רגישות ללקטוז

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רגישות ללקטוז
Lactose intolerance
מבנה הלקטוז
מבנה הלקטוז
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/187249 
DiseasesDB 7238
MeSH D007787
MedlinePlus 000276
OMIM 223100
סיווגים
ICD-10 E73

רגישות ללקטוז היא תסמונת נפוצה המתאפיינת בתחושות אי-נעימות במערכת העיכול (שלשול, כאבי בטן, גזים או נפיחות הבטן) בעקבות צריכת לקטוז. ההסבר העיקרי לתחושות אלה הוא רמה נמוכה של האנזים לקטאז במעי הדק, כתוצאה מירידה בייצור האנזים אחרי גיל הילדות. ירידה זו, בשמה המדעי lactase non-persistence (לקטאז לא-מתמיד) או היפולקטזיה (hypolactasia), היא פנוטיפ (תכונה בעלת מקור גנטי) שכיח. בעלי פנוטיפ זה אינם מעכלים לקטוז בצורה מיטבית (במעי הדק), וכתוצאה מכך חלק מהלקטוז מגיע למעי הגס ומפורק בו על ידי חיידקים. עיכול חלקי זה מתקיים אצל רוב בני האדם בעולם, וככל הנראה אצל כל היונקים (שאינם צורכים חלב כבוגרים).

בבני אדם זוהו מספר גנים שונים הגורמים לייצור לקטאז בכמויות גדולות גם בגיל מבוגר, ואצל בעלי גנים אלה אין כלל רגישות ללקטוז. גנים אלה הם ככל הנראה תוצאה של מוטציות שאירעו בנפרד במספר מקומות בעולם. שכיחות הגנים האלה שונה בין אוכלוסיות שונות; היא גבוהה בעיקר בצפון אירופה, מזרח אפריקה, ובאוכלוסיות שמקורן באזורים אלה (כמו צפון אמריקה).

השוני הגנטי אינו מספק הסבר מלא לרגישות ללקטוז. אנשים שעיכול הלקטוז שלהם מתבצע בחלקו במעי הגס לא בהכרח סובלים מתחושות אי-נעימות גם לאחר צריכה של מוצרי חלב. הסברים אחרים קושרים רגישות ללקטוז עם הרגלי תזונה מקומיים, ומצביעים על כך שאוכלוסיות גדולות של מהגרים בארצות הברית אינן סובלות מרגישות ללקטוז, אולי עקב צריכה מוגברת של מוצרי חלב גם מעבר לתקופת הילדות.

הסבר ביוכימי

לקטוז הוא דו-סוכר, המצוי בחלב ובמוצרי חלב שונים, בכמויות משתנות.

עיכולו של הלקטוז מתבצע במעי הדק, בעזרת האנזים לקטאז, המפרק את הסוכר לקטוז למרכיביו, גלוקוז וגלקטוז. את שני חד הסוכרים האחרונים, הגוף כבר מסוגל לפרק בקלות רבה. אולם, מסתבר שרק לחלק מבני המין האנושי יש כמות מספקת של אותו אנזים מפרק, לקטאז. ברוב בני האדם הוא חסר במידה זו או אחרת, ואצלם הלקטוז ממשיך ועובר במערכת העיכול אל המעי הגס. בחלק זה של הגוף, הלקטוז מפורק על ידי חיידקים, כאשר תוצרי תהליך הפירוק הזה הם חומצה לקטית, גז מתאן וגז מימן. החומצה הלקטית הנוצרת בתהליך זה, כמו גם הלקטוז הבלתי מפורק, גורמים שניהם למעי, לספוח אליו יותר מים, דבר העלול לגרום לשלשול. שני התוצרים האחרים, המתאן והמימן, הם כאמור גזים, העלולים לגרום לנפיחות ולכאבי בטן.

הסימפטומים של אי-סבילות ללקטוז מופיעים לאחר צריכה של חלב ומוצרי חלב ונעלמים לאחר הפסקת הצריכה[1]. רוב הרגישים ללקטוז יכולים לשתות ככוס חלב אחת ביום ללא תסמינים חריפים[2]. חוסר מוחלט מולד באנזים לקטאז נקרא אלקטזיה, ובמקרה שתינוק סובל ממחלה זו גם תזונה דלת לקטוז לא תעזור ועליו להימנע לחלוטין ממאכלים הכוללים לקטוז.

סוג העיכול של לקטוז ניתן לאבחון קליני על ידי בדיקת רגישות ללקטוז, בדיקת נשימה למימן, או בדיקת חומציות הצואה.

יש להבדיל בין רגישות ללקטוז, שתסמיניה נוצרים במערכת העיכול בלבד ואינם מערבים תגובה חיסונית, לבין אלרגיה לחלבון החלב, שהיא תגובה אימונולוגית לאחד או יותר מחלבוני החלב והיא תופעה שונה לחלוטין.

