משה נרבוני
| לידה | סוף המאה ה-13 או תחילת המאה ה-14 |
|---|---|
| פטירה | המאה ה-14 |
משה[1] בן מאיר או בן יהושע, מכונה "הנרבוני" ע"ש מושבו בעיר נרבון. פילוסוף, פרשן ומתרגם יהודי. נולד בפרפיניאן (Perpignan) שבדרום צרפת סמוך לשנת ה'ס' (1300), ונפטר בין השנים ה'קכ"ב-ה'קכ"ח (1368–1362).
קורות חייו
נולד לרבי מאיר בן רבי משה בן אבא מרי בן רבינו דוד בן יוסף מנרבונא[2]. מכונה מאשטרי וידאל. היה חכם, רופא ופילוסוף. חי בסביבות שנות ה'ק'.
חיבר מספר ספרים בפילוסופיה, בהם ביאורים לספרי אבן סינא, ביאור לספר 'כוונות הפילוסופים' של אל-ע'זאלי[3], ביאור על ספר "מילות הגיון" להרמב"ם, ספר אורח חיים בענייני רפואה, ספר שלמות הנפש במוסר, ספר אגרות בשם "מאמר הבחירה" נגד המומר אבנר מבורגוס, בלי להזכיר את שמו של אבנר, וכולם בכתבי יד בספריות שונות.
ביאורו של נרבוני למורה הנבוכים נחשב ליצירה האחרונה שלו. את פירושו זה התחיל בטולדו בשנת ה'קט"ו (1355) וסיימו בשוריא (Soria) שבספרד ביום א' באייר ה'קכ"ב [26.4.1362] בדרכו לארץ מולדתו. הספר הודפס לראשונה בברלין בשנת ה'תקנ"א (1791). חתימת הפירוש נדפסה על ידי אהרן ילינק בתוך "קונטרס המפתח" בווינה ה'תרמ"א (1881).
פירושו של משה נרבוני למורה הנבוכים ידוע בקיצוניותו השכלתנית, והוא מבוסס על גישתו הפילוסופית של אבן רושד מבית מדרשו של אריסטו. הוא שולל את אפשרות הניסים, ואפשרות השגחה פרטית. כמו כן, לדעתו התורה והמצוות, כולל הקרבנות, נועדו בעיקר בשביל ההמון, כדי לאפשר קיום תקין של החברה, שתוכל לתת למיוחדים שבה - קרי, הפילוסופים - את האפשרות להעפיל אל פסגת העיון השכלי הפילוסופי.
פירושו של נרבוני מתאפיין ברוח השכלתנית הקיצונית שבדבריו, וכתוצאה מכך, שורה ארוכה של חכמים מסורתיים תקפו באופן חריף את פירושו של משה נרבוני לאורך הדורות. דון יצחק אברבנאל כתב[4] עליו ”גוי לא צדיק גוי לא חסיד בא לעיין בספרו ויחס אליו דעותיו הרעות וידבר באלקים ובמשה”. ובמקום אחר[5]: "ומזאת הכת הארורה היו אבן כספי... והנרבוני". החסיד יעב"ץ כותב עליו: ”הם וכיוצא בהם שם רשעים ירקב, כי אלה רעים וחטאים להשם מאוד... שנה ופירש קשה מכולם”[6].
הרב יוסף קאפח כתב עליו:
נראה שהוא היה בעל דעות חורגות מן המסור והמקובל באומה ואף בדברים יסודיים כגון האמונה בתחית המתים וכדומה, ולא היה אכפת לי אם היה מבטא את כפירותיו והזיותיו בתור דעות שלו, הנו ככל הפקפקנים הספקנים והכפרנים שבעולם, אך מצער הדבר שהוא מנסה להשחיל את דעותיו כאלו רבנו [הרמב"ם] חלילה סבור כך, ולפעמים נדמה כי ביודעין הוא מנסה להתעות את הקורא, ויש להזהר בו
— 'דברים אחדים' בפתח מהדורתו למורה הנבוכים, עמ' 29
הרב יוסף רוזין, הידוע בכינוי הרוגוצ'ובר, התייחס לפירושו, ואף כתב הערות למכביר על הנרבוני. במכתב העוסק בטיב פרשני ספר מורה הנבוכים שהכיר, מסכם הרוגצ'ובר: "אך באמת כולם לא ירדו לדעתו של רבינו לא בנגלה ולא בחקירה ... ויש אחד מבאר, אשר הבין קצת, אך הוא ... שמו נרבוני"[7], אך בנושאים הנוגעים לאמונה הוא יוצא חוצץ נגד פרשנותו, במקרה מסוים הוא אף כותב עליו: ”ה' יצילינו מהאי דעתא... דבריו קוץ מכאיב... תקטע יד דכתבו זה... עוקר עיקרי התורה”[8].
רבי מנחם קרא ורבי יום טוב ממילהוזין בעל ספר הניצחון, מרבני פראג, הביאו מדבריו על אף שנמנו על המקובלים.
רבי יעקב בן אשר מזכיר בספרו ארבעה טורים[9] אדם בשם ר' משה הנרבוני, אך כוונתו לאדם אחר בשם זה.
לקריאה נוספת
- י' טאפראווער, תולדות החכם ר' משה נרבוני - האסיף, ג, תרמ"ז, עמ' 176-174;
- י' צינברג, תולדות ספרות ישראל, ב, מרחביה - תל אביב 1956, עמ' 115-
- גתית הולצמן, תורת הנפש והשכל בהגותו של ר’ משה נרבוני: על פי ביאוריו לכתבי אבן רשד, אבן טופיל, אבן באג’ה ואלגזאלי, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, תשנ"ז 1997.
- גתית הולצמן, "דת, מדינה ורוחניות בהגותו של ר' משה נרבוני", בתוך: בנימין בראון, מנחם לורברבוים, אבינועם רוזנק, ידידיה צ' שטרן (עורכים), על דעת הקהל - דת ופוליטיקה בהגות היהודית, מרכז זלמן שזר, 2012, עמ' 211-191.
- E. Renan, Les écrivains juifs français du XIVe siècle, Paris 1893, p. 320-335 [666-681];
- H. Gross, Gallia Judaica, Paris 1897, p. 427-428, 467;
- H. Friedenwald, The Jews and medicine, Baltimore 1944, p. 159, 683-684
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: פירוש הנרבוני למורה נבוכים |
- פירוש הנרבוני למורה הנבוכים
- פירושו של משה נרבוני ל"מלות ההגיון" של הרמב"ם
- דברי חכמים (מיץ תר"ט), ובתוכו נדפס 'מאמר הבחירה'.
הערות שוליים
- ^ יש המקדימים לשמו תואר רבי
- ^ כך לפי הביאור למורה נבוכים דפוס וינה תרי"ג. על נוסח זה סמך יוסף שלמה דלמדיגו (אגרות יש"ר, מחברת א' עמ' 115). אך בדפוס ברלין הנוסח "משה בן יהושע", והעיר על כך יצחק בר לוינזון (בית האוצר, וילנא תר"א עמ' 255). יש שהעדיפו גרסה זו כיון שכיוצא בה נמצא גם באיגרת על הספר שיעור קומה, אך לא הוברר יחוסה לנרבוני זה, וייתכן שהיא לבן דורו שהיה בן יהושע
- ^ The Logical Part of Al-Ghazali's Maqasid Al-falasifa : In An Anonymous Hebrew Translation with the Hebrew Commentary of Moses of Narbonne / Edited and Translated with Notes and an Introd. and Translated into English by Gershon B. Chertoff. (1952).
- ^ פירוש אברבנאל על פתיחת המורה, דף ו' ע"ב
- ^ ספר מפעלות אלקים, דף י"ב ע"א
- ^ אור החיים פרק ט.
- ^ צפנת פענח החדשות, חלק ג, מכתב יב, מודיעין עילית, תשעז, עמ' תסב
- ^ צפנת פענח דברים, ניו יורק תשכ"ד, הערות על מורה נבוכים, עמ' תכב
- ^ אבן העזר לח, לו.
| פרשני מורה הנבוכים | ||
|---|---|---|
| מתרגמים | רבי שמואל בן יהודה אבן תיבון • יהודה אלחריזי • מנדל לפין • הרב יוסף קאפח • מיכאל שורץ • הלל גרשוני | |
| פרשנים ראשונים | רבי משה בן שלמה מסלרנו • רבי שם טוב בן יוסף אבן פלקירה • רבי אברהם אבולעפיה • רבי יוסף אבן כספי • משה נרבוני • האפודי • רבי אשר קרשקש • רבי זכריה הרופא • רבי מרדכי כומטיאנו • רבי שם טוב בן יוסף אבן שם טוב • רבי יצחק אברבנאל • רבי דוד בן יהודה מסר לאון • רבי מרדכי יפה | |
| פרשנים מהעת החדשה | שלמה מימון • הרב שלמה אבינר • יהודה אבן שמואל | |
| תרגומים לשפות אחרות | שלמה מונק (צרפתית) • שלמה פינס (אנגלית) • אלכסנדר אלטמן (גרמנית) • מיכאל שניידר (רוסית) | |
32742682משה נרבוני