רעיה יגלום
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. רעיה יַגלוֹם (17 באפריל 1919 - 2 באוגוסט 2017) הייתה אשת ציבור ונדבנית ציונית ישראלית, שכיהנה כנשיאת ארגון ויצו העולמית במשך 26 שנים.
ביוגרפיה
שנותיה המוקדמות
יגלום נולדה בליפקאני שברומניה, בתם של שמואל חורש ופני (פניה) נוסינקיס. למדה באוניברסיטת צ'רנוביץ, ובמקביל השתתפה בתנועת הנוער הציונית "קדימה". עלתה לארץ ישראל ב-1940 בעזרת סרטיפיקט שקיבלה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.[1]
כפעילה ציבורית
מ-1941 החלה לפעול במסגרת ארגון הנשים הציוני ויצו.
מ-1947 ועד קום מדינת ישראל שירתה בארגון "ההגנה" בתפקידים בתחום הקשר וההובלה, וסייעה לפעילות ההעפלה של עולים לארץ ישראל. לאחר מכן המשיכה בפעילותה בויצו: ב-1950 נסעה בשליחות הארגון לאיסוף תרומות ברחבי אירופה ובארגנטינה, ב-1951 מונתה לחברת הנהלת ויצו בישראל, ב-1967 הייתה גזברית ויצו העולמית, ומ-1963 הייתה יו"ר הנהלת הארגון. בנובמבר 1970 נבחרה לנשיאת ויצו העולמית, וכיהנה בתפקיד עד 1996. הייתה נשיאת כבוד של הארגון.
במסגרת תפקידיה בוויצו עסקה בין השאר בהקמת מפעלים לרווחת קבוצות חלשות בקהילה ויזמה בניית מוסדות לילדים, נוער, נשים וקשישים בישראל. כן נסעה לשליחויות רבות ברחבי העולם, והקימה סניפים של ויצו בארצות הברית, הונגריה, צ'כוסלובקיה והונג קונג. בעקבות שליחות לברית המועצות החלה לפעול למען יהודי המדינה והייתה בין מקימי "המועצה למען יהודי ברית המועצות" ויו"ר "הוועדה למען אידה נודל".
יגלום הייתה חברת הנהלה של הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית והוועד הפועל הציוני, וחברת מועצת הקונגרס היהודי העולמי בישראל. ביוני 1967 הייתה חברת הוועדה הציבורית למלווה הביטחון. הייתה נשיאת אגודת ידידי אוניברסיטת תל אביב וסגנית יו"ר חבר הנאמנים של האוניברסיטה. כן עסקה בתרבות ואמנות והייתה פעילה בהנהלה של מוזיאון ישראל, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומוזיאון תל אביב. חברת ועדת פרס בגין. היא ובעלה יסדו קרן תמיכה לסטודנטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב, ומימנו הקמת מועדון למוזיקאים של התזמורת הפילהרמונית, ובית כנסת בבית הורים של ויצו בתל אביב.
ב-2004 ראה אור ספרה האוטוביוגרפי Raya Jaglom: Reflections on My Life & Times, וב-2009 הוא הופיע בתרגום עברי בהוצאת "קווים" בשם "זכיתי לשרת את ארצי".
בשנת תשנ"ב-1992 הוענק לה התואר יקירת העיר תל אביב. ב-1992 קיבלה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד של אוניברסיטת תל אביב, וב-1999 קיבלה תואר כבוד נוסף מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
חיים אישיים
בשנת 2015 נחנך אודיטוריום חדש על שם רעיה ויוסף יגלום בבניין הסנאט באוניברסיטת תל אביב.[2]
הייתה נשואה לאיש העסקים והפילנתרופ יוסף יגלום, עד למותו ב-2007. נולדו להם בן ובת: אלן (אלחנן) יגלום, איש עסקים המתגורר בשווייץ,[3] ונורית יגלום, מעצבת תכשיטי יוקרה.[4]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של רעיה יגלום- דוד תדהר (עורך), "רעיה יגלום", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5135
- רעיה יגלום, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית) (אנציקלופדיה יודאיקה)
- ראובן וימר,
רעיה של ויצו, סרטון באתר יוטיוב, חלק ב, חלק ג - נשיאה חדשה לויצ"ו, מעריב, 25 בנובמבר 1970
עופר אדרת, גברת ויצ"ו, שהותירה צבא של רבע מיליון נשים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2017
- Greer Fay Cashman, The queen of Tel Aviv, The Jerusalem Post, 2009
הערות שוליים
- ^ גם שני הוריה עלו ארצה. אמה נפטרה ב-1956, ואביה נרצח עם אשתו ב-1974 (זוג ישישים נרצח בתל-אביב, דבר, 27 באוגוסט 1974).
- ^ מבזקמפוס, אוניברסיטת תל אביב, האודיטוריום החדש ע"ש יגלום נחנך סמוך לבניין הסנאט (ארכיון)
- ^ טלי ציפורי, אובג'ט בעקבות אבן קיסר: תגייס עד 75 מיליון דולר בנאסד"ק, באתר גלובס, 25 במרץ 2012; טלי ציפורי, מיליונרים באובג'ט: בכיר לשעבר בגולדמן זאקס וישראלי עשיר, באתר גלובס, 17 באפריל 2012; טלי ציפורי, ההצלחה השקטה: סטרטסיס שווה כבר 4 מיליארד דולר, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2013.
- ^ רותם רוזנטל, אימי הנשיאה, באתר וואלה!, 23 במאי 2006.
31385964רעיה יגלום
- פעילות ציבור ישראליות
- פעילי ציבור ישראלים
- פעילות חברתיות ישראליות
- פעילים חברתיים ישראלים
- נדבניות ישראליות
- נדבנים ישראלים
- ראשי ויצו
- עולות במלחמת העולם השנייה
- עולים במלחמת העולם השנייה
- מקבלות תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- יקירות תל אביב-יפו לשנת 1992
- נשים הקבורות בבית הקברות טרומפלדור
- ישראליות שנולדו ב-1919
- ישראלים שנולדו ב-1919
- ישראליות שנפטרו ב-2017
- ישראלים שנפטרו ב-2017
- מקבלות תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים