רוברט לינדזי (מושל אלבמה)
 | |||||||
| רוברט לינדזי | |||||||
| לידה | לוכמבין, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | טסקמביה, אלבמה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | רוברט ברנס לינדזי | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | חלקת הקבר של משפחת וינסטון, טסקמביה, אלבמה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
רוברט ברנס לינדזי (באנגלית: Robert Burns Lindsay; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, יליד סקוטלנד, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-22 בשנים 1870–1872, במהלך תקופת השיקום.
ראשית חייו
רוברט לינדזי נולד בלוכמבין (Lochmaben) שבסקוטלנד כבנם של ג'ון ואליזבת מקנייט לינדזי. הוא גודל כפרסביטריאני, קיבל חינוך מקיף וזכה למלגות באוניברסיטת סנט אנדרוז. ב-1844 הוא היגר לקרוליינה הצפונית, שם הוא הצטרף לאחיו במקצוע ההוראה. חמש שנים לאחר מכן הוא עבר לטסקמביה שבאלבמה, שם הוא למד משפטים בקריאה עצמית, וב-1852 התקבל ללשכת עורכי הדין של אלבמה.
ראשית הקריירה הפוליטית
ב-1853 נבחר לינדזי לייצג את מחוז פרנקלין בבית הנבחרים של אלבמה מטעם המפלגה הדמוקרטית, וב-1857 הוא נבחר לסנאט של אלבמה. ב-1854 נשא לינדזי לאישה את שרה מילר וינסטון, אחותו למחצה של מושל אלבמה דאז, ג'ון וינסטון. לזוג נולדו תשעה ילדים, שמתוכם ארבעה הגיעו לבגרות. אחת מבנותיו הייתה מוד מקנייט לינדזי (אנ'), שעל אף שלא קיבלה חינוך גבוה פורמלי, הפכה למחנכת מוכרת ברמה לאומית וכתבה מספר רב של ספרי ילדים. נישואיו של לינדזי סייעו לקריירה הפוליטית שלו, ושמו עלה כתומך בולט במערכה של וינסטון כנגד הסובסידיות לחברות הרכבת.
בבחירות לנשיאות של 1860 נקט לינדזי בעמדה תקיפה לטובת האיחוד, והתפטר ממושב בחבר האלקטורים לטובתו של ג'ון ברקינרידג' כדי לאייש מושב לטובתו של סטיבן דאגלס. במשבר של 1861, הוא התנגד לפרישה מידית והמשיך לגנות אותה גם לאחר פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית. לזמן מה שירת לינדזי ברגימנט הפרשים הרביעי של אלבמה בפיקודו של קולונל פיליפ ד. רודי, אך מעולם לא היה לוחם נלהב. נאמנותו הפושרת כלפי הקונפדרציה זכתה לפופולריות ברמה המקומית, ובבחירות לסנאט של אלבמה ב-1865 גמל לו ציבור הבוחרים לטובה.
מושל אלבמה
לינדזי התנגד לחוקי תקופת השיקום של 1867, אך עם בחירתו של יוליסס ס. גרנט לנשיאות ב-1868, הוא קרא בפומבי לדמוקרטים לקבל את המציאות הפוליטית. עבור חלק מתושבי אלבמה, עמדה זו רימזה על עריקתו האפשרית לשורות המפלגה הרפובליקנית, אך ב-1870 בחרו חברי המפלגה הדמוקרטית והמפלגה השמרנית בלינדזי כמועמדם למשרת מושל אלבמה, בעיקר בשל עמדתו המתונה כלפי מדיניות השיקום. השקפותיו המתונות ואי תמיכתו בקו קלוקס קלאן, משכו את מתנגדי הפרישה, את המצביעים בצפון אלבמה, שהחלופה של רבים מהם הייתה לתמוך במושל הרפובליקני ויליאם יו סמית'. בבחירות הכלליות ניצח לינדזי בהפרש קטן, ולאחר כמה שבועות בהם ערער סמית' על תוצאות הבחירות, הוא הושבע לכהונתו בדצמבר 1870.
