רמי דותן

רמי דותן

רמי דותן בזמן משפטו בבית הדין הצבאי המיוחד, בתל אביב, דצמבר 1990
לידה	1945 (גיל: 79 בערך)
פטירה
תאריך עלייה	1950
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1963–1990 (כ־27 שנים)
דרגה	טוראי
תפקידים בשירות
ראש להק הציוד בחיל האוויר הישראלי

רמי דותן (1945 – 12 בספטמבר 2020) היה ראש להק הציוד בחיל האוויר הישראלי, בדרגת תת-אלוף שהורשע בשורה של סעיפי אישום ובהם קבלת שוחד ונידון ל-13 שנות מאסר, לשלילת דרגותיו ולגירוש מצה"ל.

ביוגרפיה

נולד בשם אברהם דולברג ברומניה בשנת 1945, ובשנת 1950 עלה עם הוריו לישראל. אביו היה זכיין של מפעל הפיס, ואמו הייתה עקרת בית. בשנת 1968 התגייס לצה"ל כעתודאי, למד הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, והוצב בחיל האוויר. בשנת 1978 נשלח לאוהיו שבארצות הברית, וסיים תואר שני באווירונאוטיקה. בשנת 1980 קודם לדרגת סא"ל ומונה לראש ענף הנעה בלהק הציוד. בשנת 1983 החל לקבל שוחד עבור בחירה בחברות מסוימות כזוכות במכרזים של החיל. בשנת 1987 קודם לדרגת אל"ם ומונה לראש מחלקת מטוסים. בשנת 1989 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה לראש להק הציוד.

הפרשה נחשפה על ידי אחד המעורבים במכרזים המכורים, שדותן החליט לסיים את עבודתו. בטרם נחשפה הפרשה תכנן דותן לפגוע בחקירה באמצעות חטיפת העד המרכזי, סימומו, הכאתו והשמדת מסמכים שהיו ברשותו ואף העביר סכומי כסף לאחרים שיבצעו את המעשה בעבורו, אך מעצרו סיכל את הפעולה.

ההליכים המשפטיים

דותן נעצר ב־28 באוקטובר 1990, באותה תקופה היה אביהו בן-נון מפקד החיל. הועמד לדין ב-12 סעיפים. בתחילת החקירה הכחיש דותן את החשדות נגדו. אחד מאנשי סודו שימש כעד מדינה וגילה שדותן החזיק צוואה שנכתבה במרץ 1989 במרתף בסיס חיל האוויר בו שירת. בעקבות גילוי הצוואה הסכים דותן לעסקת טיעון, שבה הודה בכל סעיפי האישום. הורשע בקבלת שוחד מחברות אמריקניות, ביניהן ג'נרל אלקטריק, בגנבת 12 מיליון דולר, ובקבלת דבר במרמה, בתקופת שירותו כראש ענף הנעה וראש להק הציוד (רלצ"ד) בחיל האוויר, בדרגת תת-אלוף. ב-27 במרץ 1991 הוא נידון ל־18 שנות מאסר, מתוכן 13 בפועל, לסילוק מהצבא ושלילת דרגותיו, ולקנס כספי. הכסף הוחזר למדינה על ידי שותפיו. ככל הנראה, סכום הכסף שהוצא במרמה הגיע ל־40 מיליון דולר בעסקאות סיבוביות.

ב-13 במרץ 1997 החליטה ועדת שחרורים לשחררו מהכלא, לאחר מחצית מתקופת מאסרו, כנהוג לגבי אסירים צבאיים, בין השאר בגלל הרעה במצבו הבריאותי. בעקבות ארבע עתירות שהוגשו בעניין, ביטל בג"ץ את ההחלטה, בין השאר כיוון שהוועדה לא שמעה את הפרקליט הצבאי הראשי והורתה לוועדה לשוב לדון בעניין. ב-31 בינואר 1998 דנה הוועדה בבקשת השחרור והחליטה לדחותה ועתירה של דותן לבג"ץ נגד ההחלטה נדחתה. ביוני 1999 החליטה הוועדה לשחרר את דותן, לאחר סיום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו, בשם עקרון השוויון לעומת אסירים אחרים ולאחר שלא מצאה שהוא מהווה סכנה. אולם בג"ץ ביטל את החלטת השחרור בקובעו פה אחד: "הוועדה התעלמה מהיותו של העניין שלפניה עניין מיוחד במינו, וכך נתעלמו ממנה שיקולים מיוחדים שחובה היה עליה לשוקלם (שיקולי שכר ועונש, שיקולי הרתעה, הרתעת היחיד והרתעת הרבים, שיקול כיבוד החוק ועוד). שנית, משנתעלמו מן הוועדה שיקולים כבדי-מישקל שהיה עליה לשוקלם בדעתה, ממילא לא זכו אותם שיקולים - בהם הנזק הנורא שגרם דותן לכל אשר סביבו, ולא רק לאשר סביבו - שישפיעו על שיקול דעתה כמישקלם הראוי. די בדברים אלה כדי להביא לפסילת החלטתה של הוועדה הצבאית.". בסופו של דבר שוחרר דותן באוקטובר 2002, לאחר שריצה 12 שנות מאסר בכלא 4 הצבאי בצריפין.

על דותן כתב השופט מישאל חשין: "דותן - אשר הגיע לרום-המעלה בחיל האוויר ובצה"ל - הוכיח עצמו כאדם מושחת מן-היסוד, אדם שבמעשיו פגע אנושות בליבה של צה"ל, של מערכת הביטחון, של המדינה. דותן לא היה אך חַטָּא; חוטא ומחטיא היה. במעשיו קשר דותן סביבו ואחריו אנשי-צבא נוספים, אותם החטיא והניע אותם לעשות מעשים שהמיטו עליהם קלון". נטען גם שפרשת השוחד והגנבה של רמי דותן גרמה נזק רב לחיל האוויר, לצה"ל וליחסי ארצות הברית–ישראל.

חיים אישיים

דותן נישא בשנית. היו לו שלושה ילדים משותפים מאשתו הראשונה. התגורר ברעננה.

דותן נפטר ב-12 בספטמבר 2020 בגיל 75.

לקריאה נוספת

• צבי קרוכמל, כתם: פרשת רמי דותן, ספרי חמד, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997

קישורים חיצוניים

• "רמי דותן מפחד שהמדינה תחסל אותו", באתר גלובס, 17 באוקטובר 2002
• חן קוטס-בר, חייו החדשים של המועל הגדול בתולדות צה"ל, באתר nrg‏, 6 בפברואר 2009

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29191085רמי דותן