שכיחות

בצפון אירופה וצפון אמריקה כ-20% מהאוכלוסייה סובלים מרגישות ללקטוז ברמות שונות[3]. בסין בסביבות 90% מהבוגרים, בתלות באזור, אינם מעכלים לקטוז בצורה מיטבית[4]. בישראל נבדקה שכיחות הגנים לייצור לקטאז באוכלוסיות שונות ונמצא כי הם קיימים רק ב-20% מכלל האוכלוסייה[5].

רגישות ללקטוז קשורה לירידה הדרגתית שחלה עם השנים לאחר הגמילה בכמות הלקטאז ופעילותו. ילדים קטנים בדרך כלל אינם מפתחים תסמינים של רגישות ללקטוז. רוב האנשים עם חסר בלקטאז חוו את תחילת התסמינים בגיל ההתבגרות ולאחריו[6].

רגישות ללקטוז קשורה גם לתזונה שאינה עשירה במוצרי חלב. מרבית אוכלוסיית סין ויפן, מרבית אוכלוסיית אפריקה שמדרום לסהרה, וחלק ניכר מאוכלוסיית הילידים של דרום אמריקה, אזורים בהם התזונה המסורתית אינה כוללת חלב (חלב מבעלי חיים לא היה זמין עד לתקופה המודרנית), הם בעלי רגישות ללקטוז.

קיימות דרגות שונות של רגישות ללקטוז. על פי מסקנות נייר עמדה של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית (NIH), שפורסם בפברואר 2010, רוב האנשים בחברה המערבית, שיש אצלם ספיגה לקויה של לקטוז, אינם סובלים ברמה קלינית, אלא ברמה פחותה בהרבה. רובם יכולים לצרוך כמות השווה לכוס חלב ביום, מבלי לסבול מסימפטומים כלשהם[7]. בעלי רגישות ללקטוז גם יכולים לרוב לצרוך חלב דל או נטול לקטוז, או לחלופין כמויות קטנות של לקטוז, כגון אלו המצויות ביוגורט, בקוטג' ובגבינות קשות. רק מיעוט מקרב הסובלים מרגישות ללקטוז אינם מסוגלים כלל לעכל מוצרי חלב.

בנוסף, אנשים רבים המניחים שיש להם רגישות ללקטוז, טועים ובפועל מסתבר שיש להם מגוון הפרעות אחרות במערכת העיכול ולא רגישות ללקטוז. מסיבות אלה, האומדנים לשכיחות התסמונת אינם עקביים ואינם מדויקים, מה עוד, שחלק מהאומדנים מתבסס על דעתם האישית של האנשים ולא על מידע רפואי אמין[7].

על פי מחקר שבוצע באוניברסיטת אריאל, לרוב האוכלוסייה בישראל אין גנים לייצור לקטאז בגיל מבוגר וכתוצאה מכך יכולה להיווצר אי סבילות ללקטוז[5]. השכיחות של גנים אלה נמוכה יותר בקרב עדות המזרח והבדואים מאשר בקרב הקבוצות האתניות האחרות.



תורשה

הורשת התכונה של ייצור לקטאז בגיל מבוגר מוסברת על ידי המודל התורשתי הפשוט ביותר שתואר כבר על ידי גרגור מנדל. אלל הגן לייצור לקטאז בגיל מבוגר הוא דומיננטי, ולכן הורה שמייצר לקטאז עשוי להוריש לילדיו גן שאינו גורם לייצור לקטאז, אך לא להפך. התוצאה הצפויה ממודל זה היא שכיחות של 75% לייצור לקטאז בגיל מבוגר באוכלוסייה הומוגנית, ללא התחשבות ביתרונות אבולוציוניים.

בפועל, אוכלוסיית העולם אינה הומוגנית ולכן הגן אינו מופיע בשכיחות כה גבוהה. עם זאת, באוכלוסיות הומוגניות בהן הוא קיים שכיחותו גבוהה אף יותר מ-75%, דבר שניתן להסבר על ידי יתרון אבולוציוני של מי שנושא אותו.

מקורות

1. Heyman MB. Lactose intolerance in infants, children, and adolescents. Pediatrics. 2006;118:1279-86.
2. American Academy of Pediatrics. Optimizing bone health and calcium intake of infants, children and adolescents. Pediatrics 2006;117:578-85.
3. U.S. Department of Health and Human Services and U.S. Department of Agriculture. Dietary Guidelines for Americans, 2005. 6th Edition. Washington, D.C.: U.S. Government Printing Office, January 2005. www.healthierus.gov/dietaryguidelines.
4. Wooten WJ, Price W. Consensus report of the National Medical Association. The role of dairy and dairy nutrients in the diet of African Americans. J Natl Med Assoc. 2004;96:5S-31S.
5. NIH Consensus Development Conference. Lactose Intolerance and Health, February 2010.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רגישות ללקטוז בוויקישיתוף

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0