רבי משה זאב שינפלד
לידה | כ"ח בחשוון ה'תרפ"ג |
---|---|
פטירה | ט"ו בתמוז ה'תשע"ח |
מקום מגורים | קראקא, תל אביב, ירושלים |
ידוע בשל | נכדו של האמרי אמת מגור ומראשי חסידי גור |
תפקיד | בעל תפילה בבית המדרש הגדול של חסידי גור בימים הנוראים |
תואר | מראשי היהדות החרדית בתל אביב |
מפלגה | אגודת ישראל |
בת זוג | בתו של ר' יצחק מאיר לוין |
רבי משה זאב שינפלד היה נכדו של האמרי אמת מגור, מראשי חסידי גור, בעל תפילה בבית המדרש הגדול של חסידי גור בימים נוראים קרוב ליובל שנים, ומראשי היהדות החרדית בתל אביב.
תולדותיו
נולד בכ"ח בחשוון ה'תרפ"ג רבי שבתי חתנו של רבי העניך לנדא, מחשובי חסידי גור בקראקא וממקורבי ה'אמרי אמת', בגיל שלש נפטרה אמו מרת בלימא, והילד היתום גדל בצלו של הסבא הגדול.
בבחרותו למד בישיבת בית מאיר בקראקא אצל ראש הישיבה רבי מנדל וקסלר והיה מהבחורים המתמידים בשטיבל המפורסם של חסידי גור בקראקא. שם התקרב אל הקומדאנט המופלא מתתיהו גלמן, והפך לתלמידו וידידו הקרוב.
זכה לנסוע לחצר הקודש בגור כעשרה פעמים, שם קלט את ניחוחה הפנימי של גור, והעביר את חותמה לדורות הבאים בענוות חן. בהיותו בעל חוש הבנה וקליטה נפלאה, זכה לקלוט מאורם של רבים מגדולי הדור שבאו לקראקא או התגוררו בה, והיו כולם מידידו של זקנו ר' העניך, כדוגמת רב העיר רבי יוסף נחמיה קורניצר, רבי משה'ניו מבאיאן, רבי ישעי' מטשכויב, רבי מאיר שפירא מלובלין, רבי שם מזאלושיץ, האחים הרבנים הגאונים מדאמבראווא ומטשיבין ועוד רבים מצדיקי הדור.
תקופת השואה
את המלחמה הנוראה עבר מתוך נסים ונפלאות. בדרך מנוסתו זכה להיות שותף בהצלת בני דודיו הקטנים, ילדי דודו ר' נתן לייב זייברט. לאחר שלמד במחתרת בעליית הגג בפילץ עם הבחורים הקדושים מקראקא, נמלט לגטו בוכניה, ומשם עבר לסלובקיה ולהונגריה עד לסיום המלחמה. בתקופה זו זכה להתקרב ביותר אל רבי אהרן מבעלז ולאחיו רבי מרדכי רוקח , אל רש"ד אונגר מנייטרא וחתנו רמ"ד וייסמנדל, והיה שותף למאמצי הרב וייסמנדל להצלת נפשות.[1]
לאחר המלחמה
עם סיום המלחמה, עקר לרומניה, שם השתלב רבות בפעילות אגודת ישראל לקימום שארית הפליטה. גם כאן נמשכו אל קסמו האישי ומזגו היחודי רבים מגדולי ישראל שהעריכוהו ושבחוהו כל הימים. כאן נתוודע לאדמו"רים רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ ורבי ברוך הגר מסערט ויז'ניץ, רבי יעקב יוסף טברסקי מסקווירא, רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר (בתקופת המלחמה בבודפשט) ורבי משה טייטלבוים מסיגט-סאטמאר, הרב מניאמץ, הרב מטמישוואר, ועוד. השתתף בוועידת אגודת ישראל בלונדון בשנת תש"ו שם פגש את רבי אהרן קוטלר ומנהיגי אגודת ישראל.
נישואיו
באותה תקופה שאף לעלות ארצה, ולאחר כשנה זכה לעלות לארץ ישראל. עם הגיעו דברו בו נכבדות בנכדתו של הרבי ה'אמרי אמת', מרת מלכה רייזל בתו של מנהיג אגודת ישראל רבי יצחק מאיר לוין.
מיד עם נישואיו, ועד זקנה ושיבה, בלטה דמותו במשפחה המפוארת. הכל, למן דודיו האדמורי"ם ה'בית ישראל' ה'לב שמחה' וה'פני מנחם', חמיו ר' יצחק מאיר, וכל שאר בני המשפחה, ראו בו איש נבון וחכם, ישר דרך וירא אלוקים. הפכו אותו לידיד אמת ואיש סוד, נאמן בית ומופקד על עניינים רבים וחשובים. למרות הכל בתבונתו ובחסידותו נשאר חסיד ותלמיד. אף בין עדת חסידי גור, ואצל כל מכיריו ורעיו, ואף במקום עבודתו בבורסה ברמת גן, בין כאלו שאינם שומרי תורה ומצוות, הפך שמו לסמל של פקחות וחכמת חיים, נבונות וישרות ממונית ודרך סלולה והגונה בכל מהלכי החיים.
בתל אביב, היה ר' משה מראשי הסניף האגודאי וחבר ועד החינוך. הוא שימש כיו"ר ההנהלה של בית הספר 'בית יעקב אוליפנט', והיה ממקימי ישיבת 'נזר ישראל' יחד עם ר' לייבל קוטנר ובן דודו ר' בנימין אלטר. כמו כן הקים יחד עם ראש הכולל רבי משה מנדלבוים את כולל גור ברחוב יבנה.
בעל שחרית בגור
בשנת תשכ"ו ביקש ממנו ה'בית ישראל' שישמש כבעל שחרית בבית המדרש הגדול גור בירושלים. בתחילה ניסה להתחמק מכך, בתואנה כי אינו ראוי לאותה אצטלה, אך ה'בית ישראל' דחק בו למלא את בקשתו ומאז במשך ארבעים וחמש שנה שימש כבעל שחרית, בימים נוראים ובימים טובים בהיכל בית המדרש. נוסח תפילתו והרגש הרב בהם ניגש אל העמוד, הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוסח הגוראי לאחר המלחמה. בשלושים השנים האחרונות כובד בהיותו זקן נכדי ה'אמרי אמת' לומר את פסוקי 'אתה הראת' בחג שמחת תורה. אף בשנה האחרונה, למרות חולשתו, זכה לעמוד על רגליו ולומר את הפסוקים בניגונו המיוחד ובקולו הנעים.
ילדיו
- בנו הרב שבתי שינפלד יו"ר אגודת ישראל בתל אביב.
- חתנו הרב יעקב יצחק רובינשטיין מחשובי חסידי גור בתל אביב.
- בנו הרב אברהם מרדכי שינפלד מראשי עסקני היהדות החרדית בתל אביב.
- חתנו הרב יצחק כץ מראשי המחנכים במוסדות גור בקרית גת.
לקריאה נוספת
- ספר ואמונתך בלילות, מאת הרב ישראל והרב חנוך צבי רובינשטיין.
הערות שוליים
- ^ את קורותיו במלחמה ערכו נכדיו הרב ישראל והרב חנוך צבי רובינשטיין בספר 'ואמונתך בלילות'.