רוברטו מאטה
 |
רוברטו מאטה (באנגלית: Roberto Matta; 11 בנובמבר 1911 - 23 בנובמבר 2002), היה אחד הציירים הידועים ביותר של צ'ילה ודמות מכוננת באקספרסיוניזם מופשט וסוריאליסטי באמנות של המאה ה-20.
ביוגרפיה
מאטה היה ממוצא ספרדי, באסקי וצרפתי [1] הוא נולד בסנטיאגו, למד אדריכלות ועיצוב פנים ב-Pontificia Universidad Católica de Chile שבסנטיאגו, וסיים את לימודיו ב-1935. לאחר מכן נסע לפנמה והשלים רישומים סוריאליסטיים של רבים מהמאפיינים הגאוגרפיים שראה. הוא הגיע לראשונה לאירופה כששירת בצי הסוחר לאחר שסיים את לימודיו. [2] מסעותיו באירופה ובארצות הברית הביאו אותו לפגוש אמנים כמו ארשיל גורקי, רנה מגריט, סלבדור דאלי, אנדרה ברטון ולה קורבוזיה.
ברטון הוא זה שסיפק את המניע העיקרי לכיוונו של הצ'יליאני באמנות, עודד את עבודתו והכיר לו את החברים המובילים בתנועה הסוריאליסטית של פריז. מאטה הפיק איורים ומאמרים עבור כתבי עת סוריאליסטיים כמו Minotaure. בתקופה זו הוא הכיר את יצירתם של אמנים אירופאים בולטים רבים, כמו פבלו פיקאסו ומרסל דושאן.
הפריחה האמיתית הראשונה של אמנותו של מאטה עצמו הגיעה ב-1938, כאשר עבר לציור שמן שבזכותו הוא ידוע בעיקר. תקופה זו חלה במקביל להגירתו לארצות הברית, שם התגורר עד 1948. ציוריו המוקדמים, כמו "פלישת הלילה", נותנים אינדיקציה לעבודה שבה ימשיך, עם דפוסי אור מפוזרים וקווים מודגשים על רקע חסר תכונה. זו גם התקופה של סדרת "אינסקייפ", וה"מורפולוגיות הפסיכולוגיות" הקשורות זו לזו.[3]
קלוד סרנושי כתב, "שאיפתו המרכזית של מאטה לייצג ולעורר את נפש האדם בצורה ויזואלית סוננה דרך כתביו של פרויד וההשקפה הפסיכואנליטית של הנפש כמרחב תלת ממדי: 'אינסקייפ'." לפי החיבור על מאטה ב-Crosscurrents of Modernism הצורות המעוררות של ה-inscapes "הן אנלוגיות חזותיות לנפשו של האמן".
במהלך שנות ה-40 וה-50, המצב המטריד של הפוליטיקה העולמית מצא ביטוי ביצירתו של מאטה, כאשר הבדים נעשים עסוקים בדימויים של מכונות חשמליות ודמויות במצוקה. הוספת החימר לציוריו של מאטה בתחילת שנות ה-60 העניקה מימד נוסף לעיוותים.
באמנותו מאטה יוצר ממדים חדשים בשילוב של צורות חיים אורגניות וקוסמיות (ביומורפיזם). הוא היה אחד האמנים הראשונים שעשו את הקפיצה המופשטת הזו.
קשריו של מאטה עם התנועה הסוריאליסטית של ברטון נותקו בעקבות מחלוקת פרטית בנוגע לארשיל גורקי ומשפחתו. מאטה הואשם בכך שגרם בעקיפין להתאבדותו של גורקי. הדבר הוביל לגירוש שלו מהקבוצה, אבל בשלב זה, שמו של מאטה עצמו הפך לידוע ברבים.
הוא חילק את חייו בין אירופה לדרום אמריקה במהלך שנות ה-50 וה-60, תוך שהוא משלב בהצלחה את הפוליטי והחצי-מופשט בציורים סוריאליסטיים אפיים. מאטה האמין שאמנות ושירתו יכולים לשנות חיים, והיה מעורב מאוד בתנועות החברתיות של שנות ה-60 וה-70.
הוא היה תומך נלהב של ממשלתו הסוציאליסטית של הנשיא סלבדור איינדה בצ'ילה. ציור קיר בגודל 4X24 מטר שלו בשם "המטרה הראשונה של העם הצ'יליאני", כוסה בצבע על ידי המשטר הצבאי של אוגוסטו פינושה לאחר הפלתו האלימה של סלבדור אלנדה בשנת 1973
בשנת 2005 נחשף ציור הקיר על ידי פקידים מקומיים. בשנת 2008 שוחזר ציור הקיר לחלוטין והוא מוצג היום בסנטיאגו בבית העירייה לה גרניה.[4]
במהלך חייו עבד מאטה עם סוגים רבים ושונים של מדיה, כולל קרמיקה, צילום והפקת וידאו. [5]
מאטה היה נשוי פעמיים: אשתו הראשונה הייתה פטרישיה מאטה אקאורן (לבית אוקונל), אמריקאית, ואשתו השנייה הייתה גרמנה פרארי. הוא אב לשישה ילדים. שניים מתו בטרם עת. בנו גורדון מאטה-קלארק היה אמן ידוע.
מאטה מת באיטליה ב-23 בנובמבר 2002, אחד עשר ימים לאחר יום הולדתו ה-91.
קישורים חיצוניים
- רוברטו מאטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Roberto Matta, web.archive.org, 2009-07-14
- ^ Dolin, Bryan. "Matta's Lucid Landscape." Surrealism and Architecture. By Thomas Mical. London: Routledge, 2005. 53-59. Print.
- ^ Boston College, McMullen Museum of Art: material on 2004 Matta exhibition and catalogue
- ^ "Chile unveils mural thought destroyed by dictator Augusto Pinochet"
- ^ Obituary: Roberto Matta, the Guardian, 2002-11-25 (באנגלית)
32787016רוברטו מאטה