רטנה
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 ווהלין |
| תאריך ייסוד | המאה ה-12 (נזכרת לראשונה) |
| שטח | 5.32 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 8,489 (2005) |
| קואורדינטות | 51°40′00″N 24°32′00″E / 51.666667°N 24.533333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
רטנה (באוקראינית: Ратне), ידועה גם כ-Ratno היא עיירה במחוז קובל שבפלך ווהלין שבמערב אוקראינה. מקור השם רטנה ככל הנראה במלה הרוסית "ראטן" - מלחמה, מעין רמז למלחמות הרבות שניטשו באזור. בעיירה גרים כ-8,000 תושבים (2005).
ברטנה התקיימה קהילה יהודית שנחרבה בשואה.
היסטוריה
על פי עדויות היסטוריות נוסדה רטנה בראשית המאה ה-12, על גדות נהר וויז'בקה, כחלק מהממלכה הרוסית של קייב. ב-1366 עברה לידי קאזימיר הגדול מפולין.
בתחילת המאה ה-17 סבלה העיירה מקשיים כלכליים וכמעט התרוקנה מיושביה. בראשית המאה ה-18, בימי שלטון הנסיכים הפולנים לבית סנגושקו, היו בה הרבה מפעלי חרושת, מבשלות שיכר ויין שרף, בתי מלאכה לעיבוד עורות, טחנות רוח וטחנות קמח שהופעלו על ידי סוסים. בימי המלחמה בין פולין ושוודיה בשנים 1706–1707 נחרבה העיר ותושביה הושמדו כמעט כולם. הניצולים שהצליחו לברוח חזרו והקימו את העיירה מחדש. באותו זמן הוקם בית העלמין הישן ובו הובאו לקבורה בקבר אחים כל הרוגי המלחמה. גבעה קטנה בצדו המזרחי של בית העלמין הישן הייתה השריד היחידי מקבר אחים זה. מרטנה הישנה נותר רחוב אחד והוא כונה רחוב "העיר הישנה". כשחזרו הניצולים מהמלחמה הם בנו את בתיהם מחדש לא הרחק מהעיירה שנחרבה, הפעם על נהר פריפיאט.
כאשר כביש שנסלל בשנים 1840–1850 בין קייב לוורשה, עבר בתוך העיירה מצאה את עצמה רטנה שהייתה במשך שנים עיירה שכוחה בצידי הדרכים, בלב ביצות ואגמים, על דרך המלך. גם הממשל התחיל לפקוח עין על הנעשה בעיירה ואפילו לדאוג לצרכיה. וכך הונחו מדרכות עץ לאורך החנויות שבכיכר השוק וכן ברחובות הסמוכים. הכביש הקל על מעבר סחורות ומצרכי מזון מקובל ובריסק אל העיירה וגם אל הכפרים הסמוכים.
היסטוריה יהודית
ראשית הקהילה
עדויות ראשונות על נוכחות יהודים במקום נרשמו כבר ב-1516, אולם על פי מקורות יהודים, ראשוני היהודים החלו להגיע לרטנה בעקבות גרוש יהודי ליטא, בין השנים 1495–1503. בין המתיישבים ברטנה הייתה גם קבוצת קראים.
המקורות ההיסטוריים מלמדים כי בשנים 1563 ו-1564 היו היהודים חייבים במס גולגולת בסך 60 גילדן לשנה. ב-1565 כבר דווח על 12 בתי יהודים בעיירה, בית כנסת ומקווה.
ברטנה היה בית הכנסת גדול שהשתרע על פני ארבע קומות.
מלחמת העולם הראשונה ואחריה
עם פרוץ המלחמה, לראשונה בתולדות העיירה הוכרחו היהודים לפתוח את חנויותיהם בשבת ולמסור את כל כלי הנחושת שברשותם. ב-1915 העלה הצבא הרוסי הנסוג את העיירה באש והיא נכבשה בידי הצבא הגרמני. חיילים רוסים שהתחבאו ביערות היו מגיחים מדי פעם, שודדים ורוצחים יהודים.
לאחר המהפכה ברוסיה שלטו ברטנה ובסביבותיה כנופיות אוקראיניות ובראשם ההאטמאן פבלו סקורופדסקי. ברטנה התארגנה לראשונה קבוצה של צעירים יהודים להגנה עצמית.
בין השנים 1920–1921 עברה רטנה גל של רציחות מידי הבלחובצים, יחידה מיוחדת בצבא הפולני בפיקודו של האנטישמי בולק בלחוביץ.
