ריסן
 ריסן
| |
|---|---|
_at_Kambalakonda_07.JPG)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | קוציציים |
| סוג: | ריסן |
| שם מדעי | |
 Blepharis
| |
ריסן (שם מדעי: Blepharis) הוא סוג במשפחת הקוציציים. בארץ מיוצג על ידי המין ריסן דק (Blepharis attenuata).
מאפייני הסוג
זהו סוג גדול במשפחת הקוציציים, שרוב מיניו גדלים באזורים הטרופיים של העולם הישן (היבשות אסיה, אירופה ואפריקה).
מיני סוג זה הם עשבים רב-שנתיים או בני שיח, שלהם עלים קוצניים.
הפרחים ערוכים בשיבולת כלומר, מסודרים על ציר אחד בעמוד הפריחה, בצורה אופיינית למשפחה. הפרח אופייני למשפחה, ולו חפה קוצני גדול. צבע הפרח כחול. לפרח 'שפה' תחתונה בלבד, והיא מחולקת לאונות.
הפרי הוא מטיפוס הלקט.
הסוג בצמחיית ארץ ישראל
מין אחד מסוג זה מצוי בארץ ישראל, ריסן דק (Blepharis attenuata).
צורת חייו היא בן-שיח, והוא קוצני מאוד. פריחתו חלה במשך חודשים רבים בשנה, אך בעיקר בעונת הקיץ. מין זה מצוי בעיקר בחבלים המדבריים של הארץ, כדוגמת הנגב ומדבר יהודה, בערוצים יבשים ובבתות.
בעבר, נחשבו שני מינים מסוג זה למיוצגים בצמחיית ארץ ישראל: המין ריסן נאכל, הגדל בעיקר במדבריות ותפוצתו רחבה; והמין ריסן דק שנחשב לאנדמי לארץ ישראל. המינים נבדלו בחפים שבאמצע התפרחת. במקורות מידע שונים עדיין קיימת חלוקה זו. לעומת זאת, מכליל מחקר עדכני את כל האוכלוסיות בישראל תחת המין ריסן דק.
התאמת הריסן הדק ליובש
כצמחי מדבר אחרים, הריסן הוא צמח קוצני מאוד, המונע ממנו להיאכל על ידי אוכלי עשב. כמו כן הקוצניות מצמצמת את שטח הפנים של העלה ובכך מפחיתה את אידוי המים ממנו.
אך עם זאת, ההתאמה המופלאה ביותר היא מנגנון הפצת הזרע והנביטה של הצמח. מנגנון זה נחקר על ידי החוקר הישראלי יצחק גוטרמן. אחד האתגרים העומדים בפני צמחי מדבר, הוא לא רק היעדר מים אלא גם פיזור משקעים גדול- הן מבחינת עיתוי ירידת המשקעים והן מבחינת מיקומם. על צמחים אלו למצוא דרכים להפיץ את זרעיהם בצורה שתבטיח את נביטתם וקיום דור נוסף של צמחים.
הריסן מתגבר על אתגר זה, על ידי הפצת הזרעים רק לאחר הרטבה ארוכה. עלי הגביע סוגרים על ההלקט היבש, אך נפתחים לאחר חשיפה ממושכת ללחות. לאחר הפתיחה, הזרעים 'מושלכים' למרחק של כמה מטרים, בעקבות לחץ שנוצר על ידי דפנות ההלקט.
בעת הרטבת הזרע עצמו, מתפשקים השערות שעל פניו ונראים כריסים, ומכאן שם המין העברי, כמו גם השם הלטיני. כמו כן מראה הפרח בעל המבנה החד-שפתי דומה לריס.
לקריאה נוספת
- גוטרמן, יצחק. (1983). ריסן נאכל. החי והצומח של ארץ ישראל כרך 11, עמוד (107), הוצאת משרד הביטחון, תל אביב.
- פינברון-דותן, נעמי ודנין, אבינעם. (1991). ריסן. המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, (621). ירושלים, הוצאת כנה. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
- ריסן, באתר NCBI (באנגלית)
- ריסן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ריסן, באתר צמחיית ישראל ברשת
- ריסן, באתר Tropicos (באנגלית)
- ריסן, באתר GBIF (באנגלית)
- ריסן, באתר IPNI (באנגלית)
30928255ריסן