ליל הגלשונים
חלק מהלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | |
---|---|
חייל בוחן את הגלשן | |
תאריך | 25 בנובמבר 1987 |
מקום | ממזרח לקריית שמונה בסמוך למנחת המסוקים גיבור |
מטרה | מחנה צבאי |
סוג | פיגוע ירי |
נשק | גלשן אוויר, רובי סער, רימוני יד |
הרוגים | 6 חיילים |
פצועים | 10 חיילים |
מבצע | החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית |
מספר מפגעים | 2 |
מניע | לאומני |
ליל הגלשונים הוא פיגוע טרור שהתרחש ב-25 בנובמבר 1987 בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון בו נהרגו 6 חיילי צה"ל ו-10 נפצעו מאש מחבל שחדר לישראל בעזרת גלשן אוויר.
מהלך האירוע
ב-25 בנובמבר 1987 יצאו מלבנון לעבר ישראל על גלשני אוויר שני מחבלים מארגונו של אחמד ג'יבריל, "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית"[1]. אחד המחבלים נורה והופל באמצעות פצצת תאורה ידנית סמוך לכפר יובל, כ-300 מטרים לתוך רצועת הביטחון, ונהרג על ידי כוחות צה"ל. המחבל השני הצליח לחדור לתחום ישראל ונחת בשדה קוצים ממזרח לקריית שמונה, בסמוך למנחת המסוקים גיבור[2]. הוא פתח באש לעבר טנדר צבאי שהיה בקרבת מקום, הרג את נהגו, קצין צה"ל, ופצע חיילת נוספת שישבה לצידו.
לאחר מכן הסתער המחבל על מאהל צבאי קטן סמוך (בקרבת בסיס "גיבור"), אשר אויש בחיילי נח"ל. השומר שבשער המחנה נס מעמדתו כשזיהה את המחבל, ואפשר בכך למחבל לחדור למאהל ללא קושי. המחבל פתח בירי והשליך רימוני יד אל עבר החיילים ששהו במקום. המחבל הספיק להרוג עוד חמישה חיילים ולפצוע שבעה נוספים עד שנהרג מאש שירה הרס"פ גדעון בשארי (שנפצע אף הוא במהלך האירוע)[3].
בשארי סיפר כי עם היריות הראשונות שנשמעו (כנראה היריות שנורו על הטנדר הצבאי) קיבל טלפון ממפקדו הישיר שהודיע על התראה. עם שמיעת יריות מכיוון ש"ג המחנה, רץ בשארי עם נשקו האישי לחפש את המחבל, שכבר עבר לצד אחר והחל לטווח חיילים. בשארי זיהה אותו יורה ממרחק מטרים ספורים וחיסל את המחבל בירי אוטומטי. בשל האנדרלמוסיה הכללית, מתנדב מקיבוץ סמוך נורה ונפצע, לאחר שזוהה בטעות כמחבל.
תגובות לאירוע
האירוע סימל, לדעת רבים, את השאננות וחוסר המוכנות של צה"ל. כמו כן, בדיעבד התברר כי הייתה התרעה מודיעינית על הפעולה, אך חשיבותה לא הובנה בזמן[4].
ימים ספורים לאחר האירוע פרצה האינתיפאדה הראשונה.
בעקבות האירוע הדיח הרמטכ"ל דן שומרון את מפקד חטיבת הנח"ל, יעקב סלע[5] שנכנס לתפקידו חודש ימים[6] קודם לאירוע, אך תשומת הלב הציבורית התמקדה בתפקודו של הש"ג, רוני אלמוג. בעקבות הביקורת הציבורית והצבאית הקשה שהוטחה באלמוג, הסתנן אביו, יצחק, אל תוך מפקדת פיקוד צפון. לאחר מעשה אמר האב כי עשה זאת על מנת להוכיח שניתן לחדור אל המחנה גם ללא היתקלות ישירה בש"ג שבשער, ועל כן יש להסיק מסקנות חמורות גם כלפי גורמים אחרים שכשלו בתחומי המודיעין והאבטחה ולא להתמקד בבנו דווקא. רוני אלמוג עצמו נשפט לשנה וחצי מאסר בפועל ולאחר שריצה את עונשו, עזב את ישראל.[7]
מפקד פיקוד הצפון, יוסי פלד נפגש עם שר הביטחון יצחק רבין בעקבות טענות מדוע לא ננקטו נגדו כל צעדים. הוא אמר לרבין כי כדי להרגיע את ההיסטריה והפאניקה הוא מוכן לעזוב את תפקידו לאלתר. רבין סירב והורה לו להמשיך בתפקידו.
כחלק מלקחי האירוע, תוגברו כוחות מערך הנ"מ ברצועת הביטחון. מוצבים כמו מוצב הרדוף בגזרה המערבית ומוצב חממה בגזרה המזרחית הועברו לפיקודן של סוללות נ"מ מתנייע. אלה איישו את המוצבים דרך קבע ותפסו, במקביל לכוננות הקרקעית, גם כוננות אווירית בעזרת מערכות נשק לטווח קצר כגון דרקון, ברקן ומחבט, שיועדו לסכל חדירות בכלי טיס זעירים, כמו גם מטוסי ומסוקי אויב.
סמוך לקריית שמונה ישנה אנדרטה לזכר הנופלים אשר הוקמה ביוזמת המשפחות השכולות.
מפקד הפיגוע, עבד א-רחמן אחמד עתיק, נהרג בסוריה באפריל 2017[8].
הביטוי "תסמונת הש"ג", המשמש ככינוי ביקורתי לנטייה להעביר אחריות למחדל לגורמים הזוטרים ביותר בשרשרת הפיקוד, מקורו בתקרית ליל הגלשונים[9].
ניסיונות נוספים לתקיפה באמצעים דומים
באפריל 1981 היה ניסיון חדירה באמצעות כדור פורח אשר הופל במרחק כמה עשרות מטרים מהגבול ושני המחבלים שהיו בו נהרגו. בשנת 1984 הצליח דאון המוטס בידי מחבל פלסטיני לנחות בשטח ישראל, ליד הגבול עם לבנון. הטייס הסגיר את עצמו מיד לידי צה"ל.
לקריאה נוספת
- יוסי פלד, איש צבא (כתבה: רונית ורדי), תל אביב: "ספרית מעריב", תשנ"ג–1993, עמודים 316–321
- משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, רעות: הוצאת 'רעות', התשע"ג-2013, עמ' 380–383
- אורי מילשטיין, דרך רבין ומורשתו, קיראון: שרידות, 2010, כרך א, עמ' 20
קישורים חיצוניים
- שפי גבאי וסוכנויות הידיעות, ששה חיילים נהרגו ו-10 נפצעו בהתקפת מחבלים במחנה צה"ל, מעריב, 26 בנובמבר 1987
- 6 חיילים נהרגו I־8 נפצעו מיריות מחבל שנחת עם דאון בבסיס צבאי ליד קרית־שמונה, חדשות, 26 בנובמבר 1987
- ליל הגלשונים - הסרט המלא, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 40:56), 6 באוק׳ 2013
- "ליל הגלשונים" - תחקיר האירוע בראשות האלוף מתן וילנאי, תערוכה באתר של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- עמוס הראל, תסמונת הש"ג (אורכב 24.02.2014 בארכיון Wayback Machine), כתבה ששודרה בתוכנית "המערכת- מיקי חיימוביץ'" אתר רשת, 17 בפברואר 2014
- אייל לוי, שורדי ליל הגלשונים רוצים צדק היסטורי: "הסכמנו להקריב את נפשנו", באתר מעריב אונליין, 25 בנובמבר 2017
- יצחק בן חורין, הסמל שלא ברח: אל תקרא לי רמבו, ריאיון עם גדעון בשארי, 18 בדצמבר 1987
- דורון פיילס (עורך), ההיסטוריה תשפוט, 70 שנות שפיטה צבאית, מודן ומשרד הביטחון, 2019, עמ' 127 מופיע גם באתר צה"ל/ יחידת בתי הדין הצבאיים
הערות שוליים
- ^ המחבל הראשון, חאלד מוחמד אקרה, בעל אזרחות סורית והמחבל השני מילעוד בן אל-נאג'ח, אזרח תוניסאי
- ^ יוסי ברגר, חופשת קיץ, פרק ראשון מתוך הספר, הוצאת רימונים, 2010, עמודים 92–93
- ^ יוסי פלד, איש צבא (כתבה: רונית ורדי), תל אביב: "ספרית מעריב", תשנ"ג–1993, עמודים 316–321
- ^ אמיר אורן, אל תעשו גלים, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2006
- ^ מאור בוכניק, נכתבו בדם: המחדלים הגדולים בתולדות בצה"ל, באתר מאקו, 20 בספטמבר 2011.
- ^ מתוכו שהה שבוע בבית החולים. המפקדים הבכירים העבירו את האחריות לזוטרים מהם
- ^ שורדי ליל הגלשונים רוצים צדק היסטורי: "הסכמנו להקריב את נפשנו", באתר www.maariv.co.il, 2017-11-25
- ^ יאסר עוקבי, 30 שנה אחרי: מפקד פיגוע ליל הגלשונים נהרג בסוריה, באתר מעריב אונליין, 24 באפריל 2017
- ^ נועה מילשטיין, תסמונת הש"ג, בעיתון מקור ראשון, 18 ביולי 2019
38843222ליל הגלשונים