השואה וחורבן הקהילה
בספטמבר 1939 עברה רטנה לשליטה סובייטית, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב. לאחר כשנתיים של שלטון סובייטי, נכנס הצבא הנאצי לרטנה ב-23 ביוני 1941 והמשיך בדרכו אל פנים רוסיה ואוקראינה. במשך שבועיים ניצלו האוקראינים את המצב שנוצר כדי לערוך פרעות ביהודים. הפוגרום הראשון ברטנה אירע ב-6 ביולי בשעה 5 לפנות ערב. בנימין פריימן היה הקורבן הראשון, לא לפני שהספיק להרוג את אחד מתוקפיו באמצעות גרזן. כעבור יומיים שלחו הנאצים פלוגה להשליט סדר במקום. האוקראינים פתחו לעברם באש. ב-8 ביולי הוציאו הנאצים את כל היהודים מבתיהם והטילו עליהם את האחריות ליריות שנורו לעבר הכוחות הגרמניים. הם הורו להוציא להורג מיד 60 איש, 30 יהודים ו-30 אוקראינים מתושבי העיירה אולם הסכימו להחליף את האוקראינים בשלושים שבויי מלחמה רוסיים שהובלו לרחוב קובל והוצאו להורג ביריות. אחר כך הובילו לאותו מקום 30 יהודים. שניים הצליחו להימלט ו- 28 הוצאו להורג. בשבועות הבאים החלו הגרמנים באקציות ולצורך זה הוקמו באזור מספר גטאות.
ב-16 ביולי 1942 פשטו פרטיזנים על רטנה, השתלטו עליה ליום אחד והרגו שני קצינים גרמנים. הפרטיזנים קראו לבני הנוער היהודי בעיירה לברוח עמם ליערות ולהצטרף לשורותיהם, אך לא נענו. למחרת הגיעה לעיירה יחידה של ה-אס אס שרצחה בתגובה 120 יהודים.
ב-26 באוגוסט 1942 חוסלו מרבית יהודי העיירה בגבעות פרוכוד. לאחר חצות הוקפה רטנה בכוחות גרמנים ואוקראינים, כולל יחידות האיינזצגרופן, פלוגות המוות שביצעו את "הפתרון הסופי". בחמש בבוקר החלה האקציה. היהודים הובלו לרחבה הסמוכה לביתו של אליהו יונוביץ'. משם הם הובלו במכות רצח אל בורות שהוכנו בגבעות החול של פרוכוד ושם נרצחו 1300 מהם. האוקראינים ניצלו את ההזדמנות ופשטו במסע של ביזה על בתי היהודים שנרצחו.
כמה מאות יהודים הצליחו להימלט ליערות, אולם רבים נורו ונהרגו במהלך המנוסה. כשלושים משפחות שברחו ליערות הצליחו לשרוד במשותף, הקימו מעין מחנה אך במשך הזמן חוסלו על ידי הגרמנים ועל ידי אוקראינים משתפי פעולה.
ב-3 בספטמבר 1942 חוסלו עוד 128 מתוך 130 מיהודי רטנה במלניצה ורטנה היהודית חדלה למעשה מלהתקיים.
הצבא האדום שחרר את רטנה ב-22 במרץ 1944. 14 יהודים שניצלו במלחמה חזרו אליה, אך עזבו אותה כעבור זמן.
הנצחה
בגבעות פרוכוד ניצבת מצבת זיכרון שהוקמה על ידי ניצולי העיירה החיים בישראל. בעיירה רטנה, שהיא חלק מאוקראינה המערבית, עומדים על תילם שלושה מבתי היהודים, בהם בית משפחת יעקב ליברמן.
כלכלה
עיקר פרנסתה של העיירה היה על ירידים שנערכו כל יום שני בשבוע בשוק הגדול וברחובות הסמוכים אליו. ברטנה התפתח מסחר ער בגרעיני חיטה לקמח ומצרכי מזון. את התבואה והקמח היו מייבאים מקובל, מבריסק ומלוצק. עמודי התווך של הכלכלה ברטנה היו בעלי העגלות שהיו המקשרים בין רטנה לקובל ולבריסק, שתי הערים הגדולות השכנות.
השוק המרובע היה לבה של העיירה. כל חנויות התבואה, מכולת, סדקית, אריגים ובתי מרזח היו מרוכזות סביבו. כמעט כל רחובות העיירה יצאו מכיכר השוק.
לקריאה נוספת
נחמן תמיר, רטנה- סיפורה של קהילה יהודית שהושמדה, הוצאת ארגון רטנה בישראל, 1983
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת רטנה, בספריית העיר ניו יורק
- רטנה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- רטנה באתר פרויקט יזכור
- עדות של חסיד אומות העולם מאזור רטנה, פרויקט יזכור
21786593רטנה