המקורי, שודרה ב-2021.[74]
  • באפריל 2018 שודרה ב-BBC One סדרה דוקומנטרית בשלושה חלקים בשם "Stephen: The Murder That Changed a Nation" ("סטיבן: הרצח ששינה אומה").[75]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Stephen Lawrence murder: A timeline of how the story unfolded, BBC, ‏13 באפריל 2018
  2. ^ Straw Announces Inquiry into Lawrence Murder, BBC, ‏1997
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 Report of the Stephen Lawrence inquiry, ‏24 בפברואר 1999
  4. ^ Lawrence: Key recommendations, BBC, ‏24 במרץ 1999
  5. ^ Double jeopardy man is given life, BBC, ‏6 באוקטובר 2006
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Q&A: Stephen Lawrence murder, BBC, ‏5 במאי 2004
  7. ^ Nicholas Watt, Jack Straw: Charles Clarke was wrong to shut down Stephen Lawrence group, The Guardian, ‏16 בינואר 2012
  8. ^ ג'ון ברנס, הנאשמת: הגזענות הבריטית, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2011
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Stephen Lawrence pair face murder trial, BBC, ‏18 במאי 2011
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Joint CPS and MPS statement on Stephen Lawrence case, blog.cps.gov.uk, ‏18 במאי 2011
  11. ^ ויקראם דוד וסנדרה לוויל, גרדיאן, אחרי 18 שנה, פוענח הרצח שהסעיר את בריטניה, באתר הארץ, 04 בינואר 2012
  12. ^ Vikram Dodd and Sandra Laville, Stephen Lawrence verdict: Dobson and Norris guilty of racist murder, The Guardian, ‏3 בינואר 2012
  13. ^ 13.0 13.1 Sentencing Remarks of Mr Justice Treacy, www.judiciary.gov.uk, ‏4 בינואר 2012
    Sandra Laville and Vikram Dodd, Stephen Lawrence murder: Norris and Dobson get 14 and 15 years, The Guardian, ‏4 בינואר 2012
  14. ^ Stephen Lawrence: the shaming of the Met, The Guardian, ‏6 במרץ 2014
  15. ^ Stephen Lawrence: victim of a race attack, BBC, ‏3 בינואר 2012
  16. ^ Brian Cathcart, The life and legacy of Stephen Lawrence, The Independent, ‏8 בינואר 2012
  17. ^ 17.0 17.1 Roger Sutcliffe, The murder of Stephen Lawrence, www.dialogueworks.co.uk
  18. ^ Martin Evans, Interactive graphic: Stephen Lawrence murder timeline, Daily Telegraph, ‏3 בינואר 2012
  19. ^ Martin Evans and John Paul Ford Rojas, Stephen Lawrence murder - David Norris: profile, Daily Telegraph, ‏3 בינואר 2012
  20. ^ Martin Evans and Victoria Ward, Stephen Lawrence murder - Jamie Acourt, Neil Acourt and Luke Knight: profiles, Daily Telegraph, ‏4 בינואר 2012
  21. ^ Satish Sekar and Paul Peachey, Spate of racist stabbings in Eltham had gone unpunished, The Independent, ‏4 בינואר 2012
  22. ^ 'I was stabbed by Lawrence gang outside Wimpy weeks before Stephen was killed', London Evening Standard, ‏13 באפריל 2012
  23. ^ Stephen Lawrence murder - Gary Dobson: profile, Daily Telegraph, ‏3 בינואר 2012
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 David Pallister, Police bungling that betrayed Stephen Lawrence, The Guardian, ‏18 ביולי 1998
  25. ^ 1997: Lawrence 'killed by racists', BBC, ‏4 בינואר 2008
  26. ^ Funds pour in for Lawrence action, thelawyer.com, ‏5 בפברואר 1995
  27. ^ Wall of silence from white youths at Lawrence inquest, The Independent, ‏12 בפברואר 1997
  28. ^ Stephen Lawrence murder, British Library
  29. ^ Adam Taylor, This Daily Mail Headline May Have Been Crucial In Putting Racist Murderers Behind Bars, businessinsider.com, ‏3 בינואר 2012
  30. ^ Lawrence pair jailed for race attack, ‏6 בספטמבר 2002
  31. ^ Criminal Justice Act 2003 - Part 10: Retrial for serious offences, https://www.legislation.gov.uk/
  32. ^ Double jeopardy law ushered out, BBC, ‏3 באפריל 2005
  33. ^ Retrial of serious offences, The Crown Prosecution Office
  34. ^ Vikram Dodd and Martin Hodgson, Lawrence murder: new forensic clue, The Guardian, ‏8 בנובמבר 2007
  35. ^ Lawrence murder trial: the forensic evidence, channel4.com, ‏3 בינואר 2012