משבר חברת הרכבות
מיד עם כניסתו לתפקיד, נאלץ לינדזי להתמודד עם משבר פיננסי. ב-1 בינואר 1871 הודיעו מנהלי חברת הרכבות השאפתנית שבמימון המדינה, חברת אלבמה וצ'טנוגה, שהם לא מסוגלים לשלם את הריבית על איגרות החוב בשל בעיה בתזרים המזומנים לטווח קצר. הם פנו למדינה כדי שתשלם את הריבית. בכל אופן, התברר ללינדזי שקודמו בתפקיד הוציא כמה מאות אלפי דולרים על איגרות חוב מעבר לסכום שאושר בחוק עבור חברת הרכבות, שנודעה בהתנהלותה המושחתת. הוא התחייב לכבד את כל איגרות החוב שהונפקו בתום לב, אך עיכב את התשלום בשל העובדה שלא היה תיעוד על כמות איגרות החוב שהונפקו. הוא ביקש את מעורבות בית המחוקקים בעניין ופנה למחוקקים לאשר תשלום לרוכשים התמימים של איגרות החוב.
ההתנהלות הסבירה לכאורה הזו הוכחה כהרת אסון. כישלון איגרות החוב שבתמיכת המדינה יצר גל הלם שהגיע עד לוול סטריט. מנהלי חברת הרכבות אלבמה וצ'טנוגה מצאו את עצמם ללא מימון להמשך פעילות החברה. גרוע מכך, הכישלון סיכן כמה מיזמי רכבת שהיו בעיצומם של תהליכי סלילה ברחבי המדינה. בבית המחוקקים התנהלו במשך חודשים דיונים בשאלה באילו איגרות חוב להכיר, בתקווה לשלם רק לאנשים שרכשו ללא יודעין איגרות חוב בלתי מאושרות. העיכוב שנוצר עקב כך עורר השערות בנוגע ליכולתה של אלבמה לעמוד בתשלומי ההתחייבויות האחרות שלה. עד לנקודת הזמן בה העניק בית המחוקקים ללינדזי את חופש הפעולה להחליט אילו איגרות חוב ישולמו, ירד ערכן של כל הביטחונות של חברות הרכבות באלבמה, בין אם הייתה להן ערבות מדינה ובין אם הייתה להם ערבות הממשל המקומי. כמה חברות רכבת עצרו את פעילויות סלילת המסילות ובסופו של דבר נקלעו לפשיטת רגל במהלך המשבר הפיננסי של 1873, אירוע שבסופו של דבר הותיר את המדינה ללא יכולת לשלם את שאר מחויבויותיה.
מאמציו של לינדזי ליצור הפרדה בינו לבין השחיתות בחברת הרכבות ובמקביל לנסות להגן על מצב האשראי של המדינה, לא גרמו לשביעות רצון לאיש. הגילוי שלו על מעשיו הלקויים של סמית' היה למוקש לכלל תוכנית הרכבות של אלבמה. כאשר נטל לינדזי את השליטה על חברת אלבמה וצ'טנוגה, כפי שנדרש על פי חוק הסיוע, התרבו צרותיו. למדינה לא היו את הסמכות החוקית ולא את הידע לסיים את עבודות הסלילה, והסלילה התנהלה בהפסד הרסני ולא הייתה יכולה להימכר עד להשלמת העבודות. השתלטות המדינה על החברה הכניסה אותה להתדיינות משפטית שבהמשך החמירה את המצב. בשלב מסוים הפקיעו עובדי הרכבת את קו המסילה כדי שניתן יהיה לשלם את המשכורות. על כל פנים, ההתפתחות המביכה ביותר הייתה הרמיזה שלינדזי נטל שוחד. הדירקטורים של חברת אלבמה וצ'טנוגה שילמו מאות אלפי דולרים במזומן ובבטוחות לאחד מידידיו של לינדזי, נתניאל מקיי, שהבטיח לדירקטורים שהשליטה בחברה תוחזר להם. ניסיון שוחד זה, שבו חלקו האישי של לינדזי לא היה ברור, הותיר המוניטין של לינדזי קרוע לגזרים.
