רבי מרטין ריזנבורגר
מרטין ריזנבורגר (בגרמנית: Martin Riesenburger; 14 במאי 1896, ברלין – 14 באפריל 1965) היה רב גרמני. רבה של מזרח גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה.
תולדות חייו
נולד בברלין להיימן, סוחר טקסטיל מפרוסיה המערבית, ולאמליה חזקל (Chaskel), בת למשפחה מזרח אירופאית אדוקה. עוד לפני שהחל ללמוד בבית הספר החל לקחת שיעורים בפסנתר, ובהמשך אף למד בקונסרבטוריון שטרן. אחרי התיכון, למד ריזנבורגר רפואת שיניים, אך הפסיק את לימודיו במהלך מלחמת העולם הראשונה. החל ב-1918 למד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין פילוסופיה של הדת. במקביל הלחין, היה מורה פרטי לפסנתר, חזן ומורה הלכה.
ב-1925 נשא לאישה את לוסי קלרה לנקה (Lucie Clara Lenke, נולדה ב-1901 ונפטרה ב-1999) ממייסן. השניים נפגשו בבית האבות היהודי, שם עבדה לוסי קלרה כספרית.[1]
מלחמת העולם השנייה
קיבל מינוי רשמי בשירות הקהילה היהודית של ברלין החל ב-1 ביוני 1933, תחת איום הנאציזם. הוא היה הדרשן ואיש הדת של בית האבות היהודי בגרוסה-המבורגר שטראסה (Grosse Hamburger Strasse), ושל בית החולים היהודי הסמוך. בספטמבר 1939 הוסמך לרבנות לאחר שלמד בבית המדרש לרבנים בברלין. ב-1942 נעצר לתקופה קצרה על ידי הגסטאפו בשל יהדותו; בזכות אשתו הנוצרייה (שהתגיירה) שוחרר, אך חויב להישאר במעקב משטרתי. לאחר פירוק הקהילה היהודית של ברלין וגירוש תושבי העיר למחנות העבודה וההשמדה, מונה על ידי הנאצים ביוני 1943 למעין-רב בבית הקברות של הקהילה היהודית בווייסנזה. מתוקף תפקידו בבית הקברות עסק בקבורת יהודים לאורך המלחמה, וביוזמתו אף עזר בחשאי לפליטים יהודיים במתן שירותי דת והצלה של ספרי תורה וסידורים.[2] כך למשל, נערכו בסתר בבית הקברות תפילות.[3]
באביב 1943 החביאו ריזנבורגר ואנשיו 560 ספרי תורה יהודיים בבית הקברות. ספרי תורה אלו נשרפו בליל הבדולח, ניצלו מהשרפה ונשמרו בבית החולים של קהילת עדת ישראל ברחוב אלזס 85 (כיום רחוב תור). הספרים הועברו בידי נוצרי אלמוני בשנת 1943 לבית העלמין למשמרת.[4][5]
ב-24 ביוני 1943 ערך חתונה יהודית בברלין שתחת המשטר הנאצי. כמה ימים אחר כך נשלחו שני בני הזוג למחנות ולא חזרו.[6]
ב-3 בפברואר 1945, במהלך הפצצות של בעלות הברית על ברלין, הופצץ ונהרס ביתו שבקרויצברג, וריזנבורגר ואשתו עברו להתגורר בבית הקברות, עד סיומה של המלחמה כמה חודשים לאחר מכן.[7]
שיקומה של הקהילה היהודית בברלין אחרי 1945
אחרי 1945 עזר לשיקומה של קהילת יהודי ברלין ההרוסה, וב-11 במאי 1945 ערך את התפילה היהודית הראשונה לאחר המלחמה.[8] ב-7 בספטמבר 1945, ראש השנה, ערך תפילה חגיגית בבית הכנסת פרנקלאופר (Fraenkelufer), שאותה צילם צלם המלחמות הנודע רוברט קאפה. היה הרב של בתי הכנסת בריקה-שטראסה, בבית הכנסת החדש שברחוב אורניינברוגר ובפאסטלוצי-שטראסה. ב-1953 הוא מונה לרב הקהילה, ועסק במיוחד בפיתוחה של הקהילה היהודית בגרמניה המזרחית, לאחר שברלין כבר חולקה למזרח ולמערב. ריזנבורגר היה גם אחראי על הטיפול הנפשי באסירים יהודים בברלין, כפי שניתן לראות בתעודה מפברואר 1953 השמורה במוזיאון היהודי בברלין.[9] ב-1961 מונה על ידי ממשלת מזרח גרמניה לרב הראשי של הקהילות היהודיות במזרח גרמניה. ריזנבורגר תמך במפלגת השלטון, מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, והאשים את המערב-גרמנים ב"אנטישמיות".[10] עם זאת, לפי מחקרו של זאב לקויר בספרו "דור אקסודוס", כאשר נפתחו לאחר המלחמה הקרה ארכיונים במזרח גרמניה, נמצאו בהם תלונות רבות של ריזנבורגר על התנאים שבהם נאלץ לעבוד ועל כך שההסכמים בינו לבין ממשלת מזרח גרמניה לא כובדו.[11]
ב-14 באפריל 1965, בגיל 69, נפטר ריזנבורגר.[12] לזוג ריזנבורגר לא היו ילדים.[13]
מעמדו הרבני
סמיכתו לרבנות מוטלת כיום בספק. לותאר מרטנס[14] טוען כי לא היה ביכולתו של ריזנבורגר להשלים במשך שנתיים את כל תהליך ההסמכה, וגם אם הוסמך כראוי, לא קיבל את שלוש החתימות ההכרחיות לקבלת התואר "רב". מהתעודות עולה גם שהוא עצמו לא ראה עצמו כרב בשנת 1950, וגם הקהילה היהודית לא ראתה בו רב.[14] ב-2009 ראה אור מדריך ביוגרפי של רבנים, שציין כי ריזנבורגר פעל ללא הסמכה.[15]
לפי עדותו של גינתר קלאוס ולטר (Guenter Klaus Walter), שלמד לבר המצווה מיד אחרי המלחמה אצל ריזנבורגר, בעקבות פעילויותיו של ריזנבורגר בבית הקברות בווייסנזה, החלו לכנותו "רב" ולא רק חזן.[16]
הערכה ופרסים
ב-1956 קיבל ריזנבורגר את אות הכסף של מסדר הכבוד של המולדת, ובשנת 1961 את אות הזהב.[17] ב-1961 קיבל גם תואר דוקטור לשם כבוד מן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הומבולדט.[18] מאז 1987, נקרא רחוב בשכונת הלרסדורף בברלין על שמו. בשנת 2015, לרגל חמישים שנה למותו, הוצב מעל שם הרחוב שלט המסביר מי היה ריזנבורגר.[1]
פרסומיו
- Also spricht dein Bruder. Union Verlag, Berlin 1958.
- Das Licht verlöschte nicht. Dokumente aus der Nacht des Nazismus. Union Verlag 1960.
לקריאה נוספת
- Riesenburger, Martin. In: SBZ-Biographie. 3. Aufl. Bonn, Berlin 1964,S. 287.
- Karin Hartewig: Riesenburger, Martin. In: Neue Deutsche Biographie (NDB). Band 21, Duncker & Humblot, Berlin 2003, מסת"ב 3-428-11202-4, S. 607 (גרסה דיגיטלית של הספר המקורי)
- Jan Wielgohs: Riesenburger, Martin. In: Wer war wer in der DDR? 5. Ausgabe. Band 2, Ch. Links, Berlin 2010, מסת"ב 978-3-86153-561-4
קישורים חיצוניים
- Gerhard Falk, Martin Riesenburger & the Jews of Berlin (באנגלית)
- Martin-Riesenburger-Straße. In: Straßennamenlexikon des Luisenstädtischen Bildungsvereins
- RICK HAMPSON, Berlin's 'Last Rabbi' Tended Fires of Faith Under Nazis' Noses, Los Angeles Times, April 20, 1997
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Christine Schmitt, Landesrabbiner der DDR, Jüdische Allgemeine, 16 April 2015
- ^ Regina Scheer: Zusammenhänge.
- ^ Martin Riesenburger, Das Licht verlöschte nicht. Dokumente aus der Nacht des Nazismus. Union Verlag 1960, S. 55–57
- ^ Peter Melcher, Weißensee. Ein Friedhof als Spiegelbild jüdischer Geschichte in Berlin, Haude und Spener, Berlin 1986, S. 68
- ^ Martin Riesenburger, Das Licht verlöschte nicht. Dokumente aus der Nacht des Nazismus. Union Verlag 1960, S. 52–53
- ^ Martin Riesenburger, Das Licht verlöschte nicht. Dokumente aus der Nacht des Nazismus. Union Verlag 1960, S. 26
- ^ Martin Riesenburger, Das Licht verlöschte nicht. Dokumente aus der Nacht des Nazismus. Union Verlag 1960, S. 58–59
- ^ Martin Riesenburger, Das Licht verlöschte nicht. Dokumente aus der Nacht des Nazismus. Union Verlag 1960, S. 68
- ^ „Dienstausweis“ von Martin Riesenburger
- ^ Michael Meng, Shattered Spaces, Harvard University Press, 2011, p. 93
- ^ Walter Laqueur, Generation Exodus: The Fate of Young Jewish Refugees from Nazi Germany, I.B.Tauris, 2004, p. 250 (הספר תורגם לעברית: זאב לקויר, דור אקסודוס: סיפורם המופלא של הצעירים היהודים שברחו מהיטלר, תרגם מאנגלית אמנון כץ, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2008.)
- ^ Dr. Martin Riesenburger, Chief Rabbi of East Germany, Dead; Was 69, JTA, April 19, 1965
- ^ Karin Hartewig: Riesenburger, Martin. In: Neue Deutsche Biographie (NDB). Band 21, Duncker & Humblot, Berlin 2003, מסת"ב 3-428-11202-4, S. 607 (גרסה דיגיטלית של הספר המקורי)
- ^ 14.0 14.1 Lothar Mertens: Davidstern unter Hammer und Sichel.
- ^ Katrin Nele Jansen, Jörg H. Fehrs, Valentina Wiedner: Biographisches Handbuch der Rabbiner
- ^ Guenter Klaus Walter, Do Unto Others as You Would Have Them Do Unto You: A Memoir, AuthorHouse, 2009, p. 59
- ^ Ehrungen für Martin Riesenburger, In: Neues Deutschland, 15.
- ^ Ehrendoktorwürde für Rabbiner Riesenburger, In: Neues Deutschland, 17.
27733199מרטין ריזנבורגר