  36. ^ Stephen Lawrence murder: Dobson and Norris found guilty, BBC, ‏3 בינואר 2012
  37. ^ 37.0 37.1 Stephen Lawrence murder: Tiny forensic evidence proved key, metro.co.uk, ‏3 בינואר 2012
  38. ^ "R. v. Dobson, [2011 EWCA Crim 1256"], ‏18 במאי 2011
  39. ^ Sandra Laville and Vikram Dodd, Stephen Lawrence verdict delivers justice after 18-year wait, The Guardian, ‏3 בינואר 2012
  40. ^ Alice Ritchie, Lawrence killers jailed for ‘terrible and evil crime’, Irish Examiner, ‏5 בינואר 2012
  41. ^ Adam Wagner, Why Stephen Lawrence's killers were sentenced as juveniles, The Guardian, ‏4 בינואר 2012
  42. ^ Sentencing Legislation and Guidelines
  43. ^ Sandra Laville, Stephen Lawrence murder: Gary Dobson and David Norris await sentencing, The Guardian, ‏4 בינואר 2012
  44. ^ "Stephen Lawrence – chronology of events", BBC
  45. ^ What has really happened since Macpherson's report - BBC News, סרטון בערוץ "BBC News", באתר יוטיוב (אורך: 3:49)
  46. ^ Lawrence friend sues police, BBC, ‏23 באוגוסט 1999
  47. ^ Police payout for Lawrence friend, BBC, ‏10 במרץ 2006
  48. ^ Lawrence case 'corruption' probe, BBC, ‏26 ביולי 2006
  49. ^ The Boys Who Killed Stephen Lawrence, BBC One, ‏26 ביולי 2006
  50. ^ 'No corruption' in Lawrence case, BBC, ‏13 באוקטובר 2007
  51. ^ Sandra Laville and Hugh Muir, Stephen Lawrence case pair arrested over evidence 'withheld' since murder, The Guardian, ‏18 בדצמבר 2009
  52. ^ Caroline Davies, No action over 'hidden evidence' claims in Stephen Lawrence murder case, The Guardian, ‏1 במרץ 2010
  53. ^ Andrew Grice and Paul Peachey, Lawrence murder: Police ‘corruption’ will be investigated, The Independent, ‏2 ביוני 2012
  54. ^ Rob Evans and Paul Lewis, Police 'smear' campaign targeted Stephen Lawrence's friends and family, The Guardian, ‏24 ביוני 2013
  55. ^ Rowena Mason, Home Secretary pledges to 'purge corruption' from police after Stephen Lawrence family smear allegations, The Daily Telegraph, ‏24 ביוני 2013
  56. ^ Stephen Lawrence independent review, ‏6 במרץ 2014
  57. ^ Hogan-Howe vows to restore trust in Met after new Lawrence row, BBC, ‏8 במרץ 2014
  58. ^ Vikram Dodd, Stephen Lawrence: new criminal inquiry into claims police shielded killers, The Guardian, ‏16 באוקטובר 2015
  59. ^ File of evidence being sent to CPS following conclusion of Stephen Lawrence corruption investigation, ‏3 בנובמבר 2020
  60. ^ Stephen Lawrence murder: Met Police officers could face criminal charges, BBC, ‏3 בנובמבר 2020
  61. ^ The Stephen Lawrence Prize
  62. ^ Stephen Lawrence building opens, BBC, ‏7 בפברואר 2008
  63. ^ The Stephen Lawrence Charitable Trust
  64. ^ Stephen Lawrence charity rebrands because family is no longer associated with it, https://www.thirdsector.co.uk/, ‏17 בדצמבר 2020
  65. ^ "No. 56797" (עמ' 11), The London Gazette, ‏31 בדצמבר 2002
  66. ^ Jamaican Born Civil Rights Campaigner Appointed to British House of Lords, ‏25 באוקטובר 2013
  67. ^ "No. 60624" (עמ' 17949), The London Gazette, ‏11 בספטמבר 2013
  68. ^ Working peerages announced, ‏1 באוגוסט 2013
  69. ^ STUDENT MEDIA HAS NEW HOME ON CAMPUS IN STEPHEN LAWRENCE CENTRE, ‏11 באוקטובר 2013
  70. ^ Stephen Lawrence Research Centre
  71. ^ In conversation with Baroness Lawrence, ‏9 באוקטובר 2017
  72. ^ "The Colour of Justice", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  73. ^ "The Murder of Stephen Lawrence", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  74. ^ "Stephen", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  75. ^ Sam Wollaston, Stephen: The Murder That Changed a Nation review – grimly relevant after 25 years, The Guardian, ‏17 באפריל 2018
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34849029רצח סטיבן לורנס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רצח_סטיבן_לורנס&oldid=2317740"