פעילותו נגד הקו קלוקס קלאן
בתחומים אחרים יכול היה לינדזי לרשום לעצמו הישגים, שהבולט מבניהם היה ירידה בפעילות הקו קלוקס קלאן. הניצחון הנרחב של הדמוקרטים באלבמה חיסל את כמה מהסיבות לפעילות טרור. הבדיקה הכלל ארצית בנוגע לקלאן והאיום בחקירה פדרלית נגדו יכלו גם הם להיות ההסבר לצמצום האלימות מצד הארגון. מדיניותו של לינדזי כלפי הקלאן הייתה מורכבת: לעיתים קרובות הוא ניסה לבלום את האלימות ביישובים בהם הייתה שליטה של הקלאן באמצעות עידוד פקידי ממשל רפובליקנים להתפטר, ואז הוא מינה דמוקרטים שהתקבלו בצורה טובה יותר על ידי האוכלוסייה הלבנה. כך היה לינדזי מחויב פחות לשלטון החוק מאשר לחיסול כוחה של המפלגה הרפובליקנית באלבמה. ועדיין, הוא גינה בפומבי את לקיחת החוק לידיים, והכרזות אלו תרמו לשקיעת פעילותו של הקלאן.
בחירות 1872
כמה מהמצביעים הדמוקרטים שיבחו את הריסון התקציבי של לינדזי, אך קיצוצים במימון למערכת החינוך שהובילו לסגירת בתי ספר הכשילו סופית את התמיכה במושל. בעיות אלו, שנבעו מהקשיים הפיננסיים, נוצרו כתוצאה משערוריית הרכבות. בחוגי המפלגה הדמוקרטית, ספג לינדזי התנגדות על רקע סוגיית הרכבות. המבקר הקולני ביותר שלו היה רוברט מקי מהעיתון Selma Argus, שבמאמרי המערכת שלו הוא טען שלינדזי הפנה כספי חינוך ל"מהמרי הוול סטריט ולספקולנטים הזרים". בוועידה המדינתית של הדמוקרטים של 1872, זכתה הודעתו של לינדזי שלא יתמודד לתקופת כהונה שנייה למחיאות כפיים, ורק התערבותו הזמנית של יושב הראש מנעה שריקות בוז כלפיו. מועמד המפלגה, תומאס ה. הרנדון ממוביל, לשעבר תומך הפרישה, התמודד ללא הצלחה. יריבו בבחירות הכללית, דייוויד לואיס, זכה בניצחון ברור, כאשר שמונה מחוזות בצפון אלבמה, שהצביעו בעבר לדמוקרטים, נתנו את קולותיהם לרפובליקנים. כך ריפה לינדזי את ידי מפלגתו וסלל את הדרך לתחייתה המחודשת של המפלגה הרפובליקנית, שבאופן אירוני קיבלה דחיפה כתוצאה משקיעת האלימות שבעבר הובילה לעלייתם של המועמדים הדמוקרטים.
שנותיו האחרונות
חודשיים לאחר תום כהונתו כמושל, לקה לינדזי בשיתוק. הוא שב לעיסוקו בעריכת דין בהיקף מוגבל, אך התעלם מהנעשה בפוליטיקה מעבר להתגוננויות מזדמנות על תקופת ממשלו בעיתונות. עד למותו הוא נותר מוגבל.
רוברט לינדזי נפטר בטסקמביה ב-13 בפברואר 1902. הוא נטמן בחלקת הקבר של משפחת וינסטון שבעיר.
קישורים חיצוניים
- רוברט לינדזי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- רוברט לינדזי באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
- רוברט לינדזי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
מושלי אלבמה 
| ||
|---|---|---